נָה לִי צַלְצֵל אִים מְאֻנְיָנִים בֶּתּוּשְׁבָע
וּמִתַּחַת לְחֶבֶל הַפַּעֲמוֹן הָיְתָה פִּתְקָה, שֶׁכָּתוּב בָּהּ כָּךְ:
נָה לִין קוֹשׁ אִים לֹא מְאֻנְיָנִים בֶּתּוּשְׁבָע
אֶת הַפִּתְקָאוֹת הָאֵלֶּה כָּתַב כְּרִיסְטוֹפֶר רוֹבִּין, הַיָּחִיד בַּיַּעַר שֶׁשָּׁלַט בִּכְתִיב; כִּי יַנְשׁוּף, שֶׁהָיָה חָכָם גָּדוֹל בִּתְחוּמִים רַבִּים, יָדַע אָמְנָם לִקְרֹא וְלִכְתֹּב בִּכְתִיב נָכוֹן אֶת הַשֵּׁם שֶׁל עַצְמוֹ, נַשְׁיוּף, אֲבָל מִשּׁוּם-מָה הָיָה מִתְרַסֵּק לִרְסִיסִים לְנֹכַח מִלִּים מֻרְכָּבוֹת כְּמוֹ אֲבַעְבּוּעוֹת אוֹ לֶחֶמְעִמְחֶמְאָה.
פּוּ קָרָא אֶת שְׁתֵּי הַפִּתְקָאוֹת בְּעִיּוּן רַב. תְּחִלָּה מִיָּמִין לִשְׂמֹאל, וְאַחַר כָּךְ, כְּדֵי לִהְיוֹת בָּטוּחַ שֶׁלֹּא דִּלֵּג עַל מַשֶּׁהוּ, מִשְּׂמֹאל לְיָמִין. וְאָז, לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן, הִקִּישׁ עַל הַדֶּלֶת בַּמַּקּוֹשׁ וּמָשַׁךְ בְּחֶבֶל הַפַּעֲמוֹן, וְאַחַר כָּךְ מָשַׁךְ בְּחֶבֶל הַפַּעֲמוֹן וְהִקִּישׁ בַּמַּקּוֹשׁ, וְקָרָא בְּקוֹל רָם מְאוֹד: "יַנְשׁוּף, אֲנִי מְעֻנְיָן בִּתְשׁוּבָה! זֶה הַדֹּב מְדַבֵּר כָּאן!", וְהַדֶּלֶת נִפְתְּחָה, וְיַנְשׁוּף הֵצִיץ הַחוּצָה.
(סתם לא קשור)



