ב"ה

כל מי שכאן (בערך..) מודע לאחת מהבעיות של אדר - קלות ראש.

בעיני, אדר הוא חודש מדהים. שמחה, עליה רוחנית. כשאדם מעל עצמו - רוקד או שמח, הוא יכול להוציא עצמו מבית האסורים של עצמו, כיוון שהוא לא עצמו ("אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים"), ולכן הוא יכול להתיר את עצמו..

מד שמחה:
כאשר השמחה גורמת לנו לאהוב את האחר ולא לעשות סתם שטויות - אז היא שמחה לרצונו יתברך.

מעלתו של ריקוד:
ר' זושא מאניפולי ור' אלימלך מליז'נסק, נאסרו פעם אחת.

בבית הסוהר, במרכז החדר היה דלי. והדלי היה מיועד לשירותים. אחד מהאחים היה עצוב כי אסור ללמוד תורה אם יש דבר-מה מלוכלך בחדר. ענה לו השני - תשמח! אתה מקים מצוה שבד"כ איננו מקימים אותה. וכשמקימים מצוה - רוקדים!
אז הם רקדו...

ואיתם גם הגוים שבתא.

הגיע הסוהר וביקש לדעת למה הם שמחים. הוא נענה - בגלל הדלי. הוציא את הדלי... ושוב האחים למדו.
(הד"ת הללו הם מהתועדות ר"ח אדר א' אצל הר"מ שלי).

היתי מציע שכ"א יצרף משהו על השמחה.

ונחזור לענין:

האם כל ההכתרות (שמבזבזים עליהן אלפי שקלים) הם טובות?
האם התועלת שבגילוי הכשרונות, הגיבוש הכיתתי -משתווה להפסדים?
האם לא הגזמנו (קצת..) באדרנו? או שהוא חשוב דווקא בגלל זה?

בואו נחיה אותו

למה לדעתכם האם בחזית ולא האב?

גיטי קליינרמן: "מוישי הוא כבר הבן של עם ישראל" | ערוץ ７

גם עם הדר גולדין זה הרבה כך,

וגם עם שלושת הנערים הי"ד

זה חדש יחסית

עם נחשון וקסמן הי"ד זה היה האב בחזית

(למה זה גורם לי לחשוב שאני שוביניסטית?)

מרתק: כולם אומרים "שנמאס מהמצב"? למה זה קורה?

כולם מדברים על "המצב" ועל זה "שנמאס".
אבל מה אנחנו מרגישים באוויר ולמה?

פודקאסט חדש, מרתק וויחודי ששווה להאזין לו.
והפעם על: "תנועת הבעד"

כל הפרטים, להאזנה>>

קניון, מה הוא עושה לנו בלב?
פודקאסט חדש:"קניונים ורגשות".
להאזנה>>