כבר מזמן שלא קראתי כאלו מילים מהנשמה.
פאמ, פאמ, פאמ. והנה שוב, זו את.
הדמעות זולגות החוצה. ווא, כמה מוכר...
והנה שוב הכלום הזה בעצם. סתמית בעולם.
את. בעצם מתחילה לדבר. ואת בעצם כלום. לא מרגישה כבר.
אבדת תחושה. הכל פתאום נראה לא קשור אלייך.
משהו כמו 'איש האמונה' משלך, ההוא שאת המצאת.
ואת מתה לצאת מזה, אבל את בזה. בפנים עמוק בחושך.
אין מה מחייך אלייך, ואין שום דבר שאת והוא קשורים אחד לשני.
אם נסכם את זה, זה משהו כאילו מישהו לקח לך ת'הרגש בחיים.
את ה - 'החי המת'. את לא מרגישה חייה. את סתם קיימת.
הנה, שמעת? יש מצב ששמנו ת'אצבע על הנקודה -
את לא מרגישה חייה. את סתם קיימת...
וואי. תקשיבי.
לא, תתקרבי רגע עם הנשמה. תני לה כמה דקות להקשיב.
את יודעת, אנחנו בעולם הזה באנו לחיות ולא סתם להתקיים. להיות קיימים זה גם
המחשב שאנחנו מסתכלים עליו, הוא קיים, גם השולחן, קיים. אבל 'חיות'. חיות אנחנו רוצים. נשמה במעשה. לחוש ולהרגיש ת'הרגש בכל צעד בחיים.
תראי, במיוחד שעוזבים חבר - שאל תשכחי שמשם הוצאת הרבה מאוד רגש - פתאום מרגישים שבעצם הכל כבה. במיוחד בזמן הזה, מאוד קשה. ואם נוסיף לזה גם ת'נשמה שלנו שזועקת בלי קולות? אז בכלל, המצב בקאנטים...
אחות, תקשיבי טוב.
"אשא עיני אל ההרים, מאין יבוא עזרי".
וואי כמה שזה מתאים למה שכתבת - איך יוצאים מכל הבוץ הזה אלוהים איך?
גם את קראת לה' בזעקה שלך. ואת יודעת, שאנחנו נמצאים בוואדי, בחדר שומם בלי שום חיות, במקום שמסביב יש רק הרים, אז יש שם הד. ואת צועקת - "מאין יבוא עזרי", ויש שם קול אחות, שעונה לך בחזרה. "מאין", "יבוא", "עזרי". ואת לא מבינה מה הוא רוצה ממך.
את מספיק לבד, די! שיעזוב אותך! מה? שיפסיק לחזור אחרי מה שאני אומרת!...
ואז את שוב מסתכלת לשמיים, וצועקת - "מאין יבוא עזרי". ושוב, אותו קול בשיא החוצה מחזיר לך, "מאין", "יבוא", "עזרי"...
ואז את פוקחת את העיניים, לבושה בדמעות, ונדלקת.
"מאין - יבוא עזרי". מאין - יבוא עזרי.
מהכלום, משם יבוא עזרי. הקול הזה, הקול הזה שכ"כ עצבן אותי, הוא אומר לי בדיוק מאיפה תבוא הישועה. מהאין, מהכלום. משם.
ו - וואו, כמה שזה מתחבר לי עכשיו. אני עכשיו בשיא הכלום. אני עכשיו מתה, והנה, הנה הוא אומר לי בדיוק איך אני יכולה לחיות. מאיפה תבוא הישועה, מהכלום הזה.
משם תבוא הישועה? יכול להיות כזה דבר?!...
אך! אך, הלב. הלב מלא בכאב. הדמעות כבר לא יודעות מה לעשות...
אחות, את מקשיבה? שיר למעלות. את יודעת איך עולים?
מאיפה שהגענו, מהריצפה, מהלכלוך, מכלום, משם נעלה. רק משם נגיע הכי קרוב שאפשר. וזה אחות, הקול ההוא, הוא הקול הפמיני שלך, ההוא שעוקף ת'יצר הרע שכל מהותו היא רק לייאש אותך. עכשיו הבחירה היא ממש בידיים שלך. להקשיב להד שמחזיר לי את הפנימיות שלי, או שמא להמשיך לצעוק מאיפה העזרה תבוא?...
אל תצטערי על העבר. מה שעשית אחות, טוב. הצלת גם ת'חברה שלך מכאבים מסתבר יותר קשים. אז נכון, עשית לה ניתוח, אבל לפחות הצלחת להציל אותה. ובעז"ה, עוד תעברי שלב לטיפולים שמסתירים את הצלקות לאחר הניתוח, אז אל דאגה. בעז"ה תתקני את הלבבות ששברת, וטוב ששברת, אבל קודם לכל זה אחות, בשביל להיות מסוגלת להחיות אחרים, את חייבת להחיות את עצמך. ובמצב שלך, את מתה. אין לך באמת חיות, את רק קיימת בדיוק כמו שהאבן קיימת. ועד שלא תרימי את עצמך קדימה, עד שלא תקשיבי לקול הפנימי האמיתי שלך, את בחיים לא תצליחי להיות אחרים. אל תנסי אפילו. כי את גם בחיים לא תצליחי להחיות את עצמך...
ו - יודעת? איזה כיף שיש המשך למזמור.
"עזרי מעם ה' עושה שמיים וארץ". וואו. אני אף פעם לא אהיה כאן לבד.
תמיד יהיה לי ת'שיחה האישית הזו עם בורא העולם. כן, גם כשכל העולם סביבי ישן ואני
כבר לא מסוגלת - "לא ינום ולא ישן שומר ישראל". הוא ער לתמיד. פה לשמוע ממני.
"ה' צלך על יד ימינך". אני, ה' הוא כמו הצל שני. אני אתן יד - פתאום אני אראה יד מושאת לעברי. והיא, היד הזה שתושט לעברי, היא זו שתרים אותי למעלה. היא זו שתצליח להקים אותי מעפר דל, מהמקום הכי נחות בחיים, מהרק להיות קיים...
אז אחות, עזבי מה שיהיה עד עכשיו. מהשנייה הזו, את מחליטה שאת פותחת שיחה אישית עם ההוא שם למעלה. לא משנה מה יהיה, כל החושך שבעולם - אם הוא איתך, אז את הכי מסודרת שבעולם. אם תתני לו יד, אם תושיטי אליו איתות אמיתי שאת רוצה אותו לידך, את פתאום תרגישי איך את מתרוממת, איך את מתחילה לחיות. ולא, הדבר הזה ממש לא רחוק ממך. בפה שלך ובלב, שם הוא נמצא. תפתחי אחות, תפתחי. ת'נשמה. הדרך פנימה אל הנשמה היא דרך הפה. לנשום את אויר החיות פה בעולם, להכניס אותו אל הלב, ולתת ללב לפמפם ולהחדיר פנימה אל הנשמה. אמונה.
אהה ו - אחות. את יודעת, טייס בשביל להפוך את המצבים במטוס,
פרחי טייסת אמונה,
לחגור חגורת בטיחות,
אנחנו ממריאים,
הישר אל,
מסע האמונה.
"אשא עיניי אל ההרים, מאין - יבוא עזרי".
פססט, את ענקית מהחיים שאת אפילו לא מתארת לעצמך כמה.
אחות, המון בהצלחה!
