סיפור לשבת:

היה היה תפוח שחלם להיות כוכב. כל בוקר הוא קם, הביט סביבו, וכל שראה היה רק תפוחים. מליוני תפוחים. כולם, כמוהו, גדלים על שורות שורות של עצי תפוחים.

תמיד חשב לעצמו, בצער, על כמה שחייו, כמו חייהם של כל התפוחים שסביבו, חסרי תכלית. "מה מר גורלי" היה בוכה. "לחיות כל חיי על עץ, רק כדי להיקטף, להיאכל ולמות....".

כל לילה היה מרים את עיניו לשמיים והתפעל מנצנוצם הזוהר והמזהיר של הכוכבים. קנאה מלאה את ליבו. "כל כוכב הוא זוהר בפני עצמו. ייחודי ומיוחד. פאר יצירה".

וכך - כל בוקר קם לו לדיכאונו היומי. וכל לילה השתאה בקנאה למראם של הכוכבים.

בסתר ליבו חלם התפוח להיהפך לכוכב בעצמו. כמה רצה בכך. להיות מיוחד. לחיות חיי משמעות. לזהור.

יום אחד הגיע לשדה שבו גדל מגלה הכוכבים הגדול והמפורסם בעולם. התפוח, שכה התעניין בכוכבים, זיהה את מגלה הכוכבים מיד.

"זאת ההזדמנות שלי" חשב התפוח. "אם רק אשכנע את מגלה הכוכבים הגדול, אולי הוא יהפכני לכוכב בעצמי".

התפוח רקח תכנית. כשרק יעבור מגלה הכוכבים הגדול לידו, יקפוץ הוא מן העץ הישר את תיקו של מגלה הכוכבים. אח"כ, מאוחר יותר, כשמגלה הכוכבים הגדול יתחוב את ידו אל תוך התיק, יידחף התפוח לתוכה ויציג את עצמו ואת סיפור. "תכנית גאונית" חשב התפוח. "זוהי הזדמנותי היחידה" הוא הבין. "אסור לפספס!!!".

ואכן, כשעבר מגלה הכוכבים הגדול ליד העץ שלו, קפץ התפות אל תוך התיק הגדול. היו שם משקפות, מפות ורשימות. בינהם התמקם התפוח לקראת הרגע הגדול שלו...

אך לצערו, בכל פעם שמגלה הכוכבים תחב את ידו אל תוך התיק, פספס התפוח את ההזדמנות ולא הצליח להיכנס אל תוך ידו...

כך, פעם, אחר פעם, אחר פעם.... עד שהתפוח התייאש....

"לעולם לא אהיה כוכב" אמר בדממה. "לעולם".

ברגע של ייאוש החליט התפוח לוותר על חלומו. הוא החליט כי די לו עם חלומו להפוך לכוכב. הוא בסך הכל תפוח. זה גורלו. לכן, החליט התפוח לקפוץ החוצה מן התיק. כך, לפחות, ימצא אותו מישהו, יאכל אותו, ויגאל אותו מיסוריו....

החליט וקפץ...

"מוזר" הביט מגלה הכוכבים הגדול בתפוח שנפל מתיקו.... "לא זכור לי שהיה לי תפוח בתיק" הוא חשב. בגלל שהיה רעב, החליט מגלה הכוכבים לאכול את התפוח...

הרים מגלה הכוכבים את התפוח מן הארץ, ניגבו בדש חולצתו, קירבו לפיו ו.........

"לללללללללאאאאאאאאאאאא" צעק התפוח. "אאאאללללל תתתתאאאאככככללללל אאאוווותתתיייי!!!!!" הוא הוסיף....

"מי אתה?" שאל מגלה הכוכבים הגדול.

התפוח סיפר לו. הכל. את כל סיפורו. מהימים בהם היה על העץ. על החלומות להיהפך לכוכב. על תכניתו, על שיהותו בתיק, על הנסיונות והאכזבות....

מגלה הכוכבים הגדול חייך. הכוכב שלא הבין למה מגלה הכוכבים הגדול מחייך למשמע סיפורו העצוב שאל "מה כל כך מצחיק?"

מגלה הכוכבים גילה לו את הסוד..... הוא הראה לו, בדרכו המיוחדת, את מה שכל מגלה כוכבים מתחיל יודע, את מה שכל חייו הוביל אותו במסעותיו ובחיפושיו, את מה שהיה חבוי בתוך תוכו של התפוח והוא היה מגלהו אם רק היה מסתכל עמוק פנימה, ולא למעלה, לעברם של כוכבי השמיים...

עמוק, בפנים, בכל תפוח יש כוכב..... החכמה היא רק לגלות אותו, קודם כל לעצמך, ואז לעולם כולו....

אני הולכת להתנקות.
באבו אבוה
דווקא.

כוסעמלק