פעולות לפסח

קובץ שארגנו מהאתר "דתי ברשת" לשמושכם! מי שרוצה- אפשר לשים פה את המייל שלו, ואני אעביר הלאה- ובפעם הבאה שיהיה הם ישלחו ישירות אליכם...

עבדים
בפסח אנו חוגגים לזכר זה שד' הוציא אותנו מעבדות מצרים, נתן לנו את התורה, ושיעבד אותנו אליו??

מאת: הצנונית.

גיל יעד: מעפילים ומעלה

זמן: שעה. [לחניכים עם סבלנות ועם בגרות נפשית...]

נושא הפעולה: האם אנחנו לא עבדים של התורה?

מטרת הפעולה: ההבנה כי החופש לא תמיד דבר טוב, ושהתורה היא מסגרת כללים שרק לפיהם נוכל באמת לחיות את חיינו בדרך הכי טובה שרק אפשר.

מהלך הפעולה:

קריאת הקטע הראשון [יעל לוטן..], והעלאת השאלה: האם אנו יכולים לקרוא לעצמינו חופשיים? האם אנחנו לא עבדים של הקב"ה?

קריאת מקור שני [אנטולי נתן שרנסקי...]. מה ההבדל בין החופש המדומה של השופט, לבין החופש האמיתי של נתן? המסקנה: החופש האמיתי הוא החופש הרוחני: כאשר הנשמה מתנתקת מכל החומריות והיצרים היא חופשיה באמת.

מציגים לחניכות שתי נשים: האחת שומרת על אורח חיים בריא, ואוכלת רק דברים בריאים, ורק במידות הנכונות, וכו'. האשה השניה כל היום רק טוחנת, ואוכלת מה שבא לה וכמה שבא לה. לכאורה נראה שהאשה השניה חופשיה יותר מהראשונה, כי היא אוכלת רק מה שבא לה, אבל בעצם היא כבולה לתענוגות העולם הזה, ואילו האשה השניה אולי צריכה להתאפק לפעמים, אבל זה רק לטובתה, ובסופו של דבר היא זו שתחיה חיים טובים יותר.

קוראים את הקטע השלישי [של הרב קוק זצ"ל], ומסבירים לפי הקטע של חברים מקשיבים.

קוראים את הקטע החמישי [ריה"ל]-( ומומלץ את הקטע הזה להביא כצ'ופר....), ומסבירים גם לפי חברים מקשיבים...

סיכום:

עבד ד' הוא בעצם הכי בן חורין שיש, כי הוא זה שחי'י את חי'יו הכי טוב שאפשר. ד' נתן לנו יצרים וחומריות וגשמיות בעולם הזה, והנשמה שלנו עלולה לסבול מהם, אם לא נשתמש בהם במינון הנכון. לכן הדבר הכי טבעי הוא שמי שיצר את היצרים האלו, הוא זה שגם ידע כמה, איך ומתי להשתמש בהם, מבלי להזיק לנשמתנו הטהורה.

הערה: רצוי לקרוא את החומרים כמה וכמה פעמים בבית, כי לדג' בקטע של הרב קוק זה קטע שצריך יותר העמקה...

והעצה למשחק: אפשר לעשות את משחק הפסלים, ואז לומר איך אתם מרגישים ששולטים בכם, שאתם חייבים לציית למישו, וכו'...

אפשר גם להביא כל מיני דמויות: אסיר בבית כלא, מנקה רחובות, קיבוצניק, רב, וכו', ואז לשאול בפתיחה מי לדעתן של החניכות חופשי יותר... ואז להגיע למסקנה כמו עם הדיאטה, שכל מי שלכאורה חופשי באמת משועבד לגשמיות...

מקורות:

מקור1

עלינו לומר להם בקול רם השכם וערב: "לכו לכם לדרככם, חיו כרצונכם, עסקו לכם בטקסיכם המשונים, במזוזות ותפילין ובציציות, בהפרדת כלים, במקוואות ומגילות קלף, במנהרות טומאה והשפלת נשים ושעוני שבת, והניחו לנו לנפשינו! אין לנו חלק בכם ואתם לא מייצגים דבר שיש לו משמעות עבורנו. תרבותנו היא תרבותנו. ולא אתם תאמרו לנו מה מקורותיה ומה ייחודה. עד שלא יימצא בציבור החילוני האומץ לומר דברים אלו בבהירות ובצורה הנמרצת ביותר, לא נצא מהבוץ השחור הזה שאנו שוקעים בו עמוק מיום ליום, משנה לשנה.

[יעל לוטן, "על המשמר"]

מקור2

לאחר שנפסק דינו של אנטולי שרנסקי להישלח לסיביר קם ואמר :
" אתה אדוני השופט חושב שהנך חופשי! אתה חושב כך כיוון שלאחר שייגמר המשפט תלך לביתך ואילו אני יהיה המשועבד , כיוון שאלך לכלא לזמן רב.
אך דע לך שמבין שנינו , אני הוא בין החורין האמיתי! אומנם גופי יהיה משועבד , אבל רוחי , היא תישאר חופשית , כיוון שארגיש שלא נכנעתי לגזרותיכם ונשארתי נאמן לאמונתי. אך לך השופט קבעו מראש מה לומר! גופך אמנם משוחרר , אבל אינך חופשי להכריע לפי אמונתך . רוחך משועבדת וזה חמור פי כמה! "

מקור3

ההבדל שבין העבד לבן החורין, איננו רק הבדל מעמדי, מה שבמקרה זה הוא משועבד לאחר, וזה הוא בלתי משועבד אנו יכולים למצוא עבד משכיל שרוחו הוא מלא חרות, ולהיפך בין חורין שרוחו הוא רוח של עבד. החרות היא אותה הרוח שהאדם מתרומם על ידה להיות נאמן לעצמיות הפנימית שלו... ובתכונה כזאת, אפשר לו להרגיש את חייו שהם שווים את ערכם. מה שאין כן בעל הרוח של העבדות, שלעולם אין תוכן חייו והרגשתו מאירים בתכונתו הנפשית והעצמית, כי אם במה שהוא טוב ויפה אצל האחר, השולט עליו איזו שליטה שהיא בין שהיא רשמית ובין שהיא מוסרית- במה שהאחר מוצא שהוא יפה וטוב.

במבט ´פשוט´ להיות חופשי הוא לעשות מה שבא לי. אבל אנו יודעים מה קורה שאנשי "מה שבא לי". אנשי ´מה שבא להם´ הם אנשים שלא באמת חופשיים...האם יש סתירה בין חירות לעבד ה´? לא. החירות שאנו מדברים עליה היא חירות ממשעבדים חיצוניים, מכל מיני רשעים שמשעבדים אותנו ומכל מיני דברים חומריים שמעבידים אותנו - היצר, התאווה וכו´. ..כשיש משהו חיצוני שמשעבד אותנו וזה גורם לנו לירידה בפוטנציאל שלנו, לא להיות מי שאנחנו באמת, זו עבדות, שממנה יצאנו וממנה אנו "חירותיים". עבד יכול להיות חופשי לחלוטין אם רוחו חופשית כדוגמת נתן שרנסקי שנלחם נגד כל הק.ג.ב. בהיותו ´עבד´ שלהם, ורוחו לא נפלה. אם אנו עבדי ה´, וזה מרומם אותנו להיות קשובים לפנימיות שלנו אז זה עבדות טובה, זה חירות אמיתית... "

אדם שעובד את הזמן - הוא רודף אחרי הזמן להספיק הכל - כל ההנאות שאפשר, בטרם ימות. הוא עבד לזמן שהזמן הוא עבד של ה´ - ה´ עשה אותו. אבל עבד ה´ הוא חופשי כי שום דבר לא מגביל אותו, הוא לא רודף אחרי שום דבר מלבד מהקב"ה,כלומר שהוא בעצם עושה את רצון קונו - בוראו.

[סדור 'עולות ראיה']

מקור4

"עבדי הזמן- עבדי עבדים הם

עבד ד'- הוא לבדו חופשי

על-כן בבקש כל אנוש חלקו.

חלקי- אמרה נפשי"

[ריה"ל]

מפה לקוחים החלקים של ההסברים: http://www.kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=114061

ב"הצלחה רבה, וחג פסח שמיח!

יומולדת לעמ"י

פעולה כייפית של יומולדת לעמ"י-חשבון נפש..

פעולה נחמדה שכדאי לעשות לחניכים שיבינו שביציאת מצרים נהפכנו לעם!!

מאת: סמדר

עושים משחקי יומולדת שונים..אפשר חבילה עוברת (בשבת עם גומויות..) ובפנים משימות וחידות על פסח

ובסוף עושים דיון-מה אנחנו עושים ביומולדת?מה אמורים לעשות?
ומהעושים ביומולדת של עמ"י?מה אמורים לעשות?

-חשבון נפש...לכן אנו כחלק מעמ"י צריכים לעשות את החשבון נפש שלנו...

וכדאי להקריא ת'קטע הבא ולהביא כצ'ופר..

)אפשר לעשות כתרים של יומולדת-"מזל"ט לי!אני חלק מעמ"י(

הרהורים ליומולדת…אלישיב רייכנר

לפני שמכבים את הנרות על העוגה
לפני שמרימים ל"שנה הבאה"
לפני שפותחים מתנות
לפני שקוראים ברכות
כדאי לחשוב עוד מעט
על היום…
במה הוא שונה מאתמול?,משלשום?
לא מספיק לשיר "גדלנו בשנה"
צריך לשיר גם "מה נשתנה"?
כי ביום שמחליפים מספר
ביום שבו מעגל של שנה נסגר
חייבים לעשות בלב קצת חשבון
ולא ללכת לפני זה לישון
צריך לבדוק את השנה שחלפה
במה היא הוסיפה?
למה תרמה?
במה התקדמנו? ואיפה נשארנו?
למה התקרבנו? למה התרחקנו?
למי כן הוספנו? ולמי החסרנו?
והאם הראשונים את עצמנו בדקנו?
איזה דברים הצלחנו לשנות?
ועל אילו דברים נמשיך עוד לבכות?
לחשוב גם על השנה הקרובה
מה זה אומר שגדלנו בשנה?
הימים חולפים השנה עוברת
אבל מה שחשוב - היא לא חוזרת!!!
ולכן גם צריך לברר אמונות
אז עכשיו לברר-אסור לדחות!!!!
אם צריך לתקן בתוכנו קלקולים
לא לחכות לעזרת אחרים,
לדעת לנצל כל רגע שעובר
לזכור שעדיין אין יום שחוזר,
ובקיצור בסוף כל שנה לשאול
מה הוספנו לעולם של אתמול?
ואחרי שעשינו קצת "חישובים"
אפשר את העוגה לחלק לאורחים.
לקרוא ברכות ולקבל מתנות
ולשיר "עד מאה ועשרים שנה"

בהצלחה!

עשרת המכות
משהו נחמד שאפשר לעשות לפני פסח.

· דם- לתת לחניכים לשתות מיץ פטל מאוד מרוכז.

· צפרדע- תחרות קפיצות צפרדע.

· כינים- לצייר כינים על בריסטול וצבוע על בפנדה, החניכים צריכים לגרד את הפנדה ולגלות מה מסתתר.

· ערוב- תחרות מריצה.

· דבר- כל חניך מקבל שם של חיה והוא צריך לנהל שיחה שלמה עם הקול של אותה חיה.

· שחין- קושרים את העיניים לחניך, מדביקים מדבות (פצעים) והחניך צריך להוריד את זה מדבקות בהדרכת חבריו.

· ברד- להחזיק קרח כמה שיותר זמן.

· ארבה- לעשות קולות של צרצר.

· חושך- פרה עיוורת.

· בכורות- סקר רחוב מי בכור.

ספירת העומר!
שנזכה שתשרור בינינו רק אהבת חינם!!

מאת: תהילה!!

להכין מראש- רצועות נייר שכתוב בהם משניות קצרות מתוך מסכת אבות המלמדות על מידות טובות של אנשים. כל רצועה כזאת מקפלים (כך שלא רואים מה כתוב בפנים) ובחוץ כותבים את תיאור המידה בלשון ימינו
<לדוג': מבפנים: "הסתלק מן הספק, ואל תרבה לעשר אומדות" (פרקי אבות א, ט"ז)
מבחוץ- מדויק, לא מחפף, עושה כמו שצריך. עוד דוגמאות בסוף.>

כמות- לפי מספר משתתפים משוער.

את כל הרצועות המקופלות שמים בתוך קופסא או שקית שניתן לשלוף ממנה בקלות את הרצועות.

בפעולה- המדריך מוציא רצועה אחת- מקריא מה כתוב בחוץ ובעזרת החניכים מוצא את החניך שהתכונה הנ"ל מתאימה לו. אותו חניך לא פותח את הרצועה אלא משאיר אותה סגורה, ושולף רצועה אחרת ומביא אותה לחניך שלדעתו (ו/או לדעת שאר החניכים) מתאימה לו התכונה שכתובה על רצועתהנייר.
וכך עד שלכל אחד מהחניכים יש "תכונה". (מומלץ ביותר- לא להסכים שיהיה חניך שיהיו לו שתי תכונות או יותר וחניך שלא יהיה לו בכלל! לכל אחד רק אחד!)

לאחר שכל החניכים מתלהבים שיש להם תכונות טובות (וכולם יודעים מזה.. ) אומרים להם שיפתחו את הרצועות המקופלות ושיקראו מה כתוב בפנים.
כאמור, בפנים כתובה אותה תכונה, אך כציטוט ממשנה ממסכת אבות. מסבירים להם מאיפה לקוחות המשניות. קצת על התקופה... ועל הקשר שבין ספירת העומר לפרקי אבות..
מפסח עד שבועות נוהגים ללמוד את מסכת אבות בשבתות אחרי מנחה. תקופה זו לא נבחרה סתם- ימי ספירת העומר בהם נהרגו 24 אלף תלמידי רבי עקיבא, בגלל שלא נהגו כבוד זה בזה- דווקא בימים אלו צריך להרבות באהבת חינם, להרבות במילים טובות על חברים, להכיר במידות הטובות שלהם, לתת להם מחמאות.. להכיר בזה שכל אחד יכול לתרום במשהו. לכל אחד יש משהו חיובי ואפילו יותר מאחד!!! אחדות.. כל המילים הגדולות, אבל לא כ"כ קשות לביצוע.. אם רק נשים לב....!!!

דוגמאות-

1. "הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא ע"מ לקבל פרס" (א,ג)- מתנדב (לשם ההתנדבות, לא בשביל הרושם או משהו אחר שיוצא מזה..)

2. "יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר, יהי ביתך פתוח לרווחה.." (א,ה)- מארח בשמחה

3. "שמעיה אומר, אהוב את המלאכה" (א, י)- לא מתבטל, תמיד בפעילות.

4. "שמעיה אומר.. ושנא את הרבנות" (א,י)- לא לוקח פיקוד על כולם.

5. "הלל אומר, הוי מתלמידיו של אהרון, אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריון ומקרבן לתורה" (א, י"ב)- אוהב את כולם וחביב על כולם.

6. "הוא (הלל) היה אומר, אם אין אני לי- מי לי.. ואם לא עכשיו אימתי" (א,י"ד)- עושה! לא מחכה שאחרים יעשו.

7. "שמאי אומר עשה תורתך קבע.." (א,ט"ו) - קובע זמנים לתורה.

8. "שמאי אומר.. אמור מעט ועשה הרבה" (א,ט"ו)- לא אומר "צריך לעשות" -פשוט עושה.

9. "שמאי אומר... והווי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות"(א,ט"ו)- מחייך ומאיר פנים לכולם.

10. "רבן גמליאל היה אומר.. והסתלק מהספק ואל תרבה לעשר אומדות" (א,ט"ז) - מדוייק לא מחפף, עושה כמו שצריך.

11. "שמעון בנו (של רבן גמליאל) אומר, כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה" (א,י"ז)- "שומר על זכות השתיקה", לא מגיבה כשלא צריך..

12. "שמעון בנו (של רבן גמליאל) אומר... ולא המדרש עיקר, אלא המעשה" (א,י"ז) - לא אומר "צריך לעשות" -פשוט עושה. <שימו לב, כבר היתה מידה כזאת..>

13. "הלל אומר.. ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופו להישמע" (ב,ה) - שומר סוד, לא אומרת דברים שלא צריכים להישמע.

14. "הלל אומר.. ואל תאמר לכשאפנה אשנה, שמלא לא תפנה" (ב,ה)- לא דוחה דברים.

15. "הוא (הלל) היה אומר.. ולא הבישן למד.."(ב,ו)- לא מתבייש לשאול, לברר ולחקור.

16. "ר' אליעזר בן הורקנוס בור סוד שאינו מאבד אף טיפה" (ב,י"א) - לא שוכחת מה שלמד.

17. "ר' אלעזר בן ערך כמעין המתגבר"(ב,י"א) - שופע מעצמו, מוסיף דברים מעצמו.

18. "ר' אליעזר אומר עין טובה" (ב, י"ג) - מסתפק במה שיש לו.

19. "ר' שמעון אומר הרואה את הנולד" (ב, י"ג) - מתכנן את המהלכים שלו צעד אחד קדימה.

20. "ר' אלעזר אומר לב טוב" (ב, י"ג) - כולו טו?ב!

21. "ר' אליעזר אומר.. ואל תהי נוח לכעוס" (ב, ט"ו) - לא כועס בקלות.

22. "ר' יוסי אומר, יהי ממון חברך חביב עליך כשלך." (ב, י"ז) - לא "חוגג" על חשבון חברים שלו..

"ר' אליעזר אומר, יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך.." (ב, ט"ו) - מכבד כל אדם.