לאחר היום הלא-נגמר שהיה היום. אחרי שמחבל יצא לרמוס אותנו רוחנית ופיזית ברחובות העיר שהיא לב האומה שלנו.
ואחרי שראיתי את חדשות הגויים (CNN בלע"ז) על המקרה ("נהג בולדוזר נורה ונהרג בירושלים"-כך היה כתוב), החלטתי להעלות את המוראל עם שיר קטן שמצאתי אי שם בדפי האינטרנט:
-בסיעתא דשמיא-
הרוצה להחכים יקום ויקרב
סיפור עם לקח יקרא פה עכשיו
מוסר השכל לכל כבש ושה
כך בדיוק היה מעשה
באחו אשר רחוק הוא מכאן
חי לו זאב, זאב רעבתן
בחיות היער רעבונו סיפק
בשרם לאכלה, עצמותם ללקק
אך לא יודעת שובע תאוות בשרים
יעידו לכך המוני שיירים
וגיבורנו הלז ללא חוס ורחם
מכל החיות כולן ביקש להיות טועם
והנה בוקר חד, ליד האגם
נתגלה מחזה והרי הוא מושלם
כבשה עסיסית רוויות משמנים
דבר שכזה לא ראה כבר שנים
אז החל הריר מנטף
תשוקתו של החיך את כולו עוטף
כבשה שכה מצלחת לעורר תאבון
לחכות עוד רגע? לא בא בחשבון!
החל צועד אל טרפו הזאב
בצעד קליל היה מתקרב
לזאב שכמותו, לא קל להתאפק
עוד צעד אחד ואז יזנק
אך לזו הכבשה אומץ היה
אינה מוותרת אף לא לשנייה
נוצחת היא גם על שבעים זאבים
שולפי ציפורניים וחשופי ניבים
וכשתקף הזאב ונגס בבשרה
החלה להשיב מלחמה שערה
בועטת נושכת ואף מנגחת
כבשה שכמותה לא יודעת פחד
נאבקת הייתה והזאב בורח
כי לא היא תהיה כצאן לטבח
והזאב חבול, אין בו מתום
כנראה שאין זה מזלו היום
הלוך ילך ובכה, בצער ובכאב
ליבו כואב לבו דואב
אין זו הבטן המגרגרת חלושה
כי אם הכבוד שהפך לבושה
ראוהו החיות שהוא כה מושפל
שאלוהו על מה, ואיך זה חובל
"כבשה יש", אמר, "כבשה כה מרשעת"
"אכזריות שכזו לא עולה על הדעת"
"אמת ויציב" נענו החיות.
"הכבשה הלזו האכזרית בבריות"
"אמנם אין אנחנו אותה מכירים
אך פשעים שכאלו הם מעשי אכזרים"
כל יושבי האחו החלו מזדרזין
לתפוש הכבשה ולהעמידה לדין
כי חיה שכזו צריך להחרים
ואסור שתמשיך כך בלא מעצורים
וכשבת השופטים, החל הזאב לבכות
נסיון לרצח היה ולא פחות
ועדת החיות כולה מזועזעת
מצקצקים בלשונם, "לא יעלה על הדעת"
והכבשה מוחה מבלי משים
כי מי יסנגר על רשעותן של כבשים?
השופטים חרצו את הדין בלי פקפוק
הכבשה אשמה וזה סוף פסוק
וכאן, ידידי, הסיפור נגמר
כבשים, זאבים, זה לא העיקר
צריך לזכור שזהו משל
נראה מי חכם, יבין הנמשל
