זכרון כואב, חד כתער, של כל אלה שנפלו ואינם.
אבות שיצאו, בחיוך וטוהר, למען ילדיהם בחירוף נאבקו, ואינם.
עלמים צעירים יפי קומה ותואר, שמצהלות חייהם נגדעו באיבם ואינם.
זכרון חיילים שלחמו, בין בסתר בין בזוהר. למען מולדת, אדמה שאליה קשורים בדמם.
פסעו גבורים הלא המה מגש הכסף, הלכו זקופי- קומה, אך נפלו ואינם.
והזיכרון אינו מרפה, לא נותן לפצעים להגליד,
אלא רק דוקר כסכין. גם כשאוורש לא אוכל את הכאב להפריד.
וטללי הנעורים והשחוק האבהי לעד יינצרו כזיכרון.
והתקווה, הזחוח, האמונה. הגדולה שלא תתואר במילים תשאר תמיד, לדיראון.
אך השאיפה לגבהים, הרצון להעפיל, לנצח ייתן אותותיו.
משואות הנצחון, האומץ וקור הרוח ייחרטו בלב שכאב ואהב.
האמונה שלוהטת, התקווה שפעפעה והרצון לחיים יזכרו לעולם.
ואבן מוצקה, בפיסת עפר תחוח, תרכין ראשה ובאלם קול תעיד על רצון הגיבור שחלף, ונעלם...
כל הזכויות שמורות לי!! אין לעשות עם זה אף שימוש בלי רשותתת!!!!!!!! ג-ז-ל!
