בס"ד
למה החרדים לא מכבדים את זכרם של חללי השואה האיומה ואת זכרם של חללי צה"ל בימי הזיכרון הקבועים ???
שלום וברכה
לאחרי השואה האיומה שכילתה את רובה של יהדות אירופה, באו להציע לגדולי ישראל לקבוע יום מיוחד שבו יתענו ויזכירו את זכרם של הקדושים שנעקדו על קידוש השם, הם מיד הוציאו את ספר הקינות הנאמר בתשעה באב, וכך כתוב שם בקינה של המקונן רבינו קלונימוס [המתחלת `מי יתן ראשי מים`] על קדושי אשפירה ורמיזא ומגנצא, להסביר למה לא קבעו יום תענית בסוף חודש אייר ובתחילת חודש סיון לזכר הרוגי הקהילות בגרמניה וצרפת במסעי הצלב, וזה לשונו:
``שִימוּ נָא עַל לְבַבְכֶם מִסְפֵּד מַר לְקָשְׁרָה, כִּי שְׁקוּלָה הַרִיגָתָם לְהִתְאַבֵּל וּלְהִתְעַפְּרָה, כִּשְׂרֵיפַת בֵּית אֶלוֹקֵינוּ הָאוּלָם וְהַבִּירָה, וְכִי אֵין לְהוֹסִיף מוֹעֵד שֶׁבֶר וְתַבְעֵרָה, וְאֵין לְהַקְדִים זוּלַת לְאַחְרָה, תַּחַת כֵּן הַיוֹם [תשעה באב] לִוְיָיִתי אָעִירָה``.
ופירוש הדברים: שלהיות שאין לקבוע שני ימים מרים בשנה, ויש לנו כבר יום הצער של תשעה באב, לכן אין להוסיף יום חדש אלא לכלול את הבכיה על צרות מסעי הצלב, בכלל הבכיה על חורבן בית המקדש, ואילו לעקור את יום תשעה באב ולקבוע במקומו את היום לזכר הרוגי הנצרות לא ראוי מכיון שיש כלל שלא מקדימים פורענות, ואמרו גדולי ישראל שכמו כן אין ראוי לקבוע יום מיוחד לזכר השואה הנוראה מכל מה שעברנו בהיסטוריה, אלא לכלול ולבכות על השואה ביום תשעה באב כמו על כל הצרות שהביאה הנצרות בכנפיה ברחמיה האכזריים.
גם רש``י בפירושו לדברי הימים [ב פרק לה פסוק כה] כותב דברים ברוח זה וזה לשונו: ``ויתנם לחוק - כשמזדמן להם שום צער ובכיה שהם מקוננים ובוכים על המאורע הם מזכירים זה הצער עמו, דוגמא בתשעה באב שמזכירים קינות על ההרוגים בגזירות שאירעו בימינו, כן יבכיון על מות יאשיהו``.
טקסי הזיכרון הנערכים כיום במדינת ישראל לזכרם של חיילי צה``ל וקדושי השואה הנמצאים למעלה כלולים במקורם היהודי, הינם לפי כללים ופרטים לא יהודיים בעליל ומונגדים למסורת היהודית שלי ושלך.
ההלכה היהודית שלא תשתנה לעולמים מציינת אבל, בבגדים לא מכובסים, בשער וזקן מגודל, במניעת רחצה, בהליכת יחף, בישיבה על גבי הרצפה, במניעת מוזיקה, וכו`, לעומת זאת, האבל במדינת ישראל מצויינת בהצגות גוייות מובהקות, חולצה לבנה (עם מדבקה), צפירה, שירים עבריים עצובים, משמרי כבוד, גיטרה, הנחת זרים, נפנופי נשק, יריות, עמידה זקופה, הרכנת ראש, הורדת דגל, גילוח ותספורת [כידוע לחיילים הניצבים במשמר כבוד], לא בבגדים של יום-יום אלא בבגדי חג. כמה מנותק כל זה מהמורשת היהודית, ועד כמה הרחיקו אחינו בני ישראל לכת בעניינים אלו בפרט.
כמה שנות אור מבדילות בין מצייני האבל והזיכרון בצורה של עומדים זקופים, לבושים יפה, מגולחים היטב, ומרכינים ראשם בגאון אל מול צפירת דומיה של שתי דקות, לבין ציון האבל כדת וכדין כיהודים מגודלי זקן, לא רחוצים ולא מסורקים, יושבים על הקרקע בבית כנסת חשוך בליל תשעה באב ומיבבים בקינות, על כלל הצרות שנחתו על עמינו, מאז שיצאנו לגלות הארוכה ועד היום הזה ועד בכלל. תסלח לי על הדברים הקשים אבל זה בדיוק המציאות הכואבת. וכמה כואב שבאים יהודים ומעירים כביכול לאותם יהודים ישנים `מוזרים` `שנחתו כנראה מגלקסיה רחוקה` המקיימים את דיני האבל והזיכרון כמפורש בתלמוד ובשולחן ערוך מבלי לשנות במאום את ההלכה היהודית, ועוד לחשוד אותם באי כיבוד זכרם של קדושי השואה וחללי צה"ל הנמצאים במעלות קדושים וטהורים.
בנוסף, טוב שתקרא את דברי אורי אליצור, בידיעות אחרונות כותב כך:
"קדושת הדגל, כמו גם העמידה בצפירת יום הזיכרון, היא ריטואל. אלה הם סמליה וטקסיה של הדת הציונית. והרי כל המאבק נגד החרדים מתנהל תחת הסיסמה של "איש באמונתו יחיה" אל תתערבו בצלחת שלנו, אל תקבעו לנו מה קדוש, ואל תכתיבו לנו את הטקסים שלכם, לנו יש טקסים משלנו. אנחנו לא נלחמים נגד הדת היהודית, חלילה, אלא נגד הקנאות והכפייה. כמעט האמנתי להם והנה, כאשר מישהו פוגע בכבוד הטקסים והקדושות של העדה הפלורליסטית, מתגלה שהיא יותר קנאית וכפייתית מן העדה החרדית. אפילו נטורי קרתא לא העיזו ללכת לשרוף את הדגל בשכונה חילונית. אבל מפגיני מרצ באים שבת אחרי שבת לרחוב בר אילן החרדי, נוסעים הלוך ושוב, ועוד מפעילים צופרים, בשם החופש והסובלנות. גם החרדים המיליטנטים ביותר לא דורשים לסגור בשבת רחובות ברמת אביב ג´ . אבל אנחנו דורשים מהחרדים שיכבדו את זכר הנופלים בדיוק לפי כללי הטקס שלנו, בתוככי בני ברק ובסמטאות מאה שערים. בקיצור, איש באמונתו יחיה, בתנאי שהאיש הזה הוא אני".
