ועוד גרגר נופל לו
יחד עם חבריו שנפלו זה מכבר
ועוד טיפה זולגת לה
אל עבר יום המחר
ועוד מחשבות על בית
על חום
על לומר כבר- שלום
ועוד חלומות, רחוקים, ישנים
על אמא, אבא, משפחה, חברים,
ודוקר המרגש, ומחניק בגרון,
ובא כבר למות, לפזר את החול שבשעון....
והוא יושב שם, בודד, בודד
את גודל חדרו הוא שב ומודד
וזיק של תקווה מנצנץ וזורח
ונעלם לו, ופורח.
ולא מבין הוא, וכואב לו עכשיו,
היכן הם אחיו, אחיותיו,
וצועק הוא, צעקה בדממה
הוציאוני מבור האדמה!
וחושש הוא, פוחד להישאר שם לעולמי עד-
גלעד.
