בס"ד

אני זוכרת את ההשבעה שלך,

אני לעולם לא אשכח אותה.

איך אני, עמדתי מהצד וצפיתי בך

מחזיק את הנשק ואת התנ"ך

וצועק "אני מצהיר".

המילים, המשמעות, התוכן.

כן, אני ממש זוכרת את הדמעה

שזלגה.

אולי מהתרגשות לראות אותך,

אח יקר עם מדי צבא.

או אולי מהכאב שאני לא אראה

אותך, כי אתה הולך לקרבי

ואתה תהיה רחוק,

רחוק מהמשפחה, רחוק ממני.

לראות איך כל הנערים עומדים

בשורה עם מדים, ממושמעים.

הורידה שוב את הדמעה.

לדעת שאתם הולכים לשרת,

לשרת בצה"ל,

צהל שלנו.

התרגשות לא נמה מליבי.

להרגיש את הגאווה שלך,

שאתה הולך להגן על ארץ ישראל

הקדושה ולא להחריבה חלילה.

אולי היא,

הדמעה אשר זלגה.

=]

ובכן, מממממ.... קיים, עדיין, משום מה...

@חתולה ג'ינג'ית

השיחה אישית לא נפתחת לי משום מה

רק רואה מבחוץ שכתבת.

אז תכתבי כאן מה שכתבת לי, אם מתאים לך, ואחר כך נמחוק.