הקטע מדבר מתוך נקודת מבטו של איש שעזר ליישב את המדינה ולבנות אותה, והוא בעצם כותב מכתב לדור של עוד 60 שנה (הדור שלנו), בו הוא 'חוזה' שכבר נהיה שוב בגלות ולא נצליח לשמור על הארץ.
--
שלום לעם/אוריה צבר.
שלום לך עם של עוד 60 שנה
שלום לך ארץ שלווה ונושנה
ארץ יפה, קטנה, טובה
ארץ קדושה
ה' בחר בה
אך בטח אתם כבר רחוקים
לא בשדותיה ולא בהרים
לא בונים, לא שרים
אין שמחה, שמחת החיים
לנשום את האוויר
את המזג
את היופי
לנשום את הבריאה היפה מכולם
ארץ האבות, ארץ הלעולם.
מלחמות לחמתי, על קברים בכיתי
שברתי, לקחתי,
את מצוות יישוב הארץ קיימתי
ועכשיו אתם... פשוט לא פה.
אני יודע
אני מרגיש
כלום כבר לא יהיה נגיש
לא כמו פעם
כמו עכשיו
שלחמנו עד זוב דם
עד המוות אחיי
בשביל ילדי המחר.
