בחיים לא חשבתי שאני באמת אפרסם כאן משהו, אבל היום הגיע..
<טוב, שיר ראשון לרוח ההלכה 
>
עכשיו בכיתי את כל הכאב שהצטבר בי בחודש האחרון.
בכי טהור, נקי.
בכי מעצמי, לעצמי.
עכשיו בכיתי את כל הכאב שהצטבר בי בחודש האחרון.
בכי שקט, רוגע.
וידעתי, אתה שומע.
את הכאב שנעצר על סף תהום,
את געגועי הבלתי פוסקים לילדות ולתום,
את הצער והשמחה, את הרוך והכמיהה-
אליך, אל עצמי, אל האמת שלך, שבתוכי.
וידעתי, אתה שומע.
עכשיו בכיתי את כל הכאב שהצטבר בי בחודש האחרון.
בכי משחרר, מעורר.
וידעתי, מלמעלה אתה שומר.
בכי עמוק, בכי מתוק, בכי שהופך כל דמעה לבת לצחוק.
עכשיו בכיתי את כל הכאב שהצטבר בי בחודש האחרון.
בכי שנאטם, עמוק במגרה שבארון.
וידעתי, אתה שומע.
את הכאב שנעצר על סף תהום,
את געגועי הבלתי פוסקים לילדות ולתום,
את הצער והשמחה, את הרוך והכמיהה-
אליך, אל עצמי, אל האמת שלך, שבתוכי.
הו, והרגשתי – אתה שומע!!
