אנחנו יהודים, וכן אנחנו קצת שונים מהערבים.
כמו שאנחנו לא נלך לעשות פיגועים אצלם, כי אנחנו לא רואים בזה מטרה או אידאל כלשהו, אני לא רואה סיבה לצעוק 'איטבאח אל אראב', כי בעצם בשביל מה לצעוק? אנחנו לא באמת מתכוונים לזה... אנחנו לא מתכננים לעשות בהם טבח או להרוג אותם ככה סתם בפראות כי הם ערבים...
[כמו הפיגועים שלהם אין בעיה לעשות אותם...]
אז בשביל מה לצעוק? להראות שאנחנו כן מסוגלים? שיש לנו שליטה?
שאנחנו נגדם? שאנחנו רוצים להשמיד ולהרוג אותם?
אני אישית לא רואה בזה אידיאל...
עמ"י ישראל חי היא כן קריאה חזקה! בטח שכן! היא מרימה את המורל, היא מחזקת, היא מראה לערבים שלמרות הכל אנחנו כאן!
אז נכון, היא לא דווקא להוריד את הערבים, אלא היא להרים אותנו!
ולדעתי זה יותר חשוב...
שיראל.) אנחנו אלה שלימדנו את ערביי ישראל שלהם מותר הכל!
(אנחנו הכוונה מהאזרח הפשוט ועד קצה הפירמידה, ובדרך - בתי המשפט, המשטרה).
מותר להם לבנות ווילות ומגדלים בלי תכנון ובלי אישורי בניה.
מותר להם לא לשלם ארנונה,
מותר להם להשתלט על שטחים לא להם.
מותר להם לקבל חשמל חינם כי הם מוסלמים. (יש רשימות כאלה בחברת החשמל);
מותר להם לקבל מקופת חולים חיסונים חינם לנוסעים למכה (כשאסע לאפריקה החיסונים שלי יהיו על חשבוני).
מותר להם שהמועצות שלהם יהיו בגירעונות של עשרות מיליוני שקלים ושאנו נשלם מכיסנו עבורם.
מותר להם להחזיק כמה נשים ועשרות ילדים על מנת לקבל עשרות אלפי ש"ח בחודש מביטוח לאומי (וכשאני אצא לפנסיה ביטוח לאומי יגיד לי שאין כסף בקופה).
מותר להם לדרוש מכל בעל עסק בבאר- שבע פרוטקשן.
מותר להם לגנוב לחקלאים ציוד בעשרות מיליונים.
מותר להם להזרים שפכים בכוונה תחילה כדי לזהם את מקורות המים שלנו (ואל תפלו בפח כמו רבים אחרים - הביוב שזורם ברחובות הוא הרי למען יראו את מסכנותם כביכול, זה משרת את מטרתם).
מותר להם לנהוג עם עשרות הרשעות במשאיות לא תקינות ולסכן (ולהרוג) אחרים.
מותר להם לדרוש ולקבל דמי אבטלה ולעבוד כל היום "בשחור".
מותר להם לצדד בזמן מלחמה באויב ולהאשים אותנו בהרג (בנפילות של קטיושות עליהם).
מותר להם לא להישבע אמונים למדינה ולדגל (יש לחוקק חוק בנושא כדוגמת החוק שקיים בארה"ב).
מותר להם להסיט את ההמון ולהדליק אותם נגדנו – הכל בשם הדת (וזו ההסתה המסוכנת ביותר).
מותר להם ביום הכיפורים, היום הקדוש ליהודים, לעשות מהומות מתוכננות, לדרוס למוות ילדה בכפר תבור, ושנה לאחר מכן מהומות והרס רב בעיר עכו. (שום התחשבות בדת של האחר).
ובנוסף – הרי הם אזרחים ולכן מותר להם לבחור לכנסת ונציגיהם מקבלים משכורות של חברי כנסת ובאותה נשימה נוסעים למדינות אויב, מלעיזים על המדינה אותה הם מייצגים והכול עובר בלי תגובה בשם חופש הביטוי...
בנוסף מותר להם להיות בכנסת ישראל ולהטיף כנגד המדינה וצה"ל.
אני שואל את עצמי אם גם במדינות ערב או מדינות אחרות היו מאפשרים להם להתנהג כך? והתשובה ברורה.
אבל לנו אסור להגיד מילה וחסר לנו אם נגיד, מיד יתחיל הבכי שלהם "גזענים" "אפליה",
זו השיטה שלהם ושל נציגיהם.
אני הוא זה שמרגיש אזרח "סוג ב' " במדינה שלי, היחס אלי אינו שווה ליחס אותו "האזרחים" הנ"ל מקבלים ואני לפחות משתדל מאד לשמור על חוקי המדינה (יש לנו ברירה?! אם אני הייתי יורק על שוטר או מכה שוטר או בונה בנגב מבנה לא חוקי מה היה אז קורה לי?...)
יוצא שאזרחים "סוג א' " נהנים מכל הזכויות של אזרח המדינה וחובות אין! בעוד שאזרחים
"סוג ב' " נושאים בנטל כל החובות ועל הזכויות עליהם להילחם..
נחכה למנהיג אמיתי שיבין שבקצב הזה הגליל והנגב בעוד מספר שנים כבר לא יהיו שלנו.
מנהיג שיבין "שעם כל הכבוד לקול הערבי" מדינת ישראל יותר חשובה מכל דבר.
מנהיג שיבין שיש חשיבות עליונה לחלק במתנה לכל לוחם, עם שיחררו מצה"ל, שטח אדמה
בגליל ובנגב לצורך שמירה, אחיזה בקרקע, ויהוד הגליל.
הכול עניין של מנהיגות ומנהיג שיוכל לעשות סדר בכל הריקבון. מנהיג שהמדינה תהיה בראש סדר העדיפויות שלו ולא רק משפחתו ותהילתו....
העבר/י מכתב זה לכמה שיותר מכותבים ע"מ שמכתב זה יגיע גם למחממי הכיסאות בבית "הנבחרים" ואולי יתעורר איזה מנהיג.
ההבדל בינינו בשואה(אירופה) לערבים זה שאנחנו לא רצינו להשאר שם,היינו שם רק לתחנת מעבר(בלי כל העיניין של האמנ' והרפורמים שרצו וכד'...) וגם אם היו כאלה שרצו להישאר ולחיות בגרמניה לפני(נראה לי שזה היה הרוב בגרמניה - תקנו אותי) הם לא רצו לכבוש(על כל הסעיפים-לרצוח,להפחיד,...) את המדינה- להפוך אותה למדינה יהודית - ויודעים מה בא נקצין אולי אפילו אם היה כאלה שכן רצו לכבוש את המדינה אולי אולי אולי!!! המעשה של הגרמנים היה מוצדק.(חו"ח)
אז השאלה של איך עושים את זה,האם בצורה של טרנספר,האם הרג(שזה לא מצב אידיאלי),האם רק לגרש,או האם הם מקבלים עליהם את כל החוקים שמחיביים אותם.זה שאלה טכנית.
שוב
אני לא אומר שמלחתחילה צריך להרוג עם!זה אסון!זה נורא!זה פשוט קטסטרופה!אבל לפעמים יש מצבים- או אנחנו או הם,במי נבחר בהם?נעדיף שהם מלחתחילה יקבלו את כל החוקים שמחייבים אותם.
אז האם קריאות מעין:"איטבח אל ערב","מוחמד מת"-זה כבר שאלה של איך אנחנו מביאים את זה,זה לא חובה-אבל אם זה נצרך זה נצרך!!כמובן שיש עיניין לא לרדת לרמה שלהם-אם זה מעודד את העם להלחם עם האויבים אז 
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?
בדיוק כמו בחיים האזרחיים
הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.
ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הסיפור:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
סתם אני לא אבל משעמם פה רצח!!!!!!!!
!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.
הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.
בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf
יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.
כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות
אשמח לתגובות....
יש לי שאלה לכל החברה שהם בתנועת נוער.
ב"ה אני מדריכה בסניף בנ"ע עקיבא נפרד בעירי הנחמדת ובמקביל גם בחבב של הסניף המעורב... השאלה היא האם לעזוב את הסניף המעורב?
רוצה להוסיף שאם אני לא ילך לחבב סביר להניח שלא יהיה לי חברה אחרת...
תודה מראש לכל העונים ברכת ה' עליכם!
אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.
כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.
האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?
האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?
או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?
העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.
מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה? (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)
אולי לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי?
זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...
הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...
אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?
לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.
זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...
אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...
עכשיו מבינים קצת יותר??
אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...
חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך.
אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??
אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...
כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...
בקיצור מורכב ביותר...
למה אפשר לחוש בדידות ברמה כמעט משתקת והאם זה אמיתי ומה אפשר לעשות עם זה?
אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?
אתה לא חבר בתנועת נוער?
זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)
א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך?
מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?
תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.
ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...
