זה לא מכבר, החליטה ועידת בני עקיבא הכ"ב, למנות מלווה רוחני לכל סניף ברחבי הארץ. בועידה שלקחה חלק בישיבת הר-עציון, אלון-שבות, החליטו המשתתפים כי "לכל סניף יהיה מלווה רוחני ההולך בדרך התנועה וכפוף לרבניה". מאז, החל פולמוס פנימי בתוך התנועה ביחס לקבלת ההחלטה, כאשר נודע כי גורמים בתוך התנועה מבקשים לאכוף את החלטת הועידה ולאמת את ביצועה בפועל.

המציאות עד היום, העמידה כל סניף בפני עצמו. בדרך כלל, סניפים הנחשבים "חזקים" יותר, מצאו לנכון לשתף רב קהילתי בהחלטות צוות ההדרכה. כמו כן, מידת מעורבותו של הרב נבחנה בכל סניף וסניף בפני עצמו: סניפים מסויימים קיבלו את הרב לכל ישיבות הצוותים, בהתייעצות צמודה מא' ועד ת'; סניפים אחרים רק "קיבלו את מרותו" בשאלות הלכתיות, כדמות מוסמכת שתפסוק עבור צוות ההדרכה בנושאים שעל סדר היום.

דומני כי החלטת הועידה היא צעד נוסף המעיד על התחרדותה של התנועה. קרוב לשמונים שנה, החלטה שכזו כלל לא עמדה כלל על הפרק. הסניפים הסתדרו מצויין ללא "ליווי רוחני", כאשר צוותי ההדרכה התייעצו עם הרבנים המקובלים עליהם, או ביררו את הנהגותיהם מספרי ההלכה השונים. עצם ההחלטה וכוונת האכיפה שלה - מעוררים איבה רבה מצד מדריכים וחניכים רבים, המתנגדים להלך הרוח הזה. "בני עקיבא", כך אמר לי מדריך ממרכז הארץ, "צריכה לזכור שהיא איננה ישיבה תיכונית ולא ישיבה גבוהה; הסניפים כפופים לרכזים, שהם ממילא מושפעים ממרכז התנועה המלווה רוחנית ע"י הרב דרוקמן ורבנים נוספים. יש כאן חומרא חדשה שאיננה מתקבלת על הדעת".

מעבר לביקורת הקשה על תהליך ההתחרדות הפנימי בתוך בני-עקיבא, ייתכן ומדובר בסה"כ בהשלכה של תהליך התחרדות רחב יותר שעובר על הציונות הדתית. התרבותם של "שו"תים" שונים באינטרנט וב-SMS, מעידים על חוסר אחריות וחוסר יכולת לקבלת החלטות עצמאית. במקום ללמוד הלכה, במקום להיכנס לעובי הקורה בשאלות הלכתיות שעל סדר היום, אנשים מעדיפים לשחק אותה "ראש קטן" ולהעביר הודעת טקסט לרב. זו לא רק זילות ההלכה, זה פיתוח תלות מוחלטת בהוראת הרב. ליותר ויותר אנשים בציונות הדתית כיום, אין שום יכולת הכרעה עצמית. על כגון זה, שמעתי ממורי ורבי יהודה עמיטל שליט"א, ראש ישיבת הר-עציון: "על הרב לחנך את תלמידיו לכך שיוכלו לקבל בעצמם הכרעות משמעותיות". לחנך להכרעה ולא לזרוק להם תשובה באוויר.

צוותי ההדרכה הרבים המתנגדים להחלטה זו (ואני מודע לכך שיש לא מעט כאלה), חייבים לעמוד על שלהם. במובן הפשוט, מדובר בחוסר קבלה של החלטת הועידה. לעניות דעתי, זהו צעד מחייב עבור סניפים מסויימים, שהכנסת מלווה רוחני עשויה לגרור שינוי דראסטי בסניף - וחניכים רבים ימצאו עצמם מחוץ למסגרת.

מעבר לזה, ראוי לאותם צוותים ומדריכים להשמיע קולם ברבים. אני מדבר על עשייה תקשורתית, הסברה פנים-סניפית ויצירת קשר עם רכזים ואנשים בתוך המערכת. ייתכן ואם גם הפעם יחרישו, בועידה הבאה תחזינה עינינו בהחלטות קיצוניות הרבה יותר - אותן כבר יהיה קשה לטאטא מתחת לשטיח.