כל יום,טרם התפילה כל אחד מאיתנו (בתקווה) אומר את האימרה המוכרת ש"הריני מקבל על עצמי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך".אומר בפה,אך למה באמת מתכוון?!
משפטים וסיסמאות,קודים ואמירות על אחדות והבנה,כבוד ואהבה.מופצצות לאוויר בלא התראה, בלא חשיבה.ניסיון לאחד את כל החלקים, לגשר ולחבר את הקרעים.ניסיון לסיים את המחלוקות והויכוחים.להוריד סטיגמות ולא להתייחס לסטריוטיפים .הכל טוב,ויפה מאוד מבחינת הרעיון,אבל נראה לי שבדרך איבדנו את העיקרון.. כי רק כשהבסיס יציב חזק יסודותיו יוכלו להיות מונחים בשקט על גביו.ברגע שאנחנו נהיה כציבור מאוחדים,-נוכל לאחד.-ואז נהיה משמעותיים.כשנתקן את עצמנו,נוכל לתקן אחרים..נהווה "דמות לדוגמא" ונראה שהדבר אליו אנחנו מייחלים לא נמצא בקטלוגים אלא הוא חי והוא קיים.והוא תמידי והוא ניצחי.ואז,כבר לא יהיו משפטים וסיסמאות.לא עוד קודים ואמירות.כי אם,הפנמות ומעשים.התחלנו את התפילה באמירה משמעותית ביותר-במצוות עשה של "ואהבת לרעך כמוך",ונסיים אותה בבקשה ש"האר עינינו בתורתך ודבק ליבנו במצוותיך,..ושתייחד את לבבנו.."ואז ממילא,נאהב ביחד את שמך.
