[מנהרת הזמן..זוםםםםםםםםםםםםםםםםםם..לפני שנתיים וחצי, הופ. חזרנו להווה.]
1) בימינו, הדרך היחידה להוביל מאבק מוצלח, היא העלאתו לסדר היום הציבורי. [כשהמטרה היא לעורר את הפוליטיקאים הישנונים שלנו, הכי טוב לעשות את זה עם כאפה מכיוון התקשורת. התקשורת או מתעוררת לבדה, ואח"כ מעירה את העם; או הפוך; העם מתעורר ומעיר את התיקשורת.]
יש כמה דרכים לעשות את זה. הדרך הכי נחמדה היא לארגן הפגנות בלתי-מזיקות ולא ממש יעילות, עוד דרך נחמדה היא החתמת אנשים חשובים\אנשים מהעם על הנושא, ואפשר תמיד לפרסם את המאבק ע"י פרסומות\מאמרים וכאלה. כשפועלים בדרכים האלה, ועדיין שום דבר לא מעיר את הכנסת שלנו, צריך מכה חזקה יותר. כאן, אנחנו מגיעים למצב שבו שום דרך לגיטימית לא יעילה למאבק שלנו, ועלינו לפעול בדרכים לא חוקיות, ובעיקבות כך מעוררות מודעות, כדי להוביל את המאבק שלנו. כאן אנחנו מגיעים לחסימות הכבישים.
2) היעילות של חסימות כבישים מתבטה בכמה צורות. א. חסימת כביש היא ירידה מוחלטת אל העם. לחסום כביש זה להסתכל לעם בעיניים ולזעוק לו את הכאב, את העוצמה. ב. חסימת כביש היא לא לגיטימית, ולכן, היא מעוררת יותר הדים. [נכון, זה מצב די משעשע. אבל ככה זה.] זה מבלגן את מערכות המשטרה, מעודד בתיקשורת, וחובט בפוליטיקאים- בפנים. לא עוד ארועיים רשמיים ומאושרים, אלא באמת; כואבת ובעטת.
3) יעל=), כאמור, אנחנו נמצאים במצב שבו אין כבר מה לעשות. כבר אמרתי את זה בפורום אחר היום, שבכל מאבק, יש שתי דרכי פעולה; אחת היא למנוע את המצב מלכתחילה והשנייה היא להתמודד עם המצב הנתון. אז נכון, במקרה הספיציפי הזה, חשוב לעודד את התושבים עצמם; אבל יעיל יותר לפעול למניעת המצב בכללי, וכבר פירטתי מה מה אפשר לעשות בנוגע לזה. תראי, המצב הוא לא נעים יותר ממה שמציגים אותו. אנשים נפצעים, בתים נהרסים, שדות נחרבים, וזה באמת, באמת לא נעים. אני מסכימה איתך שזה נורא לא חמוד וכיפי מצידינו להראות את המצב כמו שהוא. מצטערים מראש. תעשי טובה, אנחנו לא במה נעים יותר ומה נעים פחות, אנחנו באיך מונעים את כל הדבריים הזוועתיים האלה.
חיים מאושרים ונטולי קאסמים לכולנו.
