טוייב..אני יודעת שזה קצת ארוך..אפילו הרבה..אבל למי שיש סבלנות ורצון..אני אשמח לשמוע תגובות חיוביות וגם שליליות..זה בסיידר ממשש=]

קריאה מהנה=]

חזרה אל המקור

"רעות,אולי תקומי כבר?? את לא חושבת שהגיע הזמן?? יאללה.. כבר 7 וחצי.. ואת צריכה להיות ב8 בביה"ס" אמרה אמא..
"אמא,רועי התקשר אולי?"שאלתי.
"למה שיתקשר?"היא שאלה.
"לא משנהה..כלום.."
אספתי את עצמי מהר וקמתי..
חבל..חבל שסתם חשבתיי..
ציפיתי..ממש ציפיתי שהוא יתקשר..
הוא הבטיח..הוא אמר שניפגש..שנדבר..
רק לפני יומיים הוא אמר שהוא אוהב אותי ורוצה שנשמור על הקשר הזה.. אז למה הוא לא מתקשר יותר? תהיתי ביני לבין עצמי.
עומדת מול הארון -מחפשת בגדים.
משכתי איזה מכנסיי ג'ינס שקניתי לא מזמן ואיזה חולצה סגולה קצרצרה במיוחד לימי הקייץ החמים.
עומדת מן הארון מסתרקת..לוקחת איזה עגילים..שמה ויוצאת.
"להתראות אמא" צעקתי.
"ביי רעותייי,אל תשכחי לא להתעכב אחרי ביה"ס..את צריכה לשמור פה על תומר" היא הגיבה בחזרה.
ואני סגרתי את הדלת ויצאתי.
שוב לשמור על התומר הזה? הוא לא מפסיק לשגע אותיי.. אווףף..
איך זה שכולם מסתדרים יופי חוץ ממני..
נועה חברתי הטובה אף פעם לא צריכה לשמור על שום אח שלה ותמיד מסתדרת עם כולם.
נכון שגם לי יש חברות טובות כמו נגיד:נועה,מיטל,יובל,שנהב,רותם והדר אבל..
תמיד כל הבנים רודפים אחרי נועה..ואני..
אפילו כבר איזה בן שאומר לי שאני טובה ושווה משהו ואומר שהוא רוצה להמשיך איתי את הקשר פתאום קם ובורח..
מעניין איך הוא יגיב אם הוא יראה אותי היום בכיתה.. הרי אתמול ושלשום היינו בהקבצות שונות ובכלל לא נפגשנו והיום אנחנו ביחד בכיתה..
נראה אותו עומד מול הפרצוף שלי ולא מתבייש אחרי שהוא לא דיבר איתי יומיים ולא אמר לי כלום על זה..
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
"היי רעות..מה נשמעע?"שאלה אותי רותם.
"הכל בסיידר..מה איתך?"הגבתי בחזרה..
"נחמדד.. תגידי,ראית אולי את רועי?" היא שאלה..
"את רועי?!" תהיתי.."לא,למה?" שאלתי..
"סתם..נפגשנו אתמול ואני רוצה להגיד לו שממש נהנתי בחברתו..רציתי בדיוק לספר לך שהוא הציע לי חברות מתמשכת.." היא אמרה..
הגבתי בחיוך קל והמשכתי ללכת..
פשוט לא יכולתי להוציא עוד מילה אחת מפי..
הייתי פשוט בהלם עצום..
רועי הזה התנהג ממש מגעיל כלפיי ואם הוא ייפנה אלי אני אראה לו מה אני שווה..
אני פשוט לא מאמינה שהוא יוצא עם שתיים במקביל..
הוא בא אליי..אמר לי שהוא רוצה להיות חבר שלי והכל ואז פשוט הולך ומציע חברות לרותם..אני פשוט לא מאמינה..
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
"רעות? רעות?? ר-ע-ו-ת" פנתה אליי המורה בפעם ה100 אם אני לא טועה..
"מה?!" קפצתי לרגע..
"רעות.אני קוראת לך כבר שעה..מה יש לך תגידי לי? אני רוצה שתקריאי את הש"ב שנתתי אתמול ואת שעה לא עונה לי..פשוט שעה.. אפשר לדעת מה קורה איתך?" שאלה המורה ללשון.
"איתי?!" שאלתי. "שום דבר מיוחד..ואממ..לא הכנתי את הש"ב..מצטערת לא הספקתי.."
"יופי רעות..את יודעת כמה שאני שמחה..טוב..צאי החומה להירגע.."
"המורה..גם אני לא הכנתי" אמרה נועה..
"טוב..רעות..אני מחכה שתצאי כבר..לא מכינה ש"ב..באמת.. פשוט חוצפה.." אמרה המורה..
"המורה.. גם אני לא הכנתי ש"ב.." חזרה על זה שוב נועה.. כנראה..לפי מה שהבנתי..שהיא רצתה גם לצאת איתי ולראות מה קרה ליי כי אח"כ היא באה לשאול אותי מה קרה לי היום..
אבל המורה הוציאה רק אותי!!!!
אני פשוט בהלם ממה שקורה פה..
העולם הזה לא פר!!!
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
חזרתי הבייתה.
ראיתי טלויזיה קצת..
קצת ש"ב.. מחשב וכל מיני דברים.
פתאום תומר פונה אלי:"רעות,אפשר ארוחת ערב?"
"לא" אמרתי באכזריות.
"למה?"
"כי לא בא לי להביא לך" אמרתי.
"ענבללללללל.." צעק תומר. "רעות לא רוצה להביא לי ארוחת ערב"
"ווואי.. העיקר שתשתוק..בוא אני אביא לך.."
אמא חזרה.
"אמא..את יודעת שרעות התנהגה אליי ממש לא יפה..היא לא רצתה להביא לי ארוחת ערב..ורק אחרי ששיכנעתי אותה הרבה היא הביאה לי וחוץ מזה היא בכלל לא הקשיבה לי ולא רצתה להביא
לי שום דבר ממה שביקשתי.. וסתם..היא מתנהגת לא יפה..שמעתי אותה מקללת בטלפון..וגם היא אח"כ צעקה עליי..ולא עשיתי כלום..בסה"כ הפרעתי לה באמצע הטלפון" סיפר תומר לאמא.
"טוב חמודיי..אל תדאג אני אדבר איתה כבר" סיכמה אמא את השיחה.
"רעות..אני רוצה שתבואי לחדר שליי..אני צריכה לדבר איתך" קראה אליי אמא.
לפי קול הקריאה הבנתי שהדבר לא יביא בשורות טובות.אבל בכל זאת הלכתי.מה אני אעשה? אמא קראה לי.
"כן?" אמרתי בחוסר חשק כשהגעתי לחדרה.
"שבי פה.."התחילה אמא.
"תישמעי..זה לא ייתכן כך.. כל פעם שאני חוזרת מהעבודה תמיד אותו סיפור..אני שומעת מתומר שאת עושה לו טובה שאת מכינה לו ארוחת ערב אחרי שעה שהוא מתחנן וגם זה לא תמיד עוזר,
אח"כ את צועקת עלייו אם הוא ח"ו מפריע באמצע איזה טלפון או איזה התכתבות במחשב,אז זה בסיידר רעות חמודה..אנחנו יודעים שאת נערה מתבגרת ואוהבת לדבר בטלפון ולהיות במחשב אבל זה לא חייב
לסתור את התנהגותך היפה לאחיך הקטן..מה את רוצה ממנו? הילד רק בן 4 ואת צועקת עלייו כל פעם כשהוא פונה אלייך ומתנהגת אלייו לא יפה..הוא גם שומע וקולט את הקללות שלך בטלפון.. אם זה
תעשי מה שאת רוצה..זה החיים שלך ואת מספיק גדולה בשביל להבין שזה לא מתאים לקלל ..אבל לא בבית..לא מול אח שלך הקטןן"
"יש לו בעיה שהוא מקשיב" התפרצתי..
"לא סיימתי" אמרה אמא,והמשיכה:"אני באמת משתדלת לבקש ממך כמה שפחות דברים..לא כביסה..לא כלים..לא כלום..רק שתטפלי באח שלך הקטן..אני ואבא עובדים עד מאוחר ואין לנו מישהו אחר שישמור
על הילדים..ואת הכי גדולה בבית הזה ולכן את צריכה להיות אחראית עלייו וכמובן לתת דוגמא לשאר האחים שלך..ז"א:שענבל לא צריכה לשמוע שאת לא מביאה לתומר אוכל לדוגמא..
אם את רוצה תעבדי..תרוויחי כסף ותממני ביביסיטר לאח שלך הקטן.. זה אני מסכימה..אבל בנתיים עד שזה יקרה את שומרת עלייו כמו שצריך וזה לא ניתן לויכוח".
"אבל אמא.. אני לא מבינה מה הקטעע..למה שאני אשמור עלייו? לא רוצה..אני רוצה לעשות מה שבא לי..מה שבראש ליי..לדבר איך שאני רוצה..לעשות מה שאני רוצה בלי לשמור על אחים קרציות שמשגעים אותי
ובלי לתת דוגמא..מה זה לתת דוגמא?? זה הדוגמא שלייי.. מה הבעייה עם הדוגמא הזאת?? ככה אני ומצידי שיהיו ככה גם.. זה הדוגמא הכי טובה שאני יכולה לתת..להתווכח על ארוחת ערב ולצעוק קללות אני
חושבת שזה דבר טוב לעשות,למה לא?" התפרצתי.""
"למה לא?! תחשבי רעות..את יודעת טוב מאד שזה לא יפה לקלל ולהתנהג ככה לאחים שלך וזה נקרא דוגמא רעה שאנחנו לא רוצים שיהיה בבית שלנו" אמרה אמא.
"מי החליט שזה לא טוב לקלל? לדעתי זה מצויין! אוקיי?? למה דוגמא רעה? אני דווקא חושבת שהיא טובה? מה החליט שהיא רעה??" אמרתי.
"מה זה מי החליט?! אני ואבא..כל העולם יודע שזה לא תרבותי לקלל ומבחינתנו מה שאת מראה זה דוגמא לא טובה.."
"מבחינתכם? ומבחינתי לא.. לפי מה אתם מחליטים?? לפי ראות עיניכם? אני לא מבינה את זה.." אמרתי
"אז בלי להבין..תתנהגי כמו שאנחנו מצפים ורוצים ממך וזהוו..בלי להבין" סגרה אמא את השיחה..
אני לא מבינה מה קורה פה?
לפי מה מחליטים מה זה טוב ומזה רע?
ההורים של נועה ורותם נגיד לא נותנים לה אף פעם לשמור על אחים שלה והם חושבים שזה טוב..
ויובל לדוגמא מקללת בלי סוף והייתי אצלה מאה פעמים בבית ואף פעם לא שמעתי שהעירו לה על זה לדוגמא..אז איך אצלינו זה נחשב רע?
מה זה?
כל אחד עושה מה שהוא רוצה?
לפי מה בנ"א מחליט מה זה טוב ומה רע?
קללות באמת זה לא יפה..אני מסכימה..
אבל לפי מה אמא מחליטה שהדוגמא שאני מייצגת היא רעה?
הדר מייצגת אותה דמות..אנחנו ממש דומות באופי(כולם אומרים את זה) וההורים שלה דווקא תמיד מתגאים בה כילדה מאד טובה אז איך אני אותו דבר ולפי ההורים שלי נחשבת ילדה רעה?
אני לא מבינה..אין איזה ישיבה של הורים שמחליטים בה מה נחשב טוב ומה נחשב רע?? מה צריך לעשות ומה לאאא??
אני משערת שלאא.. אז איך הם מחליטים?? סתם בא להם להגיד שאני לא בסיידר??
אני באמת לא מבינה מה קורה פה.
טוב...נראה לי שאני אתנהג יפה לתומר רק כי אמא ביקשה ולא נעים לי לאכזב ולעצבן אותי אבל בסה"כ אני בכלל לא מבינה מה היא רוצה ממני.
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
אחרי יומיים:
"אמא..אני הולכת לקנות כמה חולצות..חלק התלכלכו וחלק לא עולות עליי כבר" צעקתי לחלל הביית.
"בסיידר.." אמרה אמא."קחי קצת כסף מהארנק שלי,עם מי את הולכת?"
"עם מיטל..יש לה אחלה טעם בבגדים" אמרתי.
"טוב חמודה. תהני והרבה הצלחה במציאת בגדים." מסרה אמא.
אני חוזרת אחרי הקניות.. קניתי 3 חולצות וגופיה אחת לימים ממש חמים.
"שלום" צעקתי לחלל הביית.
"רעותייי..בואי תראי לי מה קנית" קראה לי אמא.
הלכתי לחדר ההורים ופתחי את השקית לאט לאט..חולצה אחת ועוד חולצה ועוד חולצה..ואמא מחמיאה לי על כל אחת..ואומרת שזה ממש יפה עליי ושבאמת למיטל יש טעם טוב.
ואז הוצאתי את הגופיה.
"בשביל מה גופיה?" שאלה אמא.
"ללמוש.. אז בשביל מה?!" התפאלתי
"את מכוונת ללבוש גופיה לביה"ס?!" שאלה אמא בפליאה.
"כן..למה מה הבעייה?" הקשתי..
"את לא נורמלית רעות..את מחזירה את זה הרגע לחנות ומחליפה את זה לחולצה.." אמרה אמא.
"למה?" לא הבנתי. "מה הבעייה? היא לא יפה? אני דווקא מאד אוהבת את הצבע הזה.. היא גם יושבת עליי ממש טוב.."
"זה לא קשור" פסקה אמא מיד.
"אני לא מסכימה לך ללכת עם גופיה לשום מקום ובמיוחד לא לביה"ס.. אין שום מצב שאת הולכת עם זה וכדאי שתחזרי את זה מהר לפני שהם כבר לא יסכימו לקבל את זה אחרי שלקחת את זה הבייתה"
"אני לא מבינה מה הבעייה? למה אני לא יכולה ללכת עם גופיה? קייץ..חם.. וחם לי עם חולצה..מה יקרה אם אני אלך רק פעם אחת בשבוע עם גופיה? מה קרה?" הגבתי.
"את לא הולכת עם גופיה.נקודה" צעקה עליי אמא. "ולא אכפת לי אם חם או קר."
"למה אבל?" הקשתי.
"עדיין לא הבנתי מה הבעייה עם גופיה? חולצה קצרה..גופיה...זה אותו דבר..רק שגופיה זה קצת יותר קצר..גם לא רואים את הבטן בכלל..מה את רוצה ממני?" לא הבנתי מה קורה לאמא פתאום.
"זה לא צנוע!!!" צעקה אמא.
עכשיו כבר ממש הייתי בהלם.
ממתי זה מזיז לאמא מה צנוע ומה לא??
מה השטויות האלה? חולצה קצרה זה צנוע?
מכנסיי ג'ינס זה צנוע? מכנסיים קצרים?
אני לא מבינה מאיפה היא נחתה עליי פתאום.
מה קרה שגופיה זה לא צנוע ומכנסיים וחולצה קצרה כן? מה קורה פה? תהיתי ביני לבין עצמי.
"לא צנוע??" שאלתי. "מה ז"א לא צנוע???"
"לא צנוע.." אמרה אמא ולא פרשה..
"אני חושבת שזה לא מתאים ללבוש את זה וזהו.." אמרתי אמא ברגיעה יחסית לקול הכועס ממקודם.
ובזה הסתיימה השיחה הלא מובנת הזאת.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
אני יושבת בחדר..
בוהה בתיקרה..
ולא מבינה..
לא מבינה מה קורה פה בזמן האחרון..
קודם רועי שלא מתייחס אליי..
אח"כ הוא בא להציע חזרות לרותם.
אח"כ תומר שלא מפסיק לשגע אותי ואמא שכועסת עליי
אח"כ היא אומרת שאני לא דוגמא טובה..
ואני בכלל לא מבינה לפי מה היא קובעת את זה..
והורים אחרים חושבים אחרת..
ואח"כ הגופיה הזאתי שהיא לא מסכימה לי ללבוש כי זה לא צנוע?!?!?!
מה הולך פה?
כל המיקרים האלה קורים ביחד והם דיי מוזרים ליי..
איך הכל קורה ביחד?
מה קורה לרועי?
לרותם?
לתומר?
לאמא?
לי?!?!
מסתכלת דרך החלון..
שמיים כחולים.. גלים..
עצים מרהיבים מלבלבים בנוף.. ים..
ים רגוע נפרש מולי..
פרחים מדהימים ודשא ירוק..
פשוט נוף מדהים..
אילו רק יכולתי הייתי מודה לאיש שעשה את הים.. לאיש שעשה את העצים..את הפרחים את הדשא..ההרים..את כל הנוף המדהים הזה שתמיד אני חושבת למולו והוא תמיד כ"כ כ"כ מרגיע אותיי..
הייתי הולכת ומודה לו ומסבירה לו כמה אושר הוא גורם לי בנוף המדהים הזה..
אילו רק ידעתי מי זה..
מי האחראי לכל זה..
מי ברא את כל הנוף הזה?
מי?!?!?
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
"רעותתת..רעותתת..נוו..רעות..קומי כבר..את מאחרת" אני שומעת את אמא קוראת.
שוב אותו סיפור.
כל בוקר זה חוזר על עצמו.
תהליך הקימה..
אין לי כוח..
מה יש היום במערכת?
ביולוגיה..
זה הדבר האחרון שמעניין אותי עכשיו וגם ככה אין בזה בגרות..
זה רק ציון פנימי..
אח"כ יש ספורט..בזה יש בגרות רק עוד שנתיים..בי'ב..
"טוב..אני לא באה..אין לי כוח" אני מכריזה
"אל תבלבלי את המוח שלי עכשיו..רעות..אני צריכה לצאת לעבודה ואני צריכה שתעירי גם את ענבל ותארגני אותה לביה"ס.. את תומר אני כבר לוקחת לגן לבד.." אמרה אמא..
טוב..אני אקום..אין ברירה..
קמתי..
לוקחת את המכנסיים הכחולים הארוכים יחסית ואת הגופיה. דווקא,בכוונה. גם ככה אמא לא רואה אותי כשאני יוצאת ולא כשאני חוזרת..
"ענבלי חמודה.. קומי..אנחנו מאחרות כבר לביה"ס..בואי" אני הולכת להעיר את אחותי שבכיתה ז' כבר.
ענבל קמה.
"רעות..מה את לובשת?" היא שואלת בפליאה.
"מה הבעייה עם מה שאני לובשת?" שאלתי.
"גופיה?! את יודעת שאמא לא מסכימה" היא קראה
"ומה זה עינינייך??"
"סתם..תורידי את זה.."
"לא רוצה.."
"אני אגיד אותך לאמא כשהיא תחזור"
"מה אכפת לך?! אל תיהיי כזאתי מגעילה? ככה בא לי ללכת..מה זה מעניין אותך איך אני הולכת? ממתי בכלל אכפת לך מה אני עושה שאת הולכת להגיד לאמא שאני מתנהגת לא בסיידר..אל תיהיי כזאתי רעה.."
"אני לא רעה..אני פשוט ילדה טובה שמקשיבה לאמא.."
"איכס..את מגעילה אותי..אני הולכת לביה"ס בלעדייך.מצידי תאבדי את הדרך..הלוואי" קראתי בכעס.
יצאתי בטריקת דלת חזקה.
שכל העולם ישמע.
לא אכפת לי.
איזה אנשים מעצבנים יש בעולם.
קודם כל אני לא מבינה מה אכפת לאמא בכלל אם אני הולכת עם גופיה או לא. בים אני הולכת בכלל עם בגד ים וזה הרבה יותר "לא צנוע" כמו שאמא מגדירה את זה ואני בכלל לא מבינה מה קורה לה.
ממתי זה משנה לה אם אני הולכת צנוע או לא..
מה ההבדל בין הים לביה"ס?
אווף איתם..
ועכשיו הענבל המעצבנת הזאת שרוצה להלשין עליי כדי להיות ילדה טובה.
מה אכפת לה??
ממתי אכפת לה בכלל איך אני מתלבשת?
העיקר שהיא תתחנף לאמא ותחשב לילדה טובה בעיניה...
ואז אמא תתעצבן עלייי..
אווףף..
העולם הזה לא פר!!!!
לא אמרתי את זה כבר השבוע?!?!
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
"רעות..זה רונן...מה נשמע?" אני שומעת מהעבר השני של הטלפון.
רונן? אני מתפלאת..טוייב..שיהיה..
"הי! הכל בסדר..מה איתך?"
"מצויין.."
"תגידי,באלך שנצא היום לאנשהוא?"
"אממממ..לא יודעת" עניתי בחשש.
"למה לא?" הוא התחיל לחשוד.
אני חושבת רגע..
למה שאני ייצא איתו?
מה ייצא לי מזה?
גם ככה אחרי יומיים הוא יילך עם מישהי אחרת..
בשביל מה לבזבז עלייו את הזמן בכלל?
זה נראה לי חסר טעם..
אני חושבת שאני אפסיק עם זה..
אני לא רואה שום טעם בלהיות חברה של בנים שכל יומיים מחליפים חברות..
מה המטרה?
חברות זה חברות ואותן לא מחליפים כל יומיים..איתם אני יכולה להשתגע,להתחרפן,לכייף.
עם בנים אני צריכה לחשוב טוב טוב על כל מילה שאני אומרת כדי שלא יסתכלו עליי כמו על בנ"א מפגר..
ועם חברות אני יכולה להגיד מה שאני רוצה בלי שיחשבו עליי שום דבר רע.
נמאס לי מכל הבנים האלה.
חברים שלך והכל ואחרי יומיים עוזבים אותך לנפשך.
אין לי כוח כבר לזה.
חוץ מזה שום דבר טוב לא יוצא מזה.
אני רק נעלבת וכועסת כל הזמן.
מילא היה יוצא מזה דברים טובים.
אבל שום דבר לא יוצא מזה.
לא מבינה בשביל מה צריך בכלל בנים בעולם...
"אני לא יכולה" הודעתי לו אחרי כמה שניות של מחשבה..
"טוב..לא נורא..אולי ביום אחר" הוא הגיב וסיימנו את השיחה.
לא יום אחר ולא אף יום.
לא מעוניינת יותר בקשר עם בנים,החלטתי.
אני לא רואה בזה שום מטרה.
ועכשיו--אני רואה מטרה אחת
אני חייבת לגלות כמה דברים-קודם כל למה אני לא יכולה ללכת עם גופיה?
ודבר שני-מי עשה את כל הנוף המהממם הזה שמשתקף אל מול חלוני..אני פשוט מרגישה שאני חייבת להגיד לו תודה על כל העזרה שלו כלפיי..
הוא בטוח בנ"א טוב..
הלוואי שזה בת.
אין לי כוח ללכת להודות לאיזה בן ואז להתחיל שוב עם כל השטויות האלה.
אבל איזה בנ"א יכול לברוא דבר מדהים כזה?
איך הוא עשה נגיד את הים והשמש והכל...
זה נראה לי מזה מוזר..
אני פשוט חייבת לגלות מי זה..
אולי הוא ייתן לי קצת מהכוחות שלו שאני גם אברא משהו..זה נראה לי מגניב..
ועכשיו שחושבים על זה יותר לעומק..
מישהו גם בטח ברא אותי..הרי לא נולדתי סתם ככה..
זה בטח אמא..בבטן שלה..
אבל איך??
אז מי ברא את אמא?
סבתא?
ומי אותה?
זה לא ייגמר לעולם.
זה חייב להיות איזה מישהו מאד עליון שברא את האדם הראשון שהוא היה והוא ברא את כולם.
אז מי זה?
יכול להיות שהוא מת כבר?
וככה לא אכפת לו להשאיר את מי שהוא בא בלי השגחה?
ככה ברא אותנו וברח?
כל הסיפור הזה נראה לי ממש מוזר..
אני חייבת לברר מה שקורה פה..
אבל איך אני אברר?
את מי אני אשאל?
כל החברות שלי ייצחקו עליי...
את מי אני אשאל?
אני חייבת לחשוב על זה לעומק ולמצוא מישהו שיענה לי על כל השאלות האלה..
אני פשוט חייבת..
אני אשן על זה היום..
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
נכנסתי בשקט וחיכיתי בתור.
מעניין איך הוא נראה..חשבתי..
אני מקווה שהוא יקבל את השאלות שלי כדבר טוב ולא ייכעס עלי או משהו בסיגנון.
נכנסתי..
נכנסתי לרב העיר..
אחרי התלבטות ומחשבה ארוכה לאן ללכת החלטתי ללכת לרב העיר שחברה שלי אמרה עלייו שבעזרתו ההורים שלה נשארו ביחד ולא התגרשו והוא מבין בדברים כאלה.
נכנסתי ושאלתי אותו..
שאלה אחר שאלה..
פרט אחר פרט..
מי ברא את כל הדברים האלה?
איך העולם הזה כ"כ מוזר וכ"כ מורכב?
איך הוא כ"כ לא פר?
ועוד הרבה שאלות שלא היו לי פתורות.
והבנתי..הבנתי שהוא דיבר על כוח עליון..שלא נראה..
קוראים לו משהו כמו-הקדוש ברוך הוא.. קוראים לו גם ה'..ועוד הרבה שמות..
לא בדיוק הבנתי על מה הוא מדבר ומה הוא מסביר.
הוא התחיל לדבר על התנ"ך..על מצוות ועבירות..עולם הבא..
מה זה הדברים המסובכים האלה? תהיתי..
טוב..אני חושבת שזה מספיק להיום..
"הרב..תודה רבה שענית לי על כל השאלות"
"בשמחה! את מוזמנת לבוא כל פעם שיש לך איזו שאלה ואני אענה לך על כך בשמחה רבה וסבלנות" ענה הרב.
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
האמת היא שאני חושבת שדיי הבנתי.מי שברא את כל זה,זה בעצם כוח עליון שאומנם אנחנו לא רואים אותו אבל מאמינים שהוא קיים ואין לו גוף ולא דמות גוף.(נשמע מגניב)
והוא בעצם ברא את כל אחד ואחד מאיתנו ומשגיח עליינו כל רגע,כל דקה וכל שנייה.. ווואי.. זה נשמע לי ממש כייף..שאני יודעת שמשגיחים עליי כל הזמן ולא נותנים לי להיות לרגע לבד..
הוא אמר שאפשר לפנות אלייו כל שעה וכל הזמן ולדבר איתו..לבקש ממנו בקשות שאני רוצה שיתקיימו והוא תמיד מקשיב ותמיד שומע.
איזה יופי..סוף-סוף מישהו באמת יקשיב לי..אומנם הוא לא יכול לענות לי אבל לפחות אני אדע שהוא שומע ומקשיב לי..הוא הרי אבא שלי ואוהב אותי..ככה הרב אמר.
והוא אמר שהקב"ה עשה לנו תורה עם כל מיני מצוות שזה כמו חוברת הוראות איך לחיות בעולם הזה(לא הבנתי מה הכוונה לעולם הזה ועולם הבא..אבל זה אני כבר אברר בפעם הבאה שאני אבוא אל הרב..)..
והחוברת הוראות לפעמים נראית מסובכת ולא ממש ברורה אבל היא מתווה לנו את דרך החיים הכי טובה שאפשר וגורמת לנו להיות אנשים טובים יותר.
זה נשמע לי ממש טוב הדבר הזה..
אני באמת זקוקה לחוברת הוראות שתגרום לי להרגיש יותר טוב עם עצמי ובכלל..
אני חושבת שאני אלך על הרעיון הזה..
יאללה..אני אנסה קצת..מה יש לי להפסיד??
אני חושבת שאני אלך שוב לרב והפעם לשיחה ארוכה ויותר ברורה שיסביר לי בדיוק את כל חוברת ההוראות ואני אוכל להתחיל לפעול..
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
פתאום תקפה אותי תחושה של פחד..
מה אני אלך עכשיו לרב?
ואז?
ואז הוא יסביר כל מה שאני צריכה לעשות?
ואז מה?
אני יהיה חייבת לעשות את כל זה?
פתאום זה נראה לי מפחיד..
פתאום זה נראה לי קשה ומסובך..
פתאום הגעתי למסקנה שלקיים את כל המצוות האלה-את החוברת ההוראות הזאתי וכל זה,הכוונה היא:להיות דתייה..
איך לא עליתי על זה מראש?
איך חשבתי שזה רק חוברת הוראות?
זה הרי מצוות ותורה.. ולא לעשות עבירות וכל מיני כאלה כמו שהרב אמר..
ויש פרסים ועונשים..
זה נראה לי קצת מפחיד..
וגם כשאני חושבת על זה עוד יותר חזק אני מגיעה למסקנה שזה בעצם סותר את כל מה שחונכתי בבית..
תמיד שרציתי לשאול איזו שאלה בבית השתיקו אותי ואמרו-לא שואלים-פשוט עושים..
חינכו אותי לעשות כל מה שאני רוצה בלי לחשוב יותר מידי.. פשוט לעשות מה שבראש שלי בלי לחשוב יותר מידי..
ועכשיו הגעתי למסקנה שבחוברת ההוראות האלה צריך ממש לחשוב על כל מה שעושים...
אני זוכרת שהשכנה שלנו נהייתה דתייה וממש חשבה לפני כל מה שהיא עשתה או אמרה.
אני זוכרת שהיא הסבירה לי שהם מאמינים שצריך לחשוב לפי כל צעד שעושים.כי לכל צעד יש השלכה מסוימת..
לפעמים טובה ולפעמים רעה..
מה? לחשוב על כל דבר שאני עושה?
אני לא יעמוד בזה..
אני רגילה לעשות מה שאני רוצה בלי לחשוב יותר מידי..
בלי לחשוב מה מותר ומה אסור..
אני מפחדת ללכת לרב פתאום..
פתאום לא רוצה..
נרתעת..
אולי לא כדאי??
זה גם ככה סותר את מה שחינכו אותי בבית..
פתאום אני אצטרך ללכת עם חצאית וחולצה ארוכה וכל זה?
הרי בדיוק השבוע קניתי גופיה ממש יפה..
עכשיו אני אצטרך לשנות את כל ההרגלים?
לא לנסוע בשבת וכל זה?
לא לצאת עם החבר'ה לאיזה מועדון?
זה נראה לי קשה מידי כל הדבר הזה..
זה לא בשבילי...
התחרטתי..
והחלטתי-
אני לא הולכת לרב ..
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
"רעות..את באה לסרט היום בערב?" שאלה אותי שנהב ביום שישי אחרה"צ..
"אמממ..נראה לי שכן..למה לאא?" עניתי.
וקבענו להיפגש ב8 אצל שנהב בבית ומשם אבא שלה יקפיץ אותנו לסרט.
מגיעה השעה 7..
פתאום תוקפת אותי תחושה של חוסר רצון..
אני זוכרת שהרב אמר משהו על כך שבשבת אסור לראות טלויזיה,מן הסתם זה כמו סרט,לא?
והיום בערב מתחילה שבת..
טוב..יאללה..ממתי זה מעניין אותי? אומר קול אחר אצלי.
שבת,לא שבת? מה זה משנה? לכי..תהני מהחיים..
אבל מצד שני..לא יודעת..משהו שם בפנים אומר לי שאסור..
אני אפילו לא יודעת למה..
הרי כל החיים הייתי חילונייה..
עשיתי מה שאני רוצה..
בשבת הסתובבתי במועדונים כל הלילה עם חברים וחברות שלי..ממתי זה משנה לי אם זה שבת או לא?
מה קורה לי?
מה?
מכיוון שהלכתי פעם אחת לאיזה רב והוא דיבר איתי הרבה הרבה כדי לענות לי על כל השאלות ואמר משהו על זה שבשבת יושבים בבית ולא רואים טלויזיה עכשיו אני לא אלך לסרט עם שנהב?
עד ששנהב מזמינה אותי? זה לא קורה הרבה..
אומנם אנחנו חברות טובות ממשש..
אבל תמיד היא הולכת עם נועה..
או עם אחד הבנים..
עד שאני המוזמנת אני אפספס את ההזדמנות הזאת?
יאללה..גם מה קורה לי בכלל? מה פתאום לא ללכת לסרט?
מה אני אגיד לה?? שהחלטתי שזה לא מתאים?
יום אח"כ אני אהפוך לבדיחת הכיתה..
רעות לא הולכת לסרט בשישי בערב כי זה לא מתאים..
מה נסגר איתי?
יאללה..אני אלך..
מה כבר יש לי להפסיד??
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
וווואווו..הסרט באמת היה יפה..אני חושבת ומנסה להירדם..
היה סרט טוב..איזה מזל שהחלטתי לא לפספס..
אח"כ הייתי מזה מצטערת על כך..
בעצם....
אולי באמת לא עשיתי בסדר?
אבל מה עשיתי לא בסדר?
בדיוק ראיתי איזה סרט?
יאללה רעות(אני אומרת לעצמי) תפסיקי עם השטויות ותמשיכי עם החיים הרגילים שלך..
תפסיקי כל הזמן לחשוב אם זה בסדר מה שעשית או לאא..
עשית אז עשית..
היה כייף? מצויין..תמשיכי ככה וזהוו..

עברה שעהה..

אני פשוט לא מצליחה להירדם..
לא הולך ליי..
אני מרגישה שעשיתי משהו לא בסדר..
אבל מה?
מה קרה?
אז ראיתי סרט?
למה זה פתאום כ"כ מזיז לי?
הרי כל שישי בערב אני יוצאת לאנשהוא ועושה איזה משהו שכביכול אסור לי..אז מה פתאום זה מזיז לי?
למה?
אחרי מחשבה קצרה...
פתאום הבנתי--
לא נעים ליי..
לא נעים לי להשחיט את העולם שהקדוש ברוך היא(או איך שהרב הזה לא אמר שקוראים לו..עדיין לא ממש זוכרת...אולי עדיף שאני אקרא לו ה'..זה יותר קצר..) נתן ליי..
הרי ראיתי את כל הנוף המדהים הזה..
את כל השפע הזה..
את כל הבנ"א האלה..
שלייצר אותם נראה לי הדבר הכי מגניב בעולם
ופתאום גיליתי שיש להם יוצר..
ורציתי להודות ליוצר..
ולא ידעתי איך..
לא ידעתי איך להודות ליוצר/בורא הזה על כל הנוף המדהים הזה וכל האנשים שהוא ברא ליי..
משפחה,חברות וחברים..
אבל אז גיליתי שליוצר הזה יש גם חוברת הוראות איך להשתמש ביצירה שלו..
איך להשתמש במה שהוא ברא לנו..
ואני פחדתי..פחדתי ללכת לקחת את חוברת ההוראות מהרב..
כי לא רציתי פתאום לקיים את ההוראות..
לא רציתי פתאום לעשות את כל החובות האלה...
ועכשיו זה מציק לי שאני מזלזלת בהוראות..
שאני עושה משהו בניגוד להוראות של הבורא והיוצר שאני כ"כ אוהבת וכ"כ כ"כ רוצה להודות לו על כ"כ הרבה דברים שהוא הביא ליי..
אני חושבת שעכשיו מפני שכבר בערך 2 בלילה אני אלך לישון..אבל ביום ראשון..כמה שיותר מוקדם..
אני אלך אל הרב ואקח את חוברת ההוראות..אני חייבת לדעת איך להשתמש בכל הדברים המוזרים האלה שהיוצר הזה הביא לנו..
ולהשתמש בחוכמה..
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
"אני לא מבינה מה קורה לרעות בזמן האחרון..
היא מתנהגת ממש מוזר..
פתאום היא לא רוצה לבוא איתנו בשישי בערב למסיבות,לסרטים..לכלום..
פשוט יושבת בבית כמו איזו חננה שלא רוצה ללכת עם הח'ברה..
אני לא מבינה מה קורה לה..
זה לא מתאים לה..
והקטע הכי מצחיק שכל פעם יש לה סיפור אחר..
פעם היא לא מרגישה טוב..
פעם היא חולה..
פעם היא נוסעת לסבתא שלה או לדודה שלה..או אני כבר לא יודעת לאן..
מה קורה איתה?
יש מצב שהיא לא רוצה להיות איתי יותר בקשר?
או שזה לא קשור?
אולי היא רבה עם אחת הבנות?
אבל גם בביה"ס היא פתאום מתנהגת אחרת..
היא לא יוצאת עם הבנים יותר..
היא פתאום התחילה לבוא עם חולצות יחסית ארוכות..
ורק לפני חודשיים או קצת יותר היא לבשה גופיות והכל..
מה קורה לה?
פתאום משתדלת לדבר יפה..
זאת לא רעות שאני מכירה..
מעניין מה קורה לה..
אני חושבת שהגיע הזמן לברר את זה..
היא מתנהגת ככה כבר איזה חודשיים אם אני לא טועה..
אני חייבת לברר מה קורה לחברה הטובה שלי..
אני בחיים לא רוצה לאבד אותה..
ואם משהו לא טוב קורה לה והיא צריכה עזרה.. אני חייבת לעזור לה..
מי אני שאני אפקיר אותה בשעה כזאתיי..
זו שעת האפס..
אני חייבת לפנות אלייה ולשאול אותה מה קורה לה..
אני פשוט חייבת.."
חשבה נועה..
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
ווואווו..זה הייתה שיחה קשה..חשבתיי..
פתאום היא ככה פנתה אליי ושאלה אותי מה קורה לי..
למה אני לא באה איתם יותר בערבי שישי..למה אני לא יוצאת עם בנים..למה ולמה ולמה....
למה באמת?!
לא יודעת..מה אני אגיד לך?
שגיליתי שיש לעולם הזה יוצר? בורא?
שיש לו חוברת הוראות נפלאה שהתחלתי קצת ללמוד אותה ולהבין אותה וכמובן שהכל בעזרת הרב שפניתי אלייו..
אני נוהגת ללכת אלייו פעם בשבוע..כמובן שבלי ידיעת אף אחד..
לאמא אני אומרת שאני הולכת לחברה..
ולחברות אני אומרת שאני סתם עסוקה ולא יכולה לדבר כרגע אם הן מתקשרות..
הרב תמיד יושב איתי ומסביר לי לאט לאט כל פרט..
התחלתי ללכת עם חולצות קצת יותר ארוכות..
ולהקפיד על לשון הדיבור..
גם סידור יפה קניתי ולפני שאני יוצאת לביה"ס אני מנסה לומר כמה קטעים אחרי שאמא הולכת וענבל לא רואה..
אני משתדלת לעשות הכל בהסתר..
אני לא רוצה שיידעו..
שיידעו שאני בתהליך מסויים..
או כמו שהרב קורא לזה-תהליך תשובה..
נשמע לי יפה..
תהליך תשובה..
תהליך שבו אני מחפשת תשובה לשאלות רבות שצצות לי כל הזמן והרב תמיד תמיד עונה לי בסבר פנים יפות על כל שאלה ומסביר לי עד שאני מבינה ומתרצה..
ועכשיו הנועה הזאתי באה ושואלת אותי מה קורה לייי..
איך אני אסביר לה?
מה אני אגיד לה..
גימגמתי לה איזה משהו כמו-שום דבר.. סתם יותר נעים לי עם חולצות כאלה ועוד כל מיני תירוצים טיפשיים..
אבל האמת היא--שהיא יודעת שאני סתם אומרת..היא יודעת ששיקרתיי..
אני חייבת לדבר איתה ולהסביר לה משהו אחר..
משהו שיירצה אותה באמת..
משהו מהלב..
לא סתם איזה המצאה גרועה שלי למה שקורה ליי..
אלא משהו נכון באמת..
אבל מה אני אגיד לה?
שאני בתהליך תשובה?
איך אני אגיד לה את זה?
היא לא תבין מאיזה חלל הגעתיי..
ואני--אהפוך לבדיחת הכיתה..
מה אני אעשה?
אני אגיד לה את האמת או שאני אמשיך להעמיד פנים?
הרי גם להעמיד פנים זה נראה לי משהו שסותר קצת את החוברת ההוראות שלי..או כמו שהרב קורא לה-התורה!
אני חושבת שאני אגיד לה את האמת וזהוו..
זה יהיה קשה אבל אני אעשה את זה..
עכשיו--
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
"נועה..את יכולה לבוא רגע?" קראתי לה.
"בטח..מאמי..מה את רוצה?"
"תיראי..נועה..אני צריכה לדבר איתך..אולי תבואי אליי היום?" שאלתי בחשש קל..
"רעותיי..בטח שאני אבוא..מזמן לא הייתי אצלך באמת..וגם את אמא שלך לא ראיתי מלא זמן" היא הגיבה בחיוך ואני שמחתי.
התכוננתי נפשית לשיחה הזאת.ידעתי שהכל צריך לבוא ברוגע. בשלווה. ממקום של הסברה.
להסביר לנועה שאני קצת חוזרת בתשובה אבל זה בשלבים.
עדיין לא התחלתי לשמור שבת עד הסוף.רק לא לצאת בשישי בערב. ולא לדבר לא יפה ולהתפלל בבוקר אחרי שאמא שלי יוצאת.
ולהרגיע אותה כמובן אם היא תילחץ מהעסק..
השעה 5..נועה צריכה להגיע כל רגע..פתאום אני בלחץ..אולי היא תכעס? אולי לא תרצה להיות חברה שליי?
וקול אחר אומר בתוכי-הרי התכוננת לזה,וידעת שזה יכול לקרות ובכ"ז רצית לעשות את הצעד הזה ואת יודעת שהוא הכי טוב שאפשר ואת לא תתחרטי עלייו בגלל נועה,חוץ מזה ששכחת שאת רוצה
לעבור שנה הבאה לביה"ס דתי? בכל מקרה הקשר עם נועה קצת יתנתק..אל תישכחי להגיד לה גם את זה.. שיננתי לעצמי..
והנה..5 ורבע..דפיקה בדלת וגם בלב..
נועה הגיעה.
בהתחלה דיברנו רגיל כזה..מה נשמע והכל..ואז פתחתי-
"תיראי..נועה.. אני צריכה להסביר לך משהו חשוב..שעד עכשיו בערך השתדלתי להסתיר מכולם וגם ממך כי זה עדיין לא היה בטוח בכלל..אבל עכשיו זה יחסית בטוח..
תיראי..אני יודעת שזה יהיה לך ממש מוזר.. אבל זה מה שהחלטתי וזה מה שאני רוצה.. זה היה קשה בהתחלה והתבלטתי המון..וזה רק בהתחלה..בשלבי פתיחה..זה לא ממש עדיין..אני עדיין בתהליכים ובאמצע
של הלימוד ושל העשייה..אז ככה-אני רוצה להיות דתייה.."
"מה?!?!?! את?? רעות..אני לא מאמינה למה שאת אומרת לי? בשביל מה לך השטויות האלה תגידי לי? השתגעת או מה?"נועה הגיבה ובפליאה ואני המשכתי-
"החלטתי שאני מרגישה שיש פה איזה בורא,מנהיג לעולם,חקרתי וגיליתי מי הוא ומה הוא בשבילי והגעתי למסקנה שיחסית למה שהוא עושה בשבילי
אני חייבת בשבילו כ"כ הרבה שהלכתי לברר מה קורה עם זה..גיליתי את התורה.. שזאת חוברת ההוראות של העולם הזה ואת המצוות והכל..
והחלטתי פשוט לקיים את זה..בגלל זה לא באתי יותר לערבי שישי וגם התחלתי להקפיד קצת על קללות שתמיד אומרים בכיתה ואני מתפללת לפני שאני יוצאת לביה"ס.. האמת היא שאמא שלי לא גילתה את זה
כי אני עדיין בתהליכים ואני מפחדת להגיד לה.ואת הראשונה שיודעת את זה.
אני הולכת לרב העיר פעם בשבוע והוא מלמד אותי כל מה שאני רק צריכה לדעת בשביל להיות דתייה כולל הלכות שמירת שבת,כשרות וכ'ו ואני בקושי אוכלת בבית כי אני רוצה לאכול רק כשר.
בקיצור,נועה,זה סיפור לא קל אבל אני לא מוכנה לוותר על זה.זה מאד חשוב בשבילי.
וכנראה ששנה הבאה אני יעבור לביה"ס דתי." חכיתי לתגובה..
נועה הייתה קצת בהלם..והייתה בשקט כל הזמן בניגוד לאופי המלהיב ורעשני שלה.
"רעות..אין מה להגיד לך..אני חושבת פשוט שנפלת על הראש..מה קורה לך? אני יודעת לאן את מכניסה את עצמך בכלל? ועוד אמא שלך לא יודעת מזה בכלל.. תיראי..אני לא אגיד לך שזה לא נכון כל מה שאמרת
על הבורא הזה והחוברת הוראות וכל מה שהוא נתן לנו ואת חייבת לו..כי אני לא יודעת אם זה נכון או לא ואני גם לא הולכת לבדוק את זה כי זה ממש לא מה שמעניין ומעסיק אותי עכשיו.. וגם אם אני מאמינה
שזה נכון אני אאמין בו אולי..אתפלל אלייו כשאני אצטרך אותו ולא יותר מזה..בשביל מה לך כל הכאב ראש הזה? ועוד שאמא שלך תגלה את זה את יודעת מה היא תעשה לך? נראה לך שהיא תתן לך לשמור פה
פתאום שבת? בלי טלויזיה והכל? נראה לך היא תתן לך להכשיר לה את המטבח והכל? והיא תתן לך לעבור לביה"ס דתי וללבוש חצאיות וכל זה.. רעות..תפסיקי מזה לפני שיהיה מאוחר..האמת היא שאת חברה
כ"כ טובה שלי שאני בחיים לא יהיה מוכנה לוותר עלייה..וברור לי שגם אם תעברי נמשיך להיות חברות מאד טובות וגם אם תיהיי דתייה(פה חייכתי וזה גרם לי לקצת הקלה) אבל אני חושבת שאת סתם מסבכת
לעצמך את החיים עכשיו והחיים גם ככה מסובכים עם כל הלימודים והכל..ופתאום תצטרכי ללמוד את כל המקצועות התורה והמשנה והכל הדברים האלה.. ואיך תעברי פתאום בכיתה י'א לביה"ס דתי?
את יודעת כמה חומר תצטרכי להשלים? וגם מבחינת הדתיות..את לא תדעי כלום יחסית לשאר..מה נראה לך שאת עושה? אמא שלך לא תתן לך את זה..היא לא תסכים..ביה"ס דתי הוא יותר יקר..
חבל לך להשקיע ולנסות..עיזבי אותך עם השטויות האלה..בורא..מה שזה לא יהיה..תגידי לו תודה כל בוקר וזהו..מה את צריכה יותר מזה... כמה את כבר מודה להורים שלך שהולידו אותך? אותו דבר..
זה לא עקרוני..אני אומרת לך רעות..בתור חברה טובה.. יאללה..בואי לביה"ס החמוד שלנו ותעזבי אותך מהשטויות האלה ומהרב הזה.."
בעיקרון פה סיימנו את הנושא.. דיברנו עוד על הביה"ס וכל מיני דברים ואז נועה הלכה לבייתה.
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
מה? נועה באצת צודקת?
אז לעזוב הכל ודיי?
איזה עולם מסובך..
אחד בא ואומר לי כמה אני צריכה להיות דתייה וכמה זה טוב בשבילי.
ואח"כ בא אחד אחר ואומר שאני לא יעיז לעשות את זה וזה דבר גרוע..
איך אני אדע מה נכון?
אווף..איך אני אדע למי להקשיב?
מי אומר אמת ומי לא?
איך אני אדע?
מה אני אעשה?
אולי נועה צודקת וזה באמת שטויות?
אולי אני אעזוב הכל ודיי?
הרי זה באמת קשה..
ואם אמא שלי תגלה את זה..אני בכלל אהיה מסכנה כי היא תכעס מאד ולא תקבל את זה כפשטות בכלל..נועה עוד קיבלה את זה איכשהוא..
אולי אני אעזוב את זה ואמשיך הכל כרגיל?
אולי אני באמת מכניסה לעצמי סתם שטויות לראש?
אני כבר כ"כ מבולבלת..אני לא יודעת מה לעשות..
אני חייבת למצוא מישהו שיענה לי על כל השאלות ושזה לא יהיה מישהו רישמי כמו הרב שצריך לקבוע אצלו תור וכל זה..פשוט מישהו,מישהו שאני אפגוש ואסביר לי הכלל..
ואז..
אז אני אדע מה לעשות עם עצמי...
ואחליט מה אני רוצה לעשות עם חיי..
שאני אבין מה טוב ומה רע..
מה שקר ומה אמת..
מה לעשות..
איך להתנהג..
אני חייבת למצוא את האדם הנכון..
אבל מי?
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
אני ורותם.
הולכות לעשות טופס ירוק בשביל תיאוריה לנהיגה. טופס כזה של פרטים כדי להתחיל ללמוד תאוריה ובבוא הזמן אחרי שאדע קצת אגש למבחן.
מחכים בתור.
במבטי אני קולטת ילדה בערך בגילנו,עוד בחור בגילנו גם(שתיארתי לעצמי שעוד מעט רותם תתחיל איתו,היא אוהבת את הקטעים האלה) ועוד איזה בן אחד דתי שנראה פחות או יותר בגילנו גם.
פתאום ניגש אלינו הבחור הדתי ואומר:תגידי,את(והוא פונה אליי) יש לך אולי בן דוד בחיספין?" אני מנסה לחשוב רגע ואז ניזכרת ששמואל מצד אמא שלי לומד בישיבה בחיספין..
"כן..למה?" אני שואלת..
"את ממש מזכירה מישהו..הבן דוד שלך זה שמואל?"
"כן.." אני עונה.
"אהה..זה חבר מאד טוב שלי מהישיבה בחיספין..רואים עלייך שיש לך קשר אלייו"
"טוב" עניתי והמשכתי לדבר עם רותם עד שהגיע תורנו.
אח"כ חשבתי-וואלה..איך לא עליתי על זה? יש לי בן דוד דתי..אולי אני אשאל אותו? אולי אני אדבר איתו? הוא בטוח יענה לי ויסביר לייי.. המשפחה שלו גם חזרה בתשובה לפני כמה זמן אבל את דוד שלי
לא נעים לי לשאול,אולי אני אשאל את שמואל באמת..
כן..אני אשאל אותו..
עם כל זה שלא רציתי בכלל לעשות את הטופס הירוק הזה ורותם שיכנעה אותי..לפחות משהו טוב יצא מזה..
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
"שלום,שמואל..זאת רעות..מה נשמע?"
"רעות? שלום! מזמן לא ראינו ולא שמענו ממך..מה העיניניים?"
"הכל בסיידר..תגיד,אני יכולה לדבר איתך מתישהוא או שאתה עסוק?"
"את יכולה עכשיו..זה בסיידר.." הוא ענה בשמחה.
ואני התחלתי.
התחלתי לספר לו שחשבתי על לחזור בתשובה ואני עדיין מתלבטת ולא יודעת את הדרך הנכונה וסיפרתי לו את השלבים והכל ואמרתי לו לבסוף: מה אתה אומר?
ואז הוא הגיב:"תיראי..בעיקרון אני יודע את האמת ויש לי הרבה מה להגיד אבל אף פעם לא התמודדתי עם הקטע של לחזור בתשובה לבד מכל המשפחה ומכל הביה"ס..אני עשיתי את זה בעזרת המשפחה..
המשפחה שלי חזרה בתשובה ובעקבות כך גם אני..אבל יש לי חבר..הוא גר במקום מגורייך..הוא חזר בתשובה לבד מכל המשפחה..הוא לומד איתי בחיספין..הוא התחיל עכשיו ללמוד תאוריה אז אני לא יודע
כמה זמן יהיה לו אלייך אבל הוא ישמח לעזור ולדבר איתך.."
הוא נתן לי את המ'ס ואני התקשרתי.
האמת היא שזה נראה מוזר שמה פתאום אני מתקשרת למישהו שאני בכלל לא מכירה ושואלת אותו שאלות רק כי הוא חבר של בן דוד שלי אבל אני זרמתי עם העסק הזה.
העיקר שאני אדע את האמת ויהיה סגורה עם עצמי מה לעשות בחיים.
"שלום..רועי? זאת רעות..בת דודה של שמואל..התקשרתי אלייו ושאלתי אותו כמה שאלות על חזרה בתשובה כי המשפחה שלו חזרה בתשובה אבל אני חוזרת לבד מכל המשפחה אז הוא אמר לי שגם אתה
ואמר לי לדבר איתך אם זה אפשרי מצידך..ז"א:מה שנוח לך..אם יש לך כוח לענות לי על שאלות ולהסביר ליי..אני אשמח..אם יש לך זמן כלומר.." התחלטי לגמגם מעט..
"אהה..קוראים לך רעות? כן..שמואל אמר לי עלייך.. אני ראיתי אותך אז שהלכתי לעשות טופס ירוק וגם את..אז שלום..קוראים לי רועי כמו שאת יודעת..ואני מוכן לענות על כל שאלה שרק תירצי..
זה קצת מפריע בטלפון לדעתי אז לא אכפת לי שניפגש מתישהוא כשאני בבית ולא בפנימיה ואני אהיה מוכן לדבר איתך בכייף ולעזור במה שרק צריך.."
"אוקיי..אז אני אבדוק מתי אני יכולה..אני פשוט לא ליד לוח שנה כרגע..ואז אני אתקשר שוב,בסדר?" שאלתי
"בטח שזה בסדר..מצויין.. אז נדבר כבר בעז"ה..להתראות"
סיימתי את השיחה.
הוא ממש שימח ועודד אותי..הוא ממש גרם לי לרצות לשמוע..
אני חושבת שאחרי שאני אדבר איתו אני אדע בדיוק מה לעשות..
הוא הרי היה במצבי פעם..
הוא גם חזר בתשובה לבד מכל המשפחה..
מקווה שהשיחה הזאת תהיה מועילה וטובה..
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
"רועי..שלום..מה שלומך? זאת רעות..תראה יש מצב שניפגש מחרר? זה נוח לי..מה איתך?"
"שלום..רעות? מה העיניניים? מחר? מצויין? איפה? מתי?"
דיברנו עוד כמה ד'ק וקבענו.
השיחה הייתה מדהימה. שיחה מועילה.כמו שציפיתי. הוא פשוט הסביר לי לאט לאט מה המטרה בחיים האלה.בשביל מה בכלל באנו לפה.
איך הוא הגיע למסקנה הזאת והחליט להיות דתי והכל.ואני ממש נפעמתי. הסתכלתי עלייו בהערכה גדולה שהוא חזר בתשובה לבד פתאום באמצע החיים ואז עליתי על זה שבעצם אני הולכת לעבור את אותו
התהליך.
פתאום הגעתי למסקנה שאני כ"כ רוצה את זה.. שאני כ"כ רוצה את הקירוב הזה לדת.כ"כ רוצה כבר להיות שם. רוצה להיות כבר בפנים. לעשות מצוות. לקיים את התורה וללכת עם זה הלאה.
להיות דתייה.
אני כ"כ רוצה בזה כבר.. כ"כ הרבה דברים מושכים אותי לשם,הרב הזה שדיבר איתי,הבן דוד שלי שמואל ועכשיו רועי..כ"כ חיזק אותי וכ"כ קירב אותי וגרם לי לרצות יותר מתמיד לעשות את הצעד הגדול הזה
שאולי הוא נראה לא פשוט ולא אפשרי בכלל וקשה מאד אבל אני רוצה ומאמינה שאני יכולה ורועי אמר שה' יהיה בעזריי ובטוח הוא רוצה בקירבתי ואם אני יעשה את הצעד הראשון הוא יעזור לי-אז החלטתי ללכת
על זה ובגדול!!!
התחלתי לשמוע כמה שיעורים של רבנים באינטרנט ומבקביל חיפשתי סמינר להעמקת יהדות ומצאתי לא רחוק דווקא מבייתי.. בעיר שלי בחודש הבא וכמובן נרשמתי והכל על חשבוני בלי ידיעת ההורים עדיין..
אני עוד חושבת איך לספר להם על ההחלטה שלייי.. מחר בערב זה הארוחת הערב המשפחתית שלנו השבועית-בשישי בערב..ואני רוצה לנצל את ההזדמנות לספר לכל המשפחה ביחד!!!
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
"אמא,אבא,ענבל ותומר(אולי אתה לא כ"כ תבין אבל בכ"ז..) יקרים! אני חייבת לספר לכם משהו שעומד על קצה לשוני כבר הרבה זמן ואני חושבת שהגיע הזמן שאני אספר אותו לכולכם ביחד ותעכלו את זה
לאט לאט..זה לא כזה נורא כמו שזה נשמע..תנסו לעקוב אחרי הדברים..ואחרי שאני אסיים להגיד כל מה שיש לי...אז תגיבו..טוב?"
"אוקי רעות..זה קצת מלחיץ אותנו האימרה הזאת אבל תתחילי" פתחה אמא.
והתחלתי-"כבר הרבה זמן שאני חושבת על זה,בוחנת את העולם,בודקת מה אני עושה פה בכלל,למה נולדתי,לאן,למי,בשביל מה,תמיד הדחקתי את הנושא ולא רציתי לחקור יותר מידי ולשאול יותר מידי שאלות,
אבל אז העיניים שלי נפתחו לעולם הגדול--ראיתי שפע,ראיתי אורות,נופים,הרים,גלים-דברים מדהימים שנשקפים מול עיניי וחיפשתי את האחראי לזה..את האחראי לכל הדברים האלה.. האחראי לתפקוד הטבע..
האחראי לתיפקוד האדם..מי ברא אותי..מי יצר אותי..ולמה? בשביל מה בכלל ליצור אותי? מה אני עושה פה בכלל? ועוד הרבה שאלות שצצו לי במשך השנים. אומנם אני רק בסוף כיתה י' אבל המחשבות שלי
עולות ומתעצמות מרגע לרגע.. והלכתי לגלות את העיניין..וגיליתי את הקב"ה.. גיליתי את התורה שהוא נתן לנו..את המצוות.. מה צריך לעשות ומה לאאא.. וגיליתי את כל התשובות לשאלות...
בהתחלה חששתי מהדבר הזה..ידעתי שזה לא פשוט להתחיל לקיים את הדבר המפוצץ הזה..פחדתי..אז הדחקתי שוב.. הדחקתי והדחקתיי.. אבל שאלתי..שאלתי אנשים..
דיברתי עם רב העיר הרבה וכל הזמן לא הייתי בטוחה..עד שגיליתי..גיליתי את האמת..גיליתי את הדבר הכי נכון בשבילי לעשות.. את הדבר הכי טוב בשבילי לעשות.. לקיים את המצוות והתורה.. להיות דתייה..
אני יודעת שזה ייראה לכם מוזר שאני פתאום אתחיל לשמור כשרות ושבת ולבוש צנוע ועוד הרבה דברים אחרים..אבל אני החלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות..ואף אחד לא יוכל להזיז אותי מדעתי..
כי אני חושבת שזה הדבר הכי נכון לעשות.. ואני לא באתי סתם לעולם הזה באתי לעשות פה משהו..באתי להשפיעע..לקיים.. לבצע.. וזה מה שאני אעשה מעכשיו.. אני כ"כ מצטערת שגיליתי את זה רק עכשיו...
אבל אם לא עכשיו-אז אימתי.. או כמו שאתם אומרים-עדיף מאוחר מלעולם לאא.. ומעכשיו אני אתחיל להיות דתייה בעזרת ה'-בזכות ה' שיעזור ליי.."
דממה השתררה בסלון. כולם היו בהלם.
עד שאבא התחיל לדבר אחרי כמה ד'ק של שתיקה:" תגידי,את נורמלית? קרה לך משהו? את חולה או משהו כזה? מה נהייה איתך? להיות דתייה? את יודעת בכלל לאן את מכניסה את עצמך?
זה נראה לך משחק ילדים? באים..שומרים שבת..הולכים..זה לא הולך ככה.. זה הרבה יותר מורכב.. ומה נראה לך? איך חברות שלך הסתכלו עלייך?? חבר שלי חזר בתשובה ונהיה דתי,כולם שנאו אותו ולא
רצו לדבר איתו יותר בגלל כל השטויות שלו..למה את חושבת שתעמדי בזה בכלל? אוקיי..יש הקב"ה.. אחד שברא וזה.. אז תגידי לו תודה כל בוקר וזהוו..בשביל מה את צריכה להתחיל עם כל השטויות האלה?
בשביל מה באנו לפה? מה זה משנה..באת.. תהני מהחייםם..מה אכפת לך? מה את מנסה לחקור ולשאול כל דבר? מי לימד אותך את הדברים המוזרים האלה,תגידי לי??"
"אבא..זה לא הולך ככה..חשבתי על זה כבר הרבה זמן ואני החלטית עם עצמי לגמריי ואני בטוחה שמה שאני עושה זה הדבר הכי טוב שאני יכולה לעשות..ואני אוהבת את זה ורוצה את זה למרות כל הקושי
שבדבר..ואפילו לא אכפת לי שהחברים שלי ישנאו אותי.."
"תאמיני לי,רעות..האמת היא שאת יכולה לעשות מה שאת רוצה..ובסה"כ זה החיים שלך בסוף וזה ממש לא אכפת לי מה תחליטי בסוף אבל רק שתדעי שאנחנו לא מתכוונים לגבות את זה. ולא מתכוונים להכין
לך איזה אוכל מיוחד בשבת או לקנות הכשר מסוים או לכבות את הטלוויזיה כפי בקשתך בשבת או ללכת לים או לבריכה בשבת בצהריים או מה שזה לא יהיה כדי לא להפריע לך.כי בסה"כ אנחנו לא מסכימים
עם מה שאת עושה ואנחנו לא הולכים לעודד את זה כי אנחנו לא בעד זה בכלל ולכן גם לא ניתן לך את הסיוע שאולי חשבת לקבל..אז תעשי בינך לבין עצמך את השיקול שלך.."
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
אחרי 3 שנים-באמצע שנת שירות שלי בחדרה כמדריכה באולפנית.
"רעות..מה שלומך? זאת נועה.. מהביה"ס החילוני.. זוכרת?"
"נועה..מה העיניינים? בטח שאני זוכרת..אצלי הכל מצויין ב"ה..ישתבח שמו לעד ולנצח נצחים..מה איתך? איך הולך? מה את עושה בחיים?"
"אצלי בסיידר..נחמד..מתגעגעים אלייך..האמת היא שאני עומדת להתגייס עוד חודש אבל פתאום לא בא לי בכלל להתגייס.."
"לא בא לך? למה?"
"רעות..חשבתי עלייך הרבה לאחרונה..וראיתי את השינוי הענק שהתחולל בך..מנערה חילונייה מביה"ס חילוני וביית חילוני לנערה שעברה לביה"ס דתי ונהייתה דתייה גם במשפחה שלה,שומרת שבת,כשרות
ופתאום חשבתי על זה כמה אומץ היה לך,באמת,לבוא מרקע חילוני לגמריי..אולי שמעת קצת על בני דודים שלך שחזרו בתשובה אבל לא יותר מזה.. לחזור בתשובה ממש לבד.. פשוט להתחיל לשמור שבת,
כשרות,צניעות,תפילה ועוד כל מיני מצוות שאני לא בדיוק מבינה ויודעת..וזה נראה לי שזה לא נעשה סתם..בנ"א לא סתם פתאום חוזר בתשובה,לא סתם מגלה עולם אחר,לא סתם הולך נגד כל העולם,
נגד כל הסיכויים,נגד כל החברים,המשפחה,כולם ופשוט עושה את מה שהוא מאמין בו..רעות..אני כ"כ מעריצה אותך על הצעד הענק הזה שעשית..ואני יודעת שאת ממש בהלם ממה שאני אומרת עכשיו..
אבל עוד מעט את תיהיי עוד יותר מופתעת..חשבתי על זה..שבאמת אם עשית דבר כזה כ"כ קשה ולא פשוט בכלל..ולא ויתרת לרגע..ולא התייאשת לרגע..כנראה שיש לזה סיבה..
כנראה שיש לדבר הזה משמעות עליונה..כי את לא היחידה שאני שומעת שעושה את זה..הרבה אנשים הולכים וחוזרים בתשובה..והתחלתי להתעניין למה הם עושים את זה ומה כ"כ מיוחד בדת הזאתי..
ובמה זה מתבטא שאני יהודיה ולא מקיימת אפילו מצווה אחת (אני חושבת) חוץ מכמה חגים קטנים שאנחנו עושים בבית וקידוש ונרות שבת..מסורתיים כאלה..אז התחלתי להתעניין...ואני בתהליך של חזרה
בתשובה והייתי רוצה להצטרף אלייך בדרכך ולבוא אלייך..קרוב..ללמוד ממך ולעלות מעלה מעלה קרוב כמה שיותר לקב"ה.."
"נועה..אני כ"כ שמחה לשמוע שאת גם רוצה לבוא ולהתקרב.. ואת מוזמנת לבוא אליי קרוב..אני בשירות לאומי בחדרה בתור מדריכה באולפנית ואת מוזמנת בכייף להצטרף..באמת חסר פה תקן
לעוד מדריכה..ולאט לאט את תילמדי את כל המצוות וכל החוקים וכל הדברים ותיראי שתורה זה לא רק ספר של חוקים זה ספר בעל משמעות עצומה לחיים שלנו ועושה לנו את החיים כ"כ יפים וכ"כ טובים..
התורה עושה את החיים כ"כ מלאים וכ"כ משמעותיים..כל יום ויום משמעותי..ואנחנו לא סתם מחכים שיעבור אלא יוצקים אלייו את התוכן האמיתי..בואי אליי נועה יקרה..תבואי לשמוע..תבואי לחוות..
ואין סיכוי שתרצי לרגע לחזור לדרכך הקודמת..את פשוט תתאהבי בדת היקרה והאהובה שלנו..תתאהבי בקב"ה"
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
"שלום רועי..זה שמואל..מה נשמע? שמעתי התארסת.. מזל"ט ע-נ-ק-י!!!! עם מיי??"
"אהלן שמואל..אח שליי..מה נשמע?? אני מצויין ב"ה.. כןן..איזה יופי..בשעה טובה.. עם מי? נחש.."
"איך אני אנחש? להגיד את כל השמות של בנות שאני מכיר בעולם? חחחח..מאיפה אני אנחש??"
"לאא..שמואל..תחשוב רגע..שמעת על עוד מישהו שהתארס לאחרונה אולי?"
"אמממ..רגע..תן לי להיזכר..אה..כן...בטח..בת דודה שלי התארסה לפניי בערך שבוע..אבל מה זה קשור אלייךך?"
"שמואל..איך קוראים לבת דודה שלך הזאת?"
"רעות..למה?"
"זאת אישתי לעתיד בעז"ה"
"רועי..את התארסת עם רעות?!?!?! מאיפה זה בא לך? איזה מגניב! עכשיו תהיה קרוב משפחה שלי..איזה כייף! איך הכרת אותה בכלל?"
שמואל..אתה לא זוכר שהכרת לי אותה כדי שאני אדבר איתה על זה שחזרתי בתשובה ואסביר לך איך התמודדתי עם כל הבעיות וכל הדברים? אז ניפגשתי איתה כמה פעמים להסביר לה..דיברתי איתה הרבה..
ואח"כ דיברתי איתה הרבה גם במהלך התהליך ועזרתי לה.. ואחרי שנה החלטנו לצאת רציני וב"ה התארסנו בשעה טובה"
"אווו..רועי..יוצא אם ככה שאני השדכן? חחח..לא חשבתי שייצא מזה משהו רציני..אבל ב"ה..אני שמח=]"
"גם אני"
"טוב..רועי..אז ניפגש בחתונה בעז"ה.."
"בעז"ה:] תודה שהתקשרת"
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
מנגינת "מהרה ה'" ברקע..
הנה זה הגיע..
הרגע הגדול של חיי..
בחיים לא חשבתי שהחתונה שלי תתבצע ככה..
כשהייתי בכיתה ט' ואפילו י' תמיד חשבתי על חתונה חילונית..
מוערבת..
ריקודים..
בלאגנים..
חוסר צניעות..
אבל..עכשיו זה כ"כ אחר..
בעל דתי...
שאיפה לבית דתי שומר תורה ומצוות.
חברות לבושות צנוע..מכבדות את האירוע..
המשפחה החילונית שלי וגם של החתן מכבדות עד כמה שאפשר..מאושרות...
העיקר שיהיה לילדים שלהם טוב..
ואני שם מתחת לחופה..
מחייכת..שמחה..
איך הגעתי לזה כ"כ מאוחר??
איך חשבתי על הדת רק בכיתה י'? איך יכולתי לפספס כ"כ הרבה שנים בחוסר הכרה ועבודת הקב"ה..איך?
אבל עכשיו זה ההזדמנות שליי..
זה ההזדמנות שלי להתחיל מחדש...
ולחפות על כל השנים שהיו..
ולהיות אני..
אחרי שגיליתי את הנשמה הפנימית שלי..את האמת שליי..
זו ההזדמנות שלי ללכת איתה עד הסוף..
לגדל את הילדים שלי באווירה שונה ממה שאני גדלתי בה.. לגדל ילדים דתיים,צדיקים..
שאח"כ לא ייבכו על כל השנים שהם פיספסו...
אני רוצה לצעוק באמצע החופה..שכולם יידעו שאסור לפספס רגע בחייםם..
כי אח"כ הם ייבכו על זה..
שכל האורחים פה יידעו שחשוב לנצל כל רגע..כל דקה..
כל יום בשנה הוא יום מיוחד וצריך לנצל אותו..כדי לא לנסות אח"כ לתקן אותו כשכבר יהיה מאוחר..
אבל אם לא עכשיו אז אימתי?
זה יום החתונה שלי..
וזאת ההזדמנות של חיי..
לצעוד אל עבר העולם..
לצעוד אל חיים חדשים..
אל עולם שונה..אחר..
אל חיים חדשים...

עכשיו מתאים השיר-השביל הזה מתחיל מכאן..חחח..סתם..זה לא קשור אבל לסיפור..

ובכן, מממממ.... קיים, עדיין, משום מה...

@חתולה ג'ינג'ית

השיחה אישית לא נפתחת לי משום מה

רק רואה מבחוץ שכתבת.

אז תכתבי כאן מה שכתבת לי, אם מתאים לך, ואחר כך נמחוק.