החלטתי לעלות בסוף..

אני ממש אשמח לתגובות:]

ויותר תגובות על הסוף של הסיפורר:

זה קרה בלי שום התראה. סתם ככה באמצע יום בהיר אחד.
ישבתי בדירת שירות ודיברתי עם חברתי לדירה-זימרת.
עד שהגיע הטלפון שבחיים לא חשבתי שיגיע.
על הצג ראיתי את שמה של חברתי הטובה ביותר אוראל וממש ממש שמחתי...
עדיין לא ידעתי כמה השמחה מוקדמת מידי.
"אוראלללללל:] מה נשמע אהובתי??" "ליטל,הכל מצויין"..
וככה שיחה רגילה ופשוטה עד שאוראל פתחה:"ליטל,כבר הרבה זמן חשבתי על זה והחלטתי שהגיע הזמן לספר לך את זה.
החלטתי שאני לא מוצאת את עצמי בדת ואני הולכת להיות חילונייה. נמאס לי מכל החומרות האלה. מכל הדברים האלה,זה קשה.
לא נוגע לי,לא מזיז לי,לא אכפת לי...
ממש כבר לא אכפתלי אפילו לאכול חזיר,פשוט לא אכפת לי כלום. פעם עוד היו לי איזה איסור מצפון אם חיללתי שבת או משהו בסיגנון.היום גם זה לא קורה לי.
זהו.החלטתי שאין לי מה לעשות כבר בדת.זה לא נוגע אליי,לא מדגדג לי אפילו.
אולי מידי פעם אני ישמור איזה חג שבא לי פתאום סתם לאחדות המשפחה שתהיה לי או משהו בסיגנון אבל בכללי---אני סיימתי עם זה".
לרגע לא הבנתי מה קורה פה.. עם מי אני מדברת בכלל ואז התחלתי לעכל מה שקורה פה,לרגע הייתי בהלם עד שהתחלתי להתעשת קצת ולענות:
"אוראל,את בטוחה שזה מה שאת רוצה? איך ההורים שלך יגיבו על זה? את באה ממשפחה ממש דתית.." אוראל הודיעה לי שהכל בסיידר ושזה הדבר האחרון שאני צריכה לדאוג לו.
לא יכולתי אפילו להוציא מילה אחת מפי. לא ניסיתי אפילו לשכנע אותה.. פשוט אמרתי לה שיהיה לך המשך שבוע מצוייןן ולהתראות.
סגרתי את הטלפון.
רצתי לחדר והתחלתי לבכות,לבכות,פשוט בלי הפסקה..
זה נכון מה שקורה פה? זה לא חלום???
אוראל?? זאת אוראל שדיברה איתי בכלל? ולא מישהי אחרת??
כמה שיחות עשיתי איתה?? כמה שיחות של אמונה??
כמה הלכות לימדתי איתה? כמה ניסיתי להחדיר לה מה האמת? כמה ניסיתי להסביר לה?
כמה שאלות היא שאלה,שאלות קשות ואני לא עצרתי לרגע ולא הפסקתי לענות לה ולהסביר לה עד הסוף.
כמה עזרתי לה בכל,ממש בהכל,כמה חיזקתי אותה..
ומהה?? עכשיו היא פשוט לקחה הכל וזרקה.. זרקה כל מה שאמרתי? כל מה שסיפרתי לה?
מה יהיה עכשיוו?
נמשיך להיות חברות כרגיל?
אוראל זאת לא חברה רגילה שאני יכולה לוותר עלייה כ"כ בקלות.
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אוראל לחצה עליי שוב ושוב לבוא לבקר עד שלא יכולתי לסרב,במיוחד שהיא חברה כ"כ טובה שלי.
אז הלכתי.
הייתי ממש בהלם.
אוראל עם מכנסיים קצרים,חולצה כ"כ קצרה..כמעוט גופייה..שיער פזור לגמריי ועגילים ארוכים מזדחלים מהאוזן.
זאת לא אוראל שאני מכירה.
היא עברה שינוי כ"כ גדול. מכזאת ילדה שהלכה עם חצאית ממש אחרי הברך אפילו הרבה אחרי וחולצה שלוש ת'רבע כבר כמה פעמים ללבוש כזה?
מה קורה פה?
האם זה פר??
אחרי כל ההשקעה שלי?
אחרי כל השיחות שלי?
כל מה שדיברתי וכל מה שאמרתי לא עזר כלום?
סתם ישבתי לילות על גבי לילות וניסיתי להסביר דברים כ"כ קשים??
לאן כל זה ברח?
מה גרם לה ממש לעזוב את הכל ולברוח??
מה קורה עם אנשים?
אולי גם אני אלך ויעזוב את הכל??
אולי זה באמת לא שווה כלום?
אולי כל זה סתם איזה המצאה וסתם משהו קשה שאני מנסה לעבוד עלייו ולא תמיד הולך..
אולי אני גם יעזוב?
אני?!
בגלל אוראל?
אחרי כל השיחות וכל העידוד וכל החיזוק?? את החניכות,החברות--אני? כן אני--יעזוב הכל ויברח??
לאןן??
יש מקום יותר טוב מזה?
איפה??
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
שנתיים..שנתיים עברו מאז..
כ"כ הרבה דברים קשים עברתי..
שאלות,תהיות,בעיות והחלטה.
החלטה שלמרות הכל.. למרות כללל הקשיים אני לא עוזבת,אני לא פורשת באמצע.
אני הולכת עד הסוף עם האמת שלי למרות כל הקשיים וכל התהיות,
למרות כל השאלות שעולות לי כל הזמן מול הפנים וכל הצעקות שקוראות לי לבוא--לבוא לעולם אחר..לעולם של אוראל.
לעולם בלי חוקים,בלי מטרות,בלי שאלות..
עולם שעושים בו מה שרוצים..
שכל אחד עושה מה שבראש שלו,בלי מצפון,בלי היסוס,בלי הכוונה ובעיה.
בלי מחשבה כל הזמן-לאן? למה? איך? מה עכשיו? האם פיספסתי איזה תפילה? ברכה? מצווה?
מה עוד אוכל לעשות כדי להרחיב את ידיעותיי,להוסיף אמונה,להתחזק בתפילה??
ואז זה הגיע---
החתונה
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------לבושה בשמלה לבנה.
מאושרת.
חזרתי מהכותל בוכה..ספוגה בדמעות לאלוקים שיחזיר לי את אוראל שלי,את אוראל האמיתית,הכנה,המאמינה,החזקה,
שלא מוותרת גם שקשה..שלא בורחת מבעיות ועוזבת את הכל..בדיוק..בדיוק בזמן הלא נכון..

יושבת לי על כיסא הכלה..מחייכת..שמחה.. אומרת שלום לכולם..מודה שהגיעו..
מצטלמת שוב ושוב..
מחכה..
מחכה..
לאחת והיחידה שתבוא..שתופיע..מהר..לפני החופה..
מנסה להסתיר את ריגשותיי.. לא לבכות ליד לכולם..
לא לחכות בציפייה כ"כ דרוכה אחר הגעתה..
מנסה לחכות בשקט..בשמחה.. בלי להראות יותר מידי תסיסה..

הדלת נפתחת---
לא מאמינה למראה עייני..
אוראל..
אוראל נכנסת..
לבושה בחצאית ארוכה ארוכה.. כמעט לא נראה קצה של רגל..
וחולצה ארוכה עד סוף השרוול..
עם שיער אסוף ועגילים קטנטנים קטנטנים..
ניגשת אליי..בשמחה רבה ובכי לסירוגין אנחנו מתחבקות.
"ליטל,זה הכל בשבילך.. רציתי לכבר אותך כמה שיותר..יום חתונתך זה היום הכי שמח בשנה..
אז אני השתדלתי שזה יהיה הכי שמח שאפשר.."

מקווה שנהנתםם:]

תגיבו..

ובכן, מממממ.... קיים, עדיין, משום מה...

@חתולה ג'ינג'ית

השיחה אישית לא נפתחת לי משום מה

רק רואה מבחוץ שכתבת.

אז תכתבי כאן מה שכתבת לי, אם מתאים לך, ואחר כך נמחוק.