עומדת על הר גבוה.

מסתכלת בעצב על השקיעה.

על היום שהולך ונגמר בלי שום תקווה.

שקיעה קרה לנגד עיני,

יורדת לקראת העולם.

מביאה איתה חושך ותוגה,

את עצמה-רק היא מבינה.

ופתאום.

כמו הארה משמים.

בין שקיעה לתהום עומדת.

מנסה לראות גם זווית אחרת.

חכם אחד פעם אמר-

שזו יכולה להיות גם שקיעה וגם זריחה,

רק השאלה היא מאיזה זווית ראית.

צריך לרצות לראות את הזריחה.

להבין שגם אחרי השקיעה-שהיתה כמו נצח,

הזריחה תתעמת איתה

ותמהר לבשר את האור שבה.

וכך מוצאת את עצמי,

ערה כל הלילה.

עומדת על הר כה גבוה.

נזהרת לא לשקוע אל התהום.

מסתכלת על מחזה נדיר ביופיו.

משקיעה לזריחה,

מחכה לשלוות נפש של הזריחה הבאה.

ובכן, מממממ.... קיים, עדיין, משום מה...

@חתולה ג'ינג'ית

השיחה אישית לא נפתחת לי משום מה

רק רואה מבחוץ שכתבת.

אז תכתבי כאן מה שכתבת לי, אם מתאים לך, ואחר כך נמחוק.