אז נכון, יש עניין גם בלשמור על הרוח ועל המורל וזה לפעמים מתבטא גם בלהציב מחסומים רגשיים, כלומר- לתפוס את עצמך חזק למרות שקוראים סיפורים מזעזעים על מות חיילים ועל פציעות והקרבות לאין ספור, כי פשוט כרגע- חייבים להמשיך כי זה מלחמה שכולה מושתת על רוח!! ועל הרוח חובה לשמור!

אך הרשו לי להציע הצעה אחרת, שאני חושב שכולנו כבר מכירים, והיא פשוטה בהחלט:

לשמור על הרוח ולהגביר את הרוח דווקא מתוך ועל ידי הכאב העצום הזה!!

אני לא אוהב כשאנשים מכניסים לינקים סתם, כתחליף לזה שבעצם להם- אין באמת מה לומר, אז פשוט משתמשים בדברים של אחרים. אך יש עוד אופן שימושי לשיטת הקישורים, ואני חושב שכרגע זו אחת מהם:

קבלו בבקשה את הקישור הבא, ולא- הוא לא סתם עוד אחד שיטיף לכם וכיוצ"ב, פשוט שכשאני קראתי את הכתבה הזו לא יכולתי שלא להרגיש, להרגיש הרבה דברים שלא הרגשתי עד היום בצורה כה חזקה כלפי העם הזה, עם ישראל.

אז כמו שכבר אמרתי, אם מישהו מאיתנו(וכוונתי לכולנו) רוצה להרגיש קצת מה זה עם ישראל, ובייחוד- מה הן לאומיות וציונות דתית- שיכנס ויקרא..

נ.ב: כל היופי טמון בתגובות לכתבה- יש בקישור כתבה ושרשור של תגובות אח"כ- אני יודע שהתגובות רבות, אך מספיקה דוגמית כדי לחוות, וחוץ מזה- זה סוחף, מתחילים בראשונה ואפשר בקלות להגיע עד האחרונה, כי אחדות שכזו- קשה לראות בכל מקום...

אז הנה לכם:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3655392,00.html

המשך שבוע טוב ובעז"ה שנמשיך לזכות לישועות ותקומות! 

וד"א- מישהו פעם חשב על הפסוק "אחד מכם מאה ירדוף"? כי אני חושב שאם מסתכלים על המלחמה הזו רואים די בבירור שהנתונים בשטח די תואמים.. נקודה למחשבה - . - 

פשוט 

כ"כ לבד לי

וזה לא אמור להשתפר איכשהו מתישהו

לא משנה מה,

יחסית....

כל הלב הוא רק הצטברות של רגעים

כל רגע הוא רק הצטברות של רגשות

כל רגש הוא רק הצטברות של לבבות

לנשום 

נצח של רגעים ששורפים מבפנים

אבל, זה יעבור

האם הוא אנוס גוף או אנוס נפש

יואו!

אני שונאת לבכות מדברים מטופשים. אבל,