<P>וישדכו לו אחראי השבו"שים חברותא משיעור א' ויאמר השבו"ש הפעור לחברותתו "תוכיח לי שיש אלוקים" ויאמר לו השיעור א' "אני לא מאמין שיש" וידום השבו"ש ויבקש חברותא בוגרת יותר ויפן אל בחור משיעור ב' ויאמר לו השבו"ש "התוכל להוכיח לי שיש אלוקים" ויען חברותתו החדשה "אין" ויתאפק השבו"ש ויפן מתלמיד לתלמיד עד שהגיע לאחד משיעור קכ"ה ויאמר לו "היש אלוקים" ויען "וכי קסברת דאיכא" (וכי אתה סבור שיש) ויפן השבו"ש אחר כבוד אל כבוד המרא דאתרא ראש הישיבה ויאמר"מה זאת הישיבה הזאת, אף אחד פה לא מאמין שיש אלוקים" ויען ראש הישיבה"אישי הצעיר, למה שאתה קורא אלוקים אף אחד פה לא מאמין"</P><P>זהלא סתם סיפור, זה סיפור שמתגלגל בישיבות כדי להמחיש כמה הישיבה משנה את נקודת המבט של התלמידים</P>