טוייב..שוב התלבטתי אם לעלות את זה אבל ראיתי בקודם תגובות נחמדות אז החלטתי לעלות גם את זה..

אז דבר ראשון--זה נושא קצת רגיש..אז מי שלא יכול שלא יקרא..

ז"א:לא לבעלי לב חלש..חחח..רציני אבל..

דבר שני-אין לי שום קשר לנכתב פה..ז"א:גם הסיפור הקודם וגם זה..זה ממש לא קרה לי ואפילו לא מתקרב.. בגלל זה יותר קל לי לכתוב על זה..

אז..תהנו

הלילה הבילתי נשכח

זה לא יכול לקרות..
זה פשוט לא הגיוני..
מה קורה פה?
אני בחלום?
איפה אני בכלל??
אני קמה..
מוצאת את עצמי במיטה..
קמה..בודקת את החדרים..
שרון יישנה במיטה שלה,לידה באותו החדר רינת.
בחדר ליד רועי ואלעזר.
ובחדר של אמא ואבא רק אמא.
אז זה נכון מה ששמעתי??
זה נכון?
כל הבלאגן ששמעתי?
אבא עזב את הביית.
זה לא יכול להיות.
זה פשוט לא הגיוני.

אני הולכת לסלון בשקט בשקט..שאף אחד לא ישמע.
פותחת את הארון של התמונות.
אלבום חתונה.
הנה אבא ואמא מתחבקים ושמחים.
נראים כ"כ אוהבים.
כ"כ תומכים.
הכל כ"כ יפה וטוב.
אז מה עכשיו??
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
"הודיה מותק,קומי,יש ביה"ס היום" אמא מעירה אותי.
כמו כל בוקר.אותו דבר.
אבל הפעם משהו באוויר קצת שונה.
משהו מריח מוזר.
"אמא,איפה אבא?" שואלת רינת בתמימות של ילדה בת 3.
"הוא הלך לעבודה חמודה!"
"אבל למה כ"כ מוקדם? תמיד אבא מעיר אותי"
"תכף חמודה..לא להפריע לי עכשיו.."
אמא מארגנת את הילדים ומבקשת ממני הפעם להכין את הסנדוויצ'ים שזה בד"כ התפקיד של אבא.
אני לא שואלת יותר מידי שאלות ופשוט עושה זאת.
"ילדים! אני רוצה שכולם יסיימו להתארגן ויבואו לסלון..אני צריכה להגיד לכם משהו חשוב.."
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
כל הילדים התארגנו מהר ובאו לסלון.
דממה.
אף אחד לא דיבר ואמא פתחה:"תראו ילדים,זה לא חדש.. אתם יודעים שכבר בערך חודש או חודשיים אני ואבא לא ממש מסתדרים ביננו..
יש כמה ויכוחים וחוסר הבנה וכ'ו..
היום בלילה אבא הלך..
תראו..אני יודעת שזה נשמע לכם מוזר מאד..
אבל אל דאגה אבא יבוא לבקר לפעמים ואתם תדברו איתו בטלפון בעז"ה..
אבא הלך לגור אצל אבא ואמא שלו-סבא וסבתא שלכם.."
כולנו היינו בהלם.
לא יכולתי להוציא עוד מילה אחת מפינו.
אבא?
הלך??
למה??
לאיפה??
ומה עכשיו??
יבוא לבקר?? כמה פעמים בשבוע??
אני אוכל בכלל לדבר איתו??
לא הבנתי מה נסגר אבל מרוב הפצרותייה הבילתי פוסקות של אימי יצאתי מהר מהביית לכיוון ביה"ס שלי.
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
בחיים לא חשבתי שזה יהיה כ"כ נורא..
אבא לא התקשר ובכלל לא בא לבקר..חיכיתי וחיכיתי ושום דבר לא קרה.
יום אחד החלטתי שאני אתקשר.
"שלום! סבא? זאת הודיה! אבא נמצא? רציתי לדבר איתו"
ומהקול השני נשמע הקול הכ"כ מוכר של סבא שלי:" הודיה מתוקה! מה שלומך?? מה נשמע? איך בביה"ס??
אבא? אמממ..הוא לא נמצא אני חושב.. הוא בכלל לא גר פה כבר.."
לא גר פה?? לא הבנתי לרגע מה קורה. סתם אמא אמרה לנו??
אז שאלתי--"אז איפה הוא גר?"
"הודיה מתוקה.. אני לא ממש מבין בזה עכשיו אולי בחיפה.. אולי ברחובות..יכול להיות ברעננה.. תבדקי בספר טלפונים חמודה.. שיהיה לך המשך שבוע
מצויין מאמי...ותמסרי ד"ש לכל הילדים..ביי"
הלם.הלם גדול.
אני לא מבינה מה קורה פה..
אולי בחיפה? אולי ברעננה?
סבא לא יודע איפה הבן שלו גר?? או שהוא לא רוצה להגיד לי?
אני ממש לא מבינה מה קורה פה.
דבר אחד אני יודעת-אני מתגעגעת..מאד מתגעגעת לאבא שלי...
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
עברו חודשיים..
חודשיים קשים כ"כ..
בצפייה לביקור של אבא או לטלפון שלו שבושש להגיע.
עד שיום אחד אמא קפצה לי משום מקום כאילו זה עוד היה ססר לי ואמרה:"תיראי הודיה חמודה.. בעיקרון אני צריכה לספר את זה לכל הילדים
אבל החלטתי שלך אני מספרת  ראשונה כי את כמובן הכי גדולה..
אני בעז"ה הולכת להתחתן עם אחד פה מהעיר-שיש לו 2 ילדים חמודים,הוא גם גרוש.."
אני לאט לאט מנסה לעכל מה שהולך פה.
אמא ש-ל-י הולכת להתחתן עם מישהו ז-ר שיש לו עוד 2 י-ל-ד-י-ם אחרים!!!
אני לא מאמינה למה שקורה פה!!!!
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
עברה שנה.כולם עיכלו פחות או יותר את עיניין החתונה.
ואז היא הגיעה-החתונה הזאת.
בכלל לא שמחתי.
אפילו לא התרגשתי.
אמא שלי מתחתנת עם איזה מישהו זר שיגור איתי בבית ויהיה כאילו אבא שלי??
אני בחיים לא יקרא לו אבא.
האמת היא שהוא דווקא נחמד-שמואל קוראים לו,בסיידר,בנ"א יחסית חביב אבל כל עוד הוא לא אבא שלי הוא בחיים אבל בחיים לא יצליח להחליף את
האבא הכי הכי שהיה לי. האבא המצחיק,שמח,אוהב,מתייחס ומקשיב.
הוא בחיים לא יחליף את אבא שלי.
וגם הילדים שלו שכבר עשיתי איתם הכרות-תאומים,גרים בעיקרון אצל אמא שלהם אבל הבנתי שיבואו הרבה לבקר אצלינו-שניהם בני 3,קצת יותר
קטנים מרינת אחותי-תהילה ואורי.
וגם הם-למרות שהם מאוד חמודים בחיים אני לא יאהב אותם והתייחס אליהם כמו לאחים החמודים שלי(למרות שהם מעצבנים לפעמים)-שרון,רינת,
רועי ואלעזר.
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
החתונה---
"הודיה מתוקה! בואי כבר.. אנחנו צריכים לצאת לאולם.."
"אני לא באה!" הודעתי נחרצות.
"מה ז"א לא באה? את לא מגיעה לחתונה של אמא שלך??"
"לא"
"הודיה! אל תיהיי חצופה עכשיו..בואי כבר..אנחנו ממש מאחרים.. יאללה.."
"אבא יהיה שם?"
"הודיה! מה את שואלת עכשיו שאלות טיפשיות?? מה נראה לך??"
"לא יודעת..וזה לא מעניין אותי.. אתם יכולים לצאת..אל תחכו לי.."
"הודיה..נו..תפסיקי לעשות שטויות..אנחנו לא יוצאים עד שאת לא באה..אין דבר כזה שהבת הגדולה שלי לא תבוא לחתונה שלי..
מה כולם יגידו??"
"אמא! לא אכפת לי מה כולם יגידו.. חשבת גם מה כולם יגידו מתי שהתגרשת עם אבא? חשבת אולי מה הילדים שלך יגידו?? כל הזמן את חושבת
מה אחרים יגידו..איך הסתכלו עליינו..את מתחנת כדי להקים משפחה חדשה..שיהיה לך בעל חדש ואוהב..
בעל טוב כמו שתמיד רצית..ולא ממש יצא לך..
וכל הזמן חושבת מה כולם יגידו..
אולי תחשבי מה הילדים שלך יגידו???
חשבת אולי לשאול אותי מה דעתי על החתונה הזאת?
מה אני חושבת על ה"אבא" החדש שלי??
מה אני חושבת על האחים החורגים שלי?
אולי אני חושבת שה"אבא" החדש שלי ממש נורא ואני לא מוכנה לגור איתו בכלל?
על זה חשבת?
אני לא רוצה כ"כ להכעיס ולהעליב אותך ביום חתונתך אז אני אגיד לך פשוט את האמת-אין לי שום בעיה עם ה"אבא" החדש שלי..
דווקא נחמד ממש..
וגם לא עם הילדים שלו..הם גם חמודים:]
אבל האבא הזה בחיים אבל בחיים לא יחליף את האבא האמיתי שלי...
אף פעם לא חשבת לשאול אותי מה אני חושבת על זה שאבא לא בא לבקר בכלל..
את לא שמה לב שהוא כבר שכח אותנו?
ומה את חושבת שזה לא כואב לי?
שהתגרשתם הבטחת שהוא יבוא לבקר כל הזמן ויתקשר..
לאן כל זה ברח?
תכף תגידי שאת לא אשמה בזה שהוא לא התקשר..
אבל לא סיכמתם את זה?
או שסתם אמרת לנו את כל זה??
היית יכולה להתקשר לדבר איתו..
להגיד לו..שאנחנו מחכים לו פה..שאנחנו מתגעגעים אלייו..
שאנחנו רוצים שייתקשר..שידבר איתנו..
לדעת מה קורה איתו..
אבל את התעסקת בעצמך...
חיפשת חתן..
חיפשת את האושר..
ולא שמת לב שמתחתייך יושבים 5 ילדים שמחכים לאושר לא פחות ממך..."
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
ואז--נפתחה הדלת
ובפתח--לא האמנתי למראה עיני..
אבא..
האבא האמיתי שלי..
רצתי אלייו חיבקתי אותו בכל כוחי.. אימצתי אותו חזק חזק אלי..
ואז הוא אמר:"חנה אישתי היקרה:]
שמעתי שאת מתחתנת מחברי שמואל-זה שאת עומדת להתחתן איתו..
אני אמרתי לו לעשות זאת..
אני אמרתי לו שיילך להיפגש איתך..כדי שתיהיי מאושרת כמה שיותר..
אני דאגתי לך מאחורי הגב..
ודאגתי ליילדי..שלחתי כל הזמן כסף דרך שמואל שכאילו עזר לכם אבל בעצם זה הייתי אני.
ולכן ממחיובתי החלטתי לבוא להגיד שלום לך,לילדים שלי ולספר לך את כל האמת.."

אשמח לתגובות:]

המשך יומצוייןן

ובכן, מממממ.... קיים, עדיין, משום מה...

@חתולה ג'ינג'ית

השיחה אישית לא נפתחת לי משום מה

רק רואה מבחוץ שכתבת.

אז תכתבי כאן מה שכתבת לי, אם מתאים לך, ואחר כך נמחוק.