בתחילה הוא נכתב על נייר טיוטא משונה בחושך ועם הרבה כאב, וכך הוא אחרי השיפוצים, אז אני ממש אשמח לתגובות...=]=]
השמים נצבעים אט אט בגוונים אפורים,
ודמעות זולגות מעיני ללא מעצורים
כוכבים אי שם למעלה מנצנצים,
ולוחשים אלי בקול פעמונים:
גם שחושך הלילה המאיים,
חודר לראותייך ולא נותן לך להתקדם
תדע תמיד שיש תקווה,
למרות שנראה שהשמש שוב לא תפציעה.
נכון, שכעת הכל נראה שחור,
אך החשך רק מסתיר את האור,
כי העצב והשבר עליך לא יעלו
את נפשך בשום מחיר לא ישברו.
רק לא להתייאש, זו הסיסמא.
יש לך שם למעלה אבא שאוהב אותך
תזכור, הוא פה לצידך
ורוצה שתזעק אליו בכל צרה
תאמין בעצמך גם אם כעת קשה,
יש בכך את הכוחות רק נסה.
הכל בסופו של דבר יתהפך לטובה
וגם אם זה נראה כעת מאוד רע.
תדע, בסוף כל ניסיון שעומד לפניך
יעמוד גם סיפוק שאותך יגביה
אהובי, נגב את דמעותייך,
האור בקצה המנהרה יגיע!
ואור אלוקי, אור של שפע
ישפיע עלינו את הטוב מלמעלה
שייתן לנו כח להמשיך ולצעוד
רק לנסות עוד ועוד...
ואי שם הכוכב הפסיק ללחוש אלי ממרומים,
ולי נותרו רק מחשבות והרהורים.
זהו איילת השחר כבר מפציעה,
ואי שם רואים כבר את הזריחה.
השמים נצבעים שוב בגוונים
ואכן השפע האלוקי יורד עלינו ממרומים
נבואת הכוכב התגשמה
ואולי זה רק נשמתי שכל זאת לחשה?
