זה במקום כל השבוע שאני בקושי נכנסת...
סתם משו שכתבתי:
בכי.
עולם זר אך מוכר.
מוזר אך מואר.
לא ידוע,לא ברור.
מציאות או סתם סיפור?
עלות השחר.
צחוק.
לחיים ורודות, מלאות חלומות.
חיוך מתוק, מבט של צחוק.
צעד ראשון, צעד נכון.
שמחה, הצלחה.
זריחה.
עצב.
לא מובן, לא ברור.
כמו תחילת הסיפור.
מאיין באת, לאן אתה הולך,
מיהו כאן המתווך?
דימדומים.
שמחה.
הרגשת הצלחה, הרגשה של סיפוק.
עוד שניה זה סוף פסוק.
אך לפני זה יש אתנחתא קלה-
לבדוק מה עשית , היכן היתה תקלה.
בין השמשות.
ואז זה נגמר.נגמרים החלומות.
ומכל האדם- נשארים רק תמונות-
שיספרו מי היה, יספרו מה עשה.
ישאירו אחריו דור של אמונה.
שקיעה.
