מקווה שזה אכן זה...
בכפר קטן לא היה דר אלא שען.
אחרי שהלך בדרך כל בשר לא בא שען אחר לאותו הכפר.
כשלא היה מי שיתקן את השעונים, חדלו המחוגים להראות את השעה המדוייקת.
אלה היו מפגרים, ואלה היו ממהרים.
אמרו בליבם חלק מתושבי הכפר: לשם מה להחזיק בכיס המעיל שעון שאין לדעת ממנו את השעה הנכונה?
לקחו והשאירו את השעונים בבתיהם. הטמינו אותם בתוך הארונות ומגירות והסיחו את דעתם מהם.
אחרים היו ממשיכים להחזיק את השעונים בכיסיהם והיו מכוונים אותם יום יום כפי שהיו רגילים.
עברו שנים, ושען נודד הגיע לכפר והתושבים היו ממהרים להביא אליו את השעונים לתיקון.
והיה, אלה שהיו שעוניהם טמונים במגירות- הקפיצים והברגים החלידו ולא היה להם עוד תיקון.
ואילו, השעונים שבעליהם המשיכו לכוונם יום יום הראו שוב את השעה הנכונה לאחר תיקונים קלים במנגנון.