וּפעמים יש רגעים.

בהם אדם מעמיד פנים.

לא מרצון לקדש את הצביעות

אלא,כי פשוט,כך היא המציאות.

הגוף שמח,מחויך ומאושר

כאילו לא קרה דבר.

ואילו הנשמה.

עצובה וכואבת.

צועקת וזועקת.

רוצה להגיד,-תנסו לראות אותי מבפנים.

להכיר אותי וללמוד.

בסך-הכל,לעשות מעשה קטן וטוב.

להעמיד אותי על הרגליים

ולהזכיר לי כיצד עפים

כי אז-הנשמה והגוף ימריאו יחד,

למרחקים.

ובכן, מממממ.... קיים, עדיין, משום מה...

@חתולה ג'ינג'ית

השיחה אישית לא נפתחת לי משום מה

רק רואה מבחוץ שכתבת.

אז תכתבי כאן מה שכתבת לי, אם מתאים לך, ואחר כך נמחוק.