יש מצב קצת מוזר..אני לא יודעת בעצם למה היא התכוונה. מישהו מבין?

אז..

יש לי את המדריכה הכי מדהימה שיש בעולם הזה !  יכולת השפעה מדהימה. יש לה הרבה כח. יכולת ביטוי מעולה. מאמינה בצורה אחרת.מדהימה,חזקה פשוט מאמינה ממש. אני ממש מעריכה אותה והיא בנתה לי דברים באישיות. ובנתה הרבה בקבוצהשלי.. כל הכח שיש לנו.כל ההשפעה.כל הרצון,כל האש,הכל בגללה. היא בנתה את האמונה שלנו. בצורה הכי טובה שיש. בפעולות,בשיחות פנים מול פנים,וסתם דיבורים שלה... אז היא נוסעת בימים הקרובים לפולין. וקשה לה מאוד עם הענין של השואה.. ואחרי כל מה שהיא בנתה היא אומרת משהו כזה :"אולי אני אתחזק במסע הזה,אולי אחזור כופרת" אז באמת.. לשמוע הרהורים באמונה ממדריכה שבעצם בנתה את האמונה שלך בקב"ה אומרת את זה זה באמת מוזר.. לומר את זה זה כבר תחילה של כפירה. הרהור של אמונה שאתה תתן לדבר הזה להשפיע עליך ! אפילו לא לנסות לקבל.. לא יהיה אכפת לה כבר לחזור כופרת ! היא לא תעשה עם זה כלום ! היא תתן לזה לקרות.. ואם כן-אם היא כן תחזור כופרת מהמסע הזה.. מה בעצם זה ישדר לקבוצה שהמדריכה שבנתה להם את האמונה-עזבה את הכל. מה הם ילמדו מיזה ? איך זה ישפיע עליהם ? אולי הם ישכחו מכל מה שהיא אמרה לפני בגלל מה שהיא עכשיו ? אני יודעת שאולי נתפסתי במילים שלה.. אבל כל מילהשהיא אומרת זה משמעות אדירה. והיא לא אומרת סתם. מה צריך לעשות ? מה דעתכם על זה ?

משהו בין טרגי לקומי, נגוע בהומור עצמי ועקיצות לעשב לימון שמשום מה קוראת את זה... מה לעשות - יש אנשים משועממים ממני..

בעולם המשוגע הזה כולנו בודדים משום מה

אוף

גוזל, חתוך את השמיים.

עמלק, תסתלק.