אדם צועד בבטחון

ואינו יודע אם זה יומו האחרון

הוא עוזב את ביתו

מאחוריו בני משפחתו

מודאגים

ואינם רוצים שיהיו אלה ימיו האחרונים

בשמעם על חייל שנפל

הם בוכים,ילדם נקטף

ובשמעם את הבשורה המרה

לבם נמלא חרדה

הם מאשימים עצמם

על אבדן ילדם

האבדן כמו כתם דם

ומן יום מיוחד

שהוא לעצמו יסד

שיהיה מוקדש רק לו

ומה שנשאר עבורו כיום

זה יום זכרון

ובכן, מממממ.... קיים, עדיין, משום מה...

@חתולה ג'ינג'ית

השיחה אישית לא נפתחת לי משום מה

רק רואה מבחוץ שכתבת.

אז תכתבי כאן מה שכתבת לי, אם מתאים לך, ואחר כך נמחוק.