עם פתיחת מועדון הספורט "אתגרים"
חילק המאמן לילדים שקי כדורים.
אילן, בועז דוד וגלעד
זכו בשק של שלושה כדורים כל אחד,
שווים בגדלם, עגולים כמובן,
וצבועים כל כדור - באדום או לבן.
ועוד זאת נגלה - כי בשני שקים שונים
לא היה אותו מספר כדורים לבנים.
המאמן - כה אחראי הוא - הצמיד לכל שק
תווית ובו צבעי הכדורים במדוייק.
אך חדווה השובבה חמדה לה לצון
והחליפה בין התוויות בשמחה וששון.
בקונדסותה כי רבה, הילדה דאגה
שאף תווית לא תשאר במקום בו עמדה.

אילן הוציא משקו שני כדורים בדיוק
ראה כי אדומים הם, וקרא בלי פקפוק:
"אני יודע מה צבעו של כדורי הנותר!"
וניצוץ של קנאה בעיני בועז עבר...

אך בועז לא מוג לב - את ראשו הוא הרים
הוציא כדורים - אדום ולבן - ובישר לחברים
כי צבעו של השלישי לו ידוע בבירור!
(ובלחש הוסיף: "מה, לאילן מותר ולי זה אסור?")

משקו מיהר להוציא גם גלעד
שני כדורים לבנים - אחד בכל יד.
אך--- אבוי! את ראשו הוא השפיל בהיסוס...
צבע הכדור השלישי עבורו סוד כמוס...

דוד כדרכו - בהפתעות מלומד,
חייך והודיע (בקול חגיגי במיוחד)
"את צבעי כדורי כבר אוכל להגיד!"
התוכלו לגלות איך ידע זאת דוד?

התעייפתי, נגמרה לי הסבלנות. הייתי אמא בלי החלקים הטובים כבר יותר מדי זמן