כשהייתי קטן שחקתי בבועות סבון,הפרחתי בועות באויר, הבועות ריחפו והתפוצצו,ושהן התפוצצו נפחתי בועות חדשות.
בתוך אחת הבועות ראיתי אותי,ילד קטן עם מבט תמים וטהור,מסתכל על עצמו,גאה בעצמו. ילד קטן שלא ידע עוד סבל וצער,ילד קטן שהדבר שהכי מכאיב לו זה השן הראשונה שנפלה לו היום בבוקר.
הבועה ריחפה והתרחקה,ואני בתוכה.עברו ימים,חודשים ושנים..בבועות סבון אני כבר לא משתמש ומספוק אם זוכר אני איך משתמשים.אין לי זמן להתעסק בדברים כאלה,יש לי הרבה דברים על הראש,התבגרתי.
אך עד היום אני מחפש את אותה בועות ילדות,בועת הילדות שלי,בועה שבה אני נטול דאגות וצער בועת החיים.
