אין לו שם....
אני יושבת לי בשקט,ומחפשת בתוך עצמי תשובות,לשאלות שאיני יודעת להגות במילים.
במרוצת השנים,שדוהרות כמו עדר סוסים בתוך עשב גבוה של קרחת יער בצהרי יום קיץ,גיליתי שאיני יודעת מי אני.חיפשתי תשובות על הרים ירוקי עד,ובתוך השוניות שבמעמקי הים.רדפתי את מהותי ביערות חשוכים ובשדות פתוחים,בין הציפורים לפרחים חיפשתי את סודות העולם.שאלתי את אבא אייכה?הוא ענה לי בנקיקי מים,הוא ענה לי בעצי זית עבי גזע.הוא חייך אליי מתוך שירתו של זמיר,הוא שר אליי מבין כנפיו של פרפר צבעוני,הוא חיבק אותי דרך הרוח,הוא נשק לי עם קרן שמש חמה.
שרתי אליו את קינתי,הוא זמזם אליי את סודותיו....
שר אליי מבעד לים העצום,שר אליי מבעד ליבשות,שר אליי מבעד לאינספור תרבויות,קרא אליי מתוך שנים אלפיים,קרא אליי מתוך זוועות,חייך אלי מתוך ניסים,נשק לי מתוך מעשים.
חיפשתי את עצמי ומצאתי אותי עם האלוקים.....
