והתשובה שלך כל כך טכנית וקרה, שבא לי להגיד לפעמים לבנים שלא יענו על שאלות כאלו, כי הם פשוט לא יודעים. כתבת את זה בצורה כל כך, אוח. אני לא רוצה לכתוב מכעיסה, אבל בצורה כל כך בלתי רגישה, כל כך בלתי מבינה. כאילו שאם החלטת, שלא, אז הופ. הכל נגמר אוטומטית, והכאב הזה שאת מרגישה עכשיו? הו אל תדאגי, רק תגידי לעצמך שאת מחליטה שבשנתיים הקרובות את לא יכולה להרשות לעצמך את החבר הזה והוא, הוא כבר יעלם מאליו, ממש כמו שהוא הגיע.
יקירתי, את צעירה. וכאב של קשרים בוסריים, הוא כאב, פשוט נורא. ואני חושבת שאני מסוגלת להגיד את הדבר הזה בצורה כל כך אמיתית, כי הייתי שם, כי חוויתי את זה.( לא בגיל 15 אמנם וולא מהכיוון שלי, אלא מהכיוון של הבחור) אבל אני יכולה להגיד לך- להתרחק מזה , כמה שיותר. לקחת מרחק.
נשמע לך מוגזם?
לא. לא מוגזם בכלל.
הקשר הזה כל כך לא בריא לך עכשיו, גם אם על פניו נדמה לך שהוא, זה כל מה שאת רוצה כרגע, ושהוא חסר לך, ושעצוב לך בלעדיו, ושאת רק רוצה להיות איתו.
אני מבינה את הכאב שבניתוק, את הצער שבפרידה הזאת, שלא נעשתה אפילו מתוך רצון אלא מתוך כפייה. ההורים שלך רוצים בטובתך, ואני חושבת שכרגע, הקשר הזה הוא לא בגדר מה שיעשה לך טוב. גם אם ברובד השטחי של הענין זה באמת גורם לך להרגיש טוב.
ובכלל לכלל הבנות שמתעסקות עם בנים וקשרים כבר מהגיל הזה, בשביל מה אתן צריכות את זה? בשביל מה אתן צריכות קשר שכל כך לא בטוח שיהיה ניצחי, אמיתי, שיתמסד בסופו של דבר? בשביל מה אתן צריכות קשר שמבוסס לרוב על סיפוק יצרי של גיל נעורים? בשביל מה אתן צריכות קשר שיכשיל את הבחור ואתכן? בשביל מה אתן מעמידות את עצמכן בנסיונות כל כך קשים שכאלו, הקב"ה לא דואג לנו כבר למספיק נסיונות?
כל כך צריך להזהר מזה, ולא רק ברמה של עבירה בסיסית על הלכות בינו לבינה, אלא גם ברמה הנפשית- תשמרו על הרגשות האלו, לאחד האמיתי שלכן בע"ה, אל תבזבזו אותם על כל אחד. הרגש הזה הוא אוצר כל כך יקר. הגילאים הללו הם גילאים כל כך מעולים לבניה עצמית, לעיצוב אישיות, להשקעה בחברות, במשפחה, בעצמכן- למה להרוס את כל הדברים הנהדרים האלו? למה לעצב אישיות באופן כל כך לא מודע לפעמים, ע"פ בחור שאתן חושבות שאתן אוהבות עכשיו ואז להתעורר בגיל 18-19 ולגלות שאתן בכלל לא אתן, שאתן בכלל לא מכירות את עצמכן באמת?
השלכות של קשר כזה, שנגמר יכולות לפעמים להיות ה ר ס נ י ו ת. אל תתנו לעצמכן ליפול. תחשבו על הטווח הרחוק. על הבית שאתן בע"ה רוצות להקים, שבטח יתבסס על יסודות של קדושה וטהרה, כראוי לבית יהודי. על האהבת אמת!!!! שתנבע מנתינה והשקעה ועמל הדדיים, בינכן לבין האחד האמיתי שלכן בע"ה. קשר בגילאים שכאלו הוא לא בריא ולא מועיל, לא לכן ולא לבחורים שאתן נמצאות איתן בקשר.
אגב, מי שמרגישה שהיא מוכנה להתחתן בגיל 15.. אז.. זה משהו אחר. ( פשוט, היו מקרים מעולם(: )
אז יקירתי, אני מבינה את הכאב שלך. תביני ותפנימי שזה לא הזמן הנכון כרגע, והזמן יעשה את שלו, וגם את. עכשיו, תרשי לעצמך לכאוב, מימלא אין לך הרבה ברירה.
אם זה יהיה רלוונטוי עוד שנתיים- שלוש, אז מעולה. ואם לא, אז טוב שיתברר שכך.
אגב,אני מסכימה עם צחקן, חברים מקשיבים כן יכולים לעזור, במיוחד בגילאים שכאלה. אחד מהם אני מכירה באופן אישי. והוא לא עוזר רק בצורה טכנית של כתיבת תשובה על שאלה ותו לא, אלא הרבה הרבה מעבר. ( אבינועם הרש, אם אתה מכיר.) ואותו אני מכירה באופן אישי, ולכן ציינתי, אבל אני בטוחה שיש שם עוד הרבה שיכולים לעזור.
( אני לא ממליצה על חברים מקשיבים בעקרון אם יש אדם אחר שאפשר לשוחח ולהתיעץ איתו על זה, חברה טובה שמבינה, מחנכת, רבנית. אבל אם יותר קל לה לדבר עם מישהו שלא מכיר אותה והיא לא מכירה אותו, חברים מקשיבים יכולים להיות כתובת מתאימה לחלוטין. אז לא, אל תפסול.)
