יש ת'קטע שמספרים ל2 אנשים סיפור עם פרט אחד שונה..
שאבא שלך נגיד חולה במחלה קשה, והדבר היחידי שיכול לרפאות אותו זה מיץ תפוזים מהפלחים של התפוז האקזוטי, ולשניה את מספרת אותו סיפור, רק שהדבר שמרפא זה הקליפה עצמה...ויש רק תפוז אחד כזה בעולם, ועכשיו כ"א צריכה להשיג את התפוז..
ומה שבסוף צריך לקרות שתהיה פה נתינה, אחת תקבל את הפלחים והשניה תקבל את הקליפה..=]

*"אדם טוב אינו זה אשר נותן מעודפיו שלו, מהשפע שלו.
הוא זה אשר מחלק איתך את המעט שיש לו".

*"לתת כמו הפרחים מפיצים ריח לכולם בלי חשבון, בלי תמורה סתם משום שהם פרחים"

יש את הסיפור על זאת שנתנה כוס חלב לאחד שקיבץ נדבות... אם אתן צריכות אותו, תגידו!

ואולי זה יעזור... אפשר לקחת את נושא הנתינה לכמה כיוונים...

לפני כמה שנים, בירושלים, במסעדת "סבארו", היה פיגוע מזעזע ובו המון נרצחים.
באותו היום, היתה המסעדה עמוסה באנשים. מלצרית, שקשה היה, לה,לתת שרות הולם, עלתה על שולחן וקראה בקול, לממתינים להכנס:
"אנשים, אנא מכם, אין, כרגע, מקום, במסעדה. אם לא קשה לכם, צאו ותחזרו עוד חצי שעה".
אישה אמריקאית, מאוד אמידה, שחיה חיים מלאי כל טוב, בניו-יורק, שנכחה במסעדה, אמרה, לעצמה, שבאמת המסעדה דחוסה ויצאה ממנה.
מספר דקות, לאחר מכן, ארע הפיצוץ.
האישה האמריקאית הייתה ממש בהלם, שכן היא ניצלה ממוות בטוח. היא החליטה למצוא את אותה המלצרית, שבזכותה היא ניצלה.
היא חיפשה וחיפשה, בתקווה שהיא לא נפגעה, עד שהיא מצאה אותה באחד מבתי-החולים, כולה חבולה ופצועה מהפיגוע.
האישה האמריקאית אמרה לה שהיא חבה לה את חייה וכל דבר שהיא תבקש היא תיתן לה והיא תעמוד לצידה תמיד.
המלצרית ענתה לאישה, שהיא אינה זקוקה לדבר, שהיא כולה
המלצרית ענתה לאישה, שהיא אינה זקוקה לדבר, שהיא כולה פצועה ומי יודע אם היא תצא מזה. האישה התעקשה ואמרה שמכיוון שהיא חייבת לחזור לניו יורק, היא תמסור לה את פרטיה ואם, אי פעם, היא תזדקק לכל דבר שלא יהיה, שתתקשר אליה בטלפון.
עברו שנים והמלצרית החלימה אט אט. הרופאים אמרו, שיש עוד טיפול אחד, שהיא זקוקה לו, אך לא ניתן לקבלו בארץ אלא בניו-יורק. נזכרה המלצרית באישה האמריקאית והתקשרה אליה, כדי לשאול אם הי
עברו שנים והמלצרית החלימה אט אט. הרופאים אמרו, שיש עוד טיפול אחד, שהיא זקוקה לו, אך לא ניתן לקבלו בארץ אלא בניו-יורק. נזכרה המלצרית באישה האמריקאית והתקשרה אליה, כדי לשאול אם היא עדיין זוכרת אותה. האישה זכרה, שמחה לשמוע על בואה ואפילו הבטיחה לה, לבוא, באופן אישי, לאסוף אותה משדה- התעופה, ביום שתגיע.

האישה האמריקאית ניהלה עסקים במגדלי ה"תאומים".
ביום בו הגיעה המלצרית לשדה-התעופה, יצאה האישה ממגדלי ה"תאומים" ונסעה לשדה-התעופה לאסוף אותה. מספר דקות, לאחר עזיבתה את משרדה, ארע הפיגוע במגדלי ה"תאומים"....

פעמיים ניצלה האישה ממוות בזכות המלצרית.

אנשים מאמינים אומרים שהכל בידי שמיים, שהמלצרית היא, בעצם, המלאך השומר של האישה האמריקאית.

*לדעת לתת
זה להקשיב לרצון של האחר
זה לדעת לקבל שלא כולם כמוך
זה לסלוח על שגיאה של אחרים
זה להתחלק באושרו של היקר לך
כאילו זה אושרך
זה להיות שם כשאינך שם
זה לוותר לפעמים על מלחמת הכוחות
זה לאפשר לאחרים לטעות
זה לדעת לקבל
לדעת לתת
זו חוויה

*כשהפלגתי ללכת / החוזה מלובלין
"כשהפלגתי ללכת בעובי היער נזדמן לי לראות
אדם המקים לעצמו בקתה מן העצים שחטב,
ובכל עץ שהיה בו גדם ובליטה
לא טרח לישר ולהחליק,
אלא נקב חור בזולתו - למול בליטה - וכך חיבר
את העצים אחד לאחד.
לאהוב - פירושו להתאים את עצמך לזולתך ולא ע"י קיצוץ בליטותיו!
עליך לקדוח חור כדי לקלוט ולשבץ אותו בתוכך,
ועל ידי זה שאתה מחבר אותו אליך - אתה מחובר אליו!"

*שני ימים יש בארץ ישראל
אחד מימיו מתוקים,
וחיים בו דגים
ירק רב מקשט את גדותיו.
עצים רבים פורשים כנפיהם מעליו
ושולחים את שורשיהם לינוק את מימיו.
הירדן מזרים אל הים הזה מיים חיים היורדים מן הגבעות
הצפורים בנו כאן את קיניהם בין ענפי העצים
הכל שמחים על שזכו לשבת במקום זה.
זהו ים כינרת.
אך הירדן ממשיך לזרום דרומה
ונשפך לתוך ים אחר.
שם אין זכר לדגים, וציפורים אינן מצייצות,
ואין שומעים צחוק ילדים
אין הירק מקשט את חופיוף
וחייה עוף אין שותים ממימיו.
זהו ים המלח.
מהו הגורם להבדל הגדול בין שני הימים שאינם רחוקים זה מזה ?
אין האשם בירדן, הוא מזרים את מימיו לשני הימים.
הנה, זהו מקור ההבדל :
ים כינרת מקבל את מימי הירדן,
אך אינו שומר אותם לעצמו.
הוא מקבל וגם נותן.
תמורת כל טיפה הזורמת לתוכו
הוא מזרים מתוכו טיפה אחרת.
אך ים המלח אינו מחזיר.
הוא סוגר את מימיו בתאווה של קמצן
הוא אינו מוציא אף טיפה אחת.
ים הכינרת מקבל וגם מחזיר.
ולכן ים חיים הוא.
השני רק מקבל, ולכן קראו לו
ים המוות.
שני ימים יש בארץ ישראל
שני סוגי אנשים יש בעולם




*לתת
מבלי לרצות לקחת
ולא מתוך הרגל
כמו שמש שזורחת
כמו צל אשר נופל


*רבי יצחק מוורקה
כמו שסוכר מתבטל לחלוטין ונעלם במים - ממתיק אותם,
כך אדם המבטל לחלוטין את ישותו מסוגל לעזור לזולתו.

*להתנדב, פירושו לתת את הנשמה ואת הלב
מבלי לצפות לתמורה.
להתנדב, פירושו להשקיע כל דקה, כל שניה
מבלי לחכות לתודה.
להתנדב, פירושו לחשוב פחות על עצמך
ויותר על אחרים.

להתנדב, פירושו - להאיר בכוחך מקומות חשוכים


זהו, בינתיים, אם אזכר בעוד דברים, אוסיף...

מה אני קשורה לפה?

כן?

אני הולכת להתנקות.
באבו אבוה
דווקא.

כוסעמלק