מעבר לאופק,שם שוכנת נשמתי.
מעבר לרכסי הרים,שם שוכנת,תקוותי.
והציפייה אליהן,ולתקופה הבאה.......
והכאב משתלח בכל איבריי,מסרב לעזוב.
כאש בשדה כותנה.
ככידונים בנשמה.
והכאב משתלח בי,ובנפשי.......
ואולי,אני מגזימה.
ואולי לא תפסתי את המציאות עצמה...
וייתכן,שאני מכחישה.
וייתכן,שאני צודקת......
והכאב משתלח בכל איבריי,מסרב לעזוב.
כאש בשדה כותנה.
ככידונים בנשמה.
והכאב משתלח בי,ובנפשי.......
למה נשמתי כך נקרעה?!
האם כלום היא שווה???
זאת אני....השארתי חתיכה לעצמי...
איבדתי את שאריתי...וכי אינני.......
איבדתי את עצמי,את כל כולי.......
הכל הוא מֵעבר-
מעבר לאופק,מעבר לנשמה,
מעבר לרכסי ההרים,מעבר לתקווה,
מעבר לציפייה,מעבר לתקופה....
מעבר לאולי,מעבר למציאות,
מעבר ללא,מעבר לכן,
מעבר ללמה?,מעבר לכלום,
מעבר לעצמי,מעבר לתחום......
מעֵבר לַעֵבר,מעבר לתחום.......
