בשקשוק נכנסה הרכבת לתחנה
צפר הקטר והעלה עשן בארובה
נוסעים כבדים ירדו מהקרונות
נסגרו ונפתחו דלתות
נוסע קשיש עמוס מזוודות וזכרונות,
ירד לאיטו במדרגות הישנות.
"כמה טוב לך" אמר לי,
"שאתה מצטרף למרות שהדרך מעייפת"
וגברת קצת מבוגרת
הוסיפה בחיוך "אח ! איזה דרך נהדרת"

וכך, קצת מסוקרן, וחושש לראות,
מה כל כך יפה בנסיעה הזאת,
דילגתי במדרגות ופתחתי את הדלת.
והנה הייתי כה מבולבל.
ברכבת לא קרון אחד ולא שניים.
בעלי צבע שונה וגודל שונה
אך בעיקר אנשים שונים.
ואני נכנסתי לקרון שממנו ירד האדון,
פתחתי את הדלת ופנימה נכנסתי,
אך עדיין דאגתי והססתי...

ממקומי שליד החלון,
התחלתי לסרוק את יושבי הקרון.
הנה זה למשל, בעל כשרון,
שחקן מוכשר !
וזה, מצייר נהדר.
לזה לב טוב, וכמה שזה חמוד וחכם.
לאט לאט למדתי להכיר את כולם.

כמובן שבדרך היו תקלות ומשברים
לפעמים יושבי הקרון היו רבים
לא ויתרו והפריעו לשכנים.
לפעמים הסתכסכו עם חברים.
אך משהו בהתנהגותם של יושבי הקרון
שבה את ליבי ברגע הראשון.
משהו שעושה לי טוב על הנשמה,
וכך נשארתי אתם עוד תחנה, ועוד תחנה.
ראיתי שפה ושם יש בעיות ולא קל למצוא להם פתרון,
תמיד בסוף נשארים מאוחדים.
ואז גיליתי שבזמן שעבר, נקשרתי אליכם.
אך הגיע הזמן ידידי שארד,
הנסיעה שלי הגיעה לסיומה.

שוב נכנסת רכבת לתחנה,
נוסע חדש עולה ואני יורד לרציף.
ורגע של געגוע אותי מציף...

אוהב אני אתכם יושבי הקרון !
וכואב לעזוב את כל דייריו האהובים.
ואני אומר שלום, ואורז מזוודות,
ומאחל לכולכם ,
המשך נסיעה נעימה ...

אני הולכת להתנקות.
באבו אבוה
דווקא.

כוסעמלק