ביום אביב בהיר, תחת שמיים כחולים עם ענני נוצה, יוסי הלך ברחוב כשלפתע המדרכה קרסה תחת רגליו והוא מצא את עצמו בתוך חדר חשוך.
יוסי לא איבד את העשתונות, וניסה למצוא דרך החוצה, אך למרבה הפלא התברר לו שאין לחדר דלת, והוא אטום מכל הכיוונים. לא נכחיש שבשלב זה יוסי החל לדאוג
מעט, אך לפתע קול הדהד מקירות החדר, ואמר -
"יוסי, לידך 2 חוטים ומצת. כל חוט בוער במשך שעה. אם בעוד בדיוק 45 דקות תדפוק על קיר החדר, אתה תשוחרר ותקבל כל מה שתבקש. אחרת, אתה תרקב פה לנצח נצחים."

יוסי הוא בחור נבון, ולכן אין פלא שכעבור 45 דקות יוסי פסע בצעד בטוח על המדרכה שעליה הלך קודם, ולצידו טיירה בנקס.

כיצד יוסי ידע מתי עברו 45 דקות?

הערה - החוטים לא בוערים באופן אחיד. כלומר, אם למשל עברה חצי שעה, זה לא אומר שנשרף חצי מהחוט. בנוסף, שני החוטים אינם בוערים בצורה זהה (כלומר, אם למשל עברה חצי שעה, זה לא אומר ששני החוטים באותו האורך).

התעייפתי, נגמרה לי הסבלנות. הייתי אמא בלי החלקים הטובים כבר יותר מדי זמן