היי
קוראים לי יובל ואני בת 14.5 ואני פשוט מרגישה שכל החיים שלי בזבל..
אני מידרדרת מאוד מבחינה אמונית, אבל כשאני מנסה להתחזק אני מרגישה- למה לי?? תמיד ה' עושה לי
כאילו דווקא, ואני פשוט לא מצליחה להאמין. אבא שלי לפעמים מאוד עצבני, וכל פעם שהוא מתעצבן אני
מפחדת ממנו. זה לא שהוא רע, אני ייתן דוגמא- פעם אחת טרקתי דלת על האצבע שלי. ממש ממש כאב לי
והלכתי לשטוף את האצבע. לפני שזה קרה אבא שלי אמר לי לשטוף כלים. אמרתי לו- שנייה, כי עשיתי משו.
אח"כ זה קרה לי באצבע, אז אמרתי לו רגע כי ממש כואב לי. ואז הלכתי לשטוף את האצבע במיים כי ממש
כאב לי, ואז, תוך שנייה, הייתי על הרצפה. לאבא שלי נמאס, והוא בא אלי מאחורה ונתן לי מכה אדירה בגב.
בכיתי ושטפתי את הכלים. בערב שהתקלחתי ראיתי שנהיו לי סימנים כחולים בגב. הבנתם? אל תציעו לי
להתלונן איפשהוא. חברות שלי הם סתם מגעילות, וכל הזמן יורדות עלי בנושא כלשהוא שמכאיב לי מאוד..
נשבר לי מהכל. אני מתנדבת איפשהוא, וכל הזמן אני מפשלת. ברחתי מהביית פעם אחת כי אחותי העלתה
לי ת'סעיף, וההורים שלי התעלמו מזה. אני מרגישה שהחיים שלי רייקים, ופשוט אין לי כוח לכלום.
אני דתייה, וכל החיים שלי גדלתי על זה שיש ה' וכו''... אבל אם יש ה', למה הוא עושה לי את זה??
למה לא אכפת לו ממני????? אני לא דיברתי על כל זה עם אף אחד. זאת פעם ראשונה שאני מוציאה
ת'זה מהפה.. אני פשוט מתוסכלת ומעוצבנת. נמאס לי מהכל. מה עושים במין מצב שכזה???
כולנו נופלים. אנחנו בני אדם. השאלה איך אנחנו קמים!
