זה קטע שכתבתי..הוא אמיתי לגמריי.. והוא לא ממש נכתב לקטע של כתיבה וזה..אלא יותר להעביר את המסר..
כוחן של מילים
זה היה נורא..כ"כ קשה.. יושבת ואומרת לעצמי..מה עכשיו? מה עושים? פשוט לחכות שהכל יסתדר? פשוט לשבת בחיבוק ידיים ולהתפלל בלחש.. בשקט..לקב"ה שיצילני..או שמא אני צריכה לעשות משהו כדי שזה יסתדר? משהו אפילו קטן.. אולי להתקשר למישהו נחמד שיעודד אותי..משהו שישמח אותי??
אף פעם לא חשבתי על זה אבל איכשהוא משום מקום החלטתי להגיד תהילים..פשוט ככה.. וזה בחיים לא קורה ליי..אמרתי לעצמי-מה? בגלל בעייה כזאתי פעוטה אבל די חשובה אני יקרא תהילים? כן..יאללה.. מה יש לי להפסיד? אולי זה יצליח לעודד אותי..
ישבתי וקראתי כמעט את כל יום ראשון..בדמעות לסירוגין.. וזהו..באמת נרגעתי..אמרתי לעצמי-זהו..עכשיו זה בידי ה' ואני סומכת עלייו שיעשה את הדבר הנכון עם זה..
יום למחרת-קוראים לנו לאולם לשיחה של איזה רב.. מה נראה להם? שמה שמעניין אותי עכשיו זה איזה שיחה של רב מאיפשהוא בעולם..יאללה..באתי ללמוד וללכת הבייתה..
התלבטות קשה אם לעלות או לא--החלטה:עולים.. עולים בכוחות מחודשים..אמרתי לעצמי-יאללה.נראה מה יש לו לחדש לי? אולי דווקא יהיה הפעם משהו מעניין שיצליח להקפיץ ולעורר אותי מתרדמתי המעצבנת במחשבה על הבעייה הזאת..
והנה הוא מתחיל..אותה שיחה כמו תמיד..חודש אלול..משהו בסיגנון..
ואז..זה הגיעע..
זה לא יכול להיות..
איך זה הגיוני בכלל?
הרב פשוט התחיל לספר על הבעייה שלי פרט אחר פרט ולפתור לי אותה לפרטי פרטים..פשוט ככה.. בא לי מול העיינים ופתר לי את הבעייה..
ובחיים אבל בחיים רבנים לא מדברים על הנושאים האלה..הייתי כבר במלא שיחות בחיי ובחיים רב לא דיבר על הנושא הזה...
הרגשתי כאילו הקב"ה פשוט שלח לי מלאך בזכות התהילים שלי שיבוא לפתור לי את הבעייה..כל השיחה הייתי עם פה פעור בהלם לא נורמלי.
הקב"ה שלח לי ממש מלאך משמיים לעזור לי..בזכות התהילים שליי..
חברותיי יצאו מהשיחה ואמרו שהיה נחמד..
אני אמרתי-שזאת הייתה שיחה מיוחדתת..שבחיים לא נפגשתי בבנ"א כ"כ מיוחד.. שהקב"ה שלח אותו במיוחד בשבילי.. שלח לי מלאך משמיים..
מקווה שתסיקו את המסקנות לבד ובכל מקרה אשמח לתגובות