"למה אני לא מרגיש בתפילה קשר מיוחד לה'?
למה תפילתי מלאה במחשבות ובהטרדות הגורמות לי לחוסר ריכוז?
למה איני חווה חיבור אמיתי לה' שלוש פעמים ביום, כל יום?
האדם המודרני, גם אם הוא דתי, עלול להיות חסום מלהתפלל.
הוא אומר את המילים, יודע בעל פה את 'פסוקי דזמרה', אבל הוא אינו מתפלל.
הקשר שלו עם ה' רופף, כי הוא לא חווה את אלוקים בכל צעד ושעל.
הוא לא בנה מבט של קשר יומיומי לה', מבט שהכל מכוון ומושגח מאיתו יתברך.
הוא לא פיתח גישה בנפש של חיבור בל יינתק.
זה נמצא איפה שהוא בראש, אבל לא עמוק עמוק בלב.
הוא אינו חי את מציאות ה' בעבודה, בלימודים, במשחק כדורסל וטיול בגולן.
מידי פעם הוא עוצר את מהלך החיים ומקדיש כמה דקות לתפילה, אבל אין זה מרכז החיים שלו.
הרצון בקשר עם ה' אינו מעסיק אותו, הוא לא רואה בכך שאיפה או יעד שאליו הוא חפץ להגיע.
לכן התפילות לפעמים מעיקות. לכן איני מרוכז בתפילה. לכן התפילה אינה מרוממת אותי.
כדי שתיהיה לי תפילה בעלת עצמה, מלאה רגשי קודש ודבקות בה' אני צריך ללמוד להתפלל.
במילים אחרות: אני צריך לבנות בתוכי קשר עם ה'.
שהנפש שלי תיהיה הנפש שרוצה להתפלל, שצמאה לקשר עם ה', להזדהות, להשתוקקות."
נשארו לנו עוד כמה ימים לפני ראש השנה להתחיל בתהליך בניית הקשר האישי שלנו עם הקב"ה.
שנזכה לתפילה אמיתית מתוך רצון ואהבה, ונתרומם מעלה מעלה.

אני שוכב שם על הרצפה, מרוקן, דומם.
שוכב במקום של עומדים מתאמץ להחזיק את הראש מעל המים הגואים, רק להצליח לנשום איזו נשימה של חמצן.
לעמוד לבד להיות איתן.

האם הוא אנוס גוף או אנוס נפש

יואו!

אני שונאת לבכות מדברים מטופשים. אבל,