יוצא לי מדי פעם להסתכל בעמודים הראשונים של הפורום..במקרה היום קלטתי איזה קטע וחשבתי אם להעתיק אותו או לא,בסוף החלטתי שכן,למרות שאני לא כזה מסכים איתו,יש מצב שזה יעזור בכמה מקרים..

מי שרוצה לראות גם את התגובות עליו,מוזמן להכנס לעמוד 96 בפורום הארצי..




קצת על הדרכה וכיוצ"ב / אלמונית י Admin י כ"ו תשרי 09:019:036


עבר עריכה על ידי Admin בתאריך כ"ו תשרי תשס"ה בשעה 18:23
המכתב הנ"ל התקבל בדואר אלקטרוני בעילום שם על מנת שאפרסם אותו ללא אזכור שמה של הכותבת.
קריאה מהנה.


הערה: מדובר בסיפור דמיוני, אבל מבוסס הרבה על אמת ועל דברים שקרו בתנועה. (את זה אמרה הכותבת, לא אני)

--------------------------------------------------------------------------------

בס"ד

הקטע הנ"ל מיועד בעיקר לחברי גרעין עמיחי ולמדריכים שלהם, אבל הוא חשוב גם לכל השאר......

קריאה מהנה!



"מי לא שלמה לשבת גרעין" שמעה מבעד לערפל מחשבותיה את מרים המדריכה, הקול הזכיר לה "כן, אני עוד לא שלמתי, אני אשתדל לשלם למחר" היא הזדרזה לענות, "אל תשכחי שביום שלישי מסתיימת ההרשמה, ולא תוכלי לצאת"

קולה של מרים המדריכה, הכה בלבה כמדקרות חרב, הוריה לא מסוגלים לעמוד גם כך בתשלומים הכספיים שעליהם לשלם למזון, לבגדים, ולמשכנתא, ולכן היא אספה כסף, עבדה והרוויחה, אך חסר לה עוד סכום מסויים כתשלום לשבת, היא מאוד רצתה לצאת לשבת המיוחלת, וחכתה לה בקוצר רוח, היא רוצה, כמו כולן, להיות במצדה, לשמוע את שם הגרעין החדש, ואח"כ הסמינריון, ואז סוף סוף היא תוכל להכנס להדרכה, היא רוצה כ"כ הרבה זמן, היא תנסה להשלים את הכסף, גם היא רוצה להיות כמו כולן, אפילו אחרי הנחה הכסף איננו מספיק לה. היא נערה את העלים מחצאיתה, "ירושה" משלוש אחיותיה הגדולות ממנה, שכבר מעט דהתה, וצבעה הכחול, איננו יפה עוד כמו בימים עברו, היא תשתדל...

* * *

בשבת גרעין היא מאוד נהנתה, והשם החדש ממש מצא חן בעיניה "באמת אין מה לדבר" חשבה לעצמה "היה ממש נחמד במצדה, וכל האוירה של השבת היתה באמת מיוחדת אבל... משהו לא מסתדר לי כ"כ, באמת משהו לא בסדר..."

השבועות חלפו לאטם, היא כבר יודעת את המשימה של הגרעין, עם תחילת החופש הגדול החלה לרוץ המשימה הלאומית של הגרעין, והיא כמובן, השתתפה בה באופן די פעיל, אם נוריד כמובן את הפעמים בהן הלכה להרוויח כסף כדי לצאת לסמינריון, באמת אין מה להגיד...

* * *

יום שני אחרי הצהרים, "צריך כבר לשלם את הכסף לסמינריון" היא נזכרת היא מוציאה איתה את הארנק, הפרום מעט בקצהו, ומניחה אותו יחד עם בקבוק המים בתיק, שמצבו היה די דומה לשל הארנק, ואולי אף גרוע ממנו, שלחה מבט אחרון אל אחיה בן השלוש, שהחורים במכנסיו היו מתוקנים בבדים שונים, שאף אחד מהם לא היה דומה לצבע המקורי, היא חשבה על המצב הכלכלי שלהם, ועל... הסמינריון, שהיא כ"כ רוצה ללכת אליו, היא הכניסה את הכסף לתוך הארנק המרופט ויצאה לדרך, ברגל כמובן, לפעולה.

הדרך היתה די ארוכה, וכל הדרך ראשה התמלא במחשבות אודות הסמינריון הנפלא, היום המועד האחרון לשלם... כמה טוב שהספקתי להרוויח את כל הכסף בזמן.

היא לא שמה לב, שכבר רגליה הובילו אותה לסניף, מרים המדריכה, המכונה מירי, קדמה את פניה בברכת "שלום" לבבית, מירי כמובן, היא הבת של הרב השכונתי, גם אחותה נעמה היתה מדריכה ב"עזרא" וכמובן גם אהרון אחיה, והמדריכה השניה היתה בת של פרופסור חשוב באוניברסיטה ידועה, וכמובן שגם אחותה הדריכה בסניף זה. כשחשבה על כך עלתה במחשבתה אחותה הגדולה, שהיתה חניכה בסניף כבר מנטעים, וכמובן לא נכנסה להדרכה. "אילו הייתי הבת של..." חשבה לעצמה תוך כדי שנכנסה אל הסניף, הכסף, כמו בער בארנקה המרופט, ומשום מה היא שמחה שמירי לא שאלה אותה אם כבר הביאה את הכסף...

היא הורידה את התיק הבלוי מגבה, ולגמה מעט מן המים שבתוכו כדי להרוות את צמאונה. "אולי היה יותר טוב להשאר בבית, כדי לעזור לגילה לשמור על הקטנים" חשבה לעצמה "אבא ואמא בעבודה, ובטח יהיה לגילה ממש קשה להסתדר עם כולם, היא הרי הרבה יותר קטנה ממני"

איך היתה הפעולה היא לא יודעת, המחשבות... הן לא הרפו ממנה, רק לקראת הסוף העירה אותה מירי מהרהוריה, כשבפיה השאלה הנצחית:"הבאת כבר את הכסף לסמינריון?"

היא חזרה הביתה, ברגל כמובן, חושבת על הכסף, שעבדה כה קשה כדי להרוויחו, ולנגד עיניה עומדות פניו הקטנים של אחיה בן השלוש, ועל מכנסיו הקרועים, המחשבות חולפות להן בראשה, ופתאום היא נזכרת שכדאי לחזור מהר, כי אחותה בטח לא מסתדרת, וצריך גם לעזור לאמא, היא מתחילה לצעוד מהר יותר, ועוד יותר, ועוד יותר......

* * *

היא ממשיכה ללכת ל"עזרא" באופן קבוע, כל הזמן כולן מדברות על הסמינריון, לה זה הזכיר משהו אחר... ילד קטן... אח שלה... מכנסיים קרועים... הכל... היא כבר לא מסוגלת לשמוע את זה........ בשלב כלשהו היא החליטה פשוט לא להגיע, אך זה החזיק עד לאותו יום אחרי הצהרים, כשפגשה את אחת הבנות במרכז העיר, היא כבר לא יכולה.....

* * *

היום הראשון של הסמינריון, היא קמה מוקדם ויוצאת לנקודת המפגש שקבעו, שם היא פוגשת את כ-ו-ל-ן, מירי המדריכה, גם שם, כשמירי רואה אותה היא אומרת: "ניסיתי להתקשר אליך המון זמן, ולא הצלחתי, אני מצטערת, אבל את לא שלמת מיסים ולכן את לא יכולה לצאת, אם את רוצה, אני יכולה להלוות לך את הכסף ותחזירי לי, אני ממש מצטערת... בשבת גרעין לא שמנו לב, אני ממש מתנצלת".

זה כמעט שבר אותה לחלוטין, מאיפה תקח כסף להחזיר למירי? הלא יקחו לה בטח כמה חודשים להרוויח סכום כזה, היא לא ידעה מה לעשות, היא רק שמחה מעט, שמירי לא יודעת שהטלפון שלהם נותק, בגלל חוב ל"בזק"............... "להתראות!" היא שומעת את חברותיה, עולות בעליצות לאוטובוס והיא...

* * *

שבת, היא בבית, הנרות דולקים, היא נזכרת בשיחת הטלפון שהיתה לפני השבת, שהן התקשרו להגיד שבת שלום... "יפה מצידן" היא חושבת לעצמה, ואחר מוסיפה "אולי עדיף שאבא ואמא לא היו משלמים את החוב לבזק..." היא עוצרת את דמעותיה בכח, ומקשיבה בשקט לקידוש...

סעודת השבת, עברה עליה בדממה, היא בחשה במרק שבצלחתה בעצבנות מופגנת, את הזמירות היא לא שרה, אמא שלה, וכל האחים, לא מבינים מה עובר עליה, למרות כל השכנועים מצדם,היא נשארת בשלה.

* * *

שוב שבת... כמה זמן עבר מאותה שבת עצובה, היא לא זוכרת, בראשה רק מהדהדות מילותיה של מירי המדריכה "מי שלא הולכת לסמינריון - לא נכנסת להדרכה" ולבה נצבט, היא מתלבטת אם בכלל לבוא השבת לסניף, או אולי לוותר, ביום שישי העבירו קשר, שהשבת בע"ה, יודיעו מי נכנסת, היא חושבת, שעדיף להשאר בבית, כי אם היא תתחיל לבכות, זה לא יהיה כ"כ נעים... "ממילא, אם אני אכנס, הן בטח יתקשרו אלי אחרי זה או יודיעו לפחות בפעולה הבאה"...

חלף זמן, שום טלפון לא צלצל, באופן אקראי נודע לה, שמישהי נכנסה, כמובן, ממשפחה מכובדת וידועה, נדמה לה, שגם אחותה של אותה בת היתה מדריכה בסניף בעבר , אבל היא לא בטוחה...

* * *

השבועות חולפים לאטם, היא לא שמה לב, שחברותיה כבר מדריכות כמה חודשים, האם רק לה נראה שכולן אחיות של... בנות של... וקרובות של...? "כמה הדרכה היתה יכולה לתרום לי?" חשבה לעצמה בשקט...

* * *

קולו של החזן, מעיר אותה מהרהוריה... "עורו ישנים משנתכם" היא חושבת לעצמה.... "זה מה שאמור להזכיר השופר... חזרה בתשובה... לסלוח, למחול... פתאום עוברות לעיניה השנתיים האחרונות... כיתה י'... י"א... בגרויות....לימודים....מבחנים.... את כיתה י"ב היא התחילה לא מזמן, ומצפה לה עוד שנה עמוסה, ו-כן! עוד דבר אחד......לסלוח....למחול.... לכמה סניפים, לכמה תנועות נוער, היא רצתה להכנס?! כמה יכלה לתרום, אילו רק נתנו לה...... כן, סליחה.... סליחה, על כך שלא נולדתי הבת של.... האחות של.... בת - דודה חמישית של.... או כל דבר אחר......... כמה עגמת נפש זה היה חוסך?! לסלוח....למחול....תשובה......

קולו של החזן עוד ברקע, והוא מסלסל בנעימה........ ליבה, רוצה לסלוח..... איך אפשר לסלוח?....איך אפשר למחול?..... מה הן עשו לה........מירי, וכולן. אילו הייתי נולדת.......אחרת......

החזן ממשיך בתפילת יום כיפור....... איפה כולם? איפה אלו שיבואו ויבקשו סליחה? לאן הם נעלמו? מירי כבר סיימה שרות לאומי, והיא כבר מזמן שכחה.......... בראשה עולה הפסוק, על יום כיפור "ועיניתם את נפשותיכם" זהו העינוי הפרטי שלה......




--------------------------------------------------------------------------------

לא צריך להוסיף אף מילה, הכותבת עשתה עבודתה נאמנה





מנהל האתר והפורומים במיל'

(אמנם מדריך אני כבר לא, אבל תנו להגיב..)
אני לא מסכים עם הקטע הזה!!
מי שמתאים להדרכה- יכנס! אני יכול להעיד על כך מהקבוצה שלי (שכמדומני היא גם שלך גדי..) שיש אצלנו (אמנם לא נכנסו בע"ג, אבל בסניף אחר כן) כאלו שלא היו בסמנריון, אפילו הכניסו להדרכה, ואני יכול לחתום בלי שום ספק שהם היו יותר טובים מרוב המדריכים בתנועה..
דבר שני, כמדומני בקבוצתנו אין אפילו אחד שנכנס להדרכה אחרי אח שלו.. (ודווקא כלאו שהיה להם אחים שהדריכו בע"ג- נכנסו במקומות אחרים...
קיצר, לא צריך תמיד למצוא על מה ללכלך.. (ועכשיו באמת באמת- אחד הדברים שהתנועה הכיייי משקיעה בהם- זה השיבוצים להדרכה והגשמה.)

קטע חזק אבל לא כ"כ נכון כמו שמלאכי אמר.
היום זה כ"כ לא ככה!
לא משנה כמ כסף להורים שלך יש או במה הם עובדים
אם אתה מתאים להדרכה אתה נכנס.
זאת בעיה אחרת שכדי להיות מדריך אתה צריך להוציא המון המון כסף, שגם את הבעיה הזאת צריףך לפתור...
אבל אני לא חושבת שההכנסות להדרכה קשורות למצב הכספי או החברתי של המשפחה...

פשוט יש בסיפור הזה אפקטים נכונים, שלפעמים דברים דומים להם מתרחשים בסניפים.
שלא נדעע

בס"ד

זה נכון שכל מי שרוצה להיות מדריך בסוף יכנס לאנשהו.

אבל זה לא העניין!!

בסניפים הופכים את כל הסיפור של ההדרכה לקטע!
בסניף שהייתי [מדגישה שהייתי] חניכה בו הייתה תחרותיות לא נורמאליות, ומריבות על ההדרכה!

הכל פוליטיקות...

הייתה תחושה שרק בנות שיש להם אחים או אבא רב או סתם מש' מכובדת- זכתה [מדגישה: ז כ ת ה] להכנס להדרכה.

וכן, הסניף נראה כמו שהוא כשמכניסים מדריכים בגלל המש' ולא על פי רמת שפיטת האידיאלים והמידות של המדריך.

דינה

מדריכה מאוכזבת שזכתה גם להיות קצת בצוות הדרכה של עזרא והרבה בבני עקיבא.

נ.ב
ב"ה לאחרונה נשמעו הרבה התעוררויות בסניפים בעניין,
אשרינו!

אני יודעת שהמדריכים והמדריכות באמת משתדלים להכניס את מי שמתאים ולא סתם מחליטים לפי הייחוס. ולכן יש פה האשמה קצת לא מוצדקת אבל מצד שני, אין מה לשלול לגמרי כי כן שומעים על x שאמא שלה התקשרה לצעוק על המדריכות כדי שלא תהיה בסניפי חוץ ומשום מה היא גם קיבלה בדיוק את מה שהיא רצתה, למרות שלא התאים לה.
צריך שתהיה מודעות שלא מתנהלים ככה אבל לא להפוך את זה להאשמה.

כי אני יודעת מאיפה את מגיע.
אני חושבת שהיום ב"ה זה השתנה לא יודעת אם בכל הסניפים אבל בהחלט ברוב הסניפים.

זה היחס של המדריכה לכסף-
סתומרת-לדעתי מכניסים ממש טוב ובלי פרוטקציות, אבל ממש הפריע לי הביקורת שהמדריכה לא מבינה את החניכה בענין הכסף-צריך לשים לב..


אגב, גדי ומלאכי, אחשלי לא היה בסמנריון..=)

אני הולכת להתנקות.
באבו אבוה
דווקא.

כוסעמלק