אני נכנסת הרבה לפורום והייתי רוצה לכתוב בשם משתמש הרגיל שלי אבל אני לא רוצה שאחותי תדע מי אני..היא נכנסת לכאן מדי פעם..
אוקיי-אני הבכורה בבית ויש מתחתיי 4 אחיות.
אחותי מתחתיי היא שנה יותר קטנה ממני. אנחנו רבות הרבה. ואל תגידו גם אני ואחותי ככה,כי פשוט לא.
מלא פעמים היא סתם כזה הרביצה לי או עיצבנה אותי. חברות שלי כל הזמן היו אומרות לי תרביצי לה,תכסחי אותה וכו'.. אני ידעתי שאני לא יכולה לעשות את זה כי הקשר ביני לבין אחותי לא כזה. הוא יותר מורכב..זה כאילו היה לי בראש שזה לא אותו דבר אבל לא הצלחתצי להבין במודע מה שונה.
עד שפעם היתה לי מריבה די גדולה איתה ואמא שלי דיברה איתי. היא הסבירה לי למה בעצם זה לא אותו דבר כמו כל האחיות בעולם.למה אני לא יכולה להרביץ לה בחזרה כשהיא מרביצה לי, למה כשהיא זורקת לי מילה מעצבנת אני לא יכולה לזרוק לה בחזרה,למה אני צריכה להתאפק יותר-
אני נולדתי בכורה. אבא ואמא שלי היו רק שלי. אחותי בעצם נולדה למצב שהיא לא הכל ואני הייתי לפניה ולי נתנו יותר זמן ממנה.. אני הייתי החכמה,המושלמת,היפה,החמודה וכו'.. ואני כאילו תפסתי לה הכל.. היא כאילו כל הזמן היתה נלחמת על המקום שלה. היא במלחמת השרדות מבחינתה. היא ילדה קצת נודניקית כזאת..היא מתעצבנת מהר וקשה לי איתה. ולפעמים אני מעליבה אותה או מרביצה לה או אומרת מילים שקצת לא במקום. ואז אמא שלי אמרה לי: את יודעת מה עבר לה בראש כשפגעת בה?'-הנה אפילו אחותי המושלמת, אפילו אמרה שאני מטומטמת..אני לא סתם חושבת שאני לא טובה..'
והיא אולי יום אחד כבר לא תוכל יותר ותפגע בעצמה ח"ו או שהנפש שלה תפגע או שהיא תברח מהבית או לא יודעת מה.זה יכול מאוד לפגוע.
ואני לא מסוגלת יותר. השתדלתי,באמת. אבל אני מרגישה שזהו,נגמרו הכוחות ואני פשוט רוצה לבכות. אבל אפילו דמעות לא יוצאות.
ההורים שלי כל הזמן אומרים לי-את לא אשימה בזה שאת חכמה ויפה ו..ואת לא אשימה במצב אבל תשתדלי יותר..
הם לא מבינים שאני כן גם אשימה!!!לא,לא בזה שאני חכמה אלא בזה שהיא פגועה ממני!!!אם הייתי מתייחסת אליה יותר יפה היא לא היתה במצב הזה היום.. למה אני לא יכולה להיות נחמדה יותר? למה כשהיא רק מתקרבת אליי אני ישר נכנסת לעצבים ואז הסבלנות כבר ממני והלאה?!
לפני כמה זמן נסענו לאן שהו ובדרך היא רבה עם אחותי ולא משנה בדיוק מה היה..אבל היא התחילה לצעוק-אתם לא רוצים אותי בבית! כל הזמן אתם רבים איתי וכו'.. אני השתדלתי לא לבכות אבל זה היה קשה, היא בעצם אמרה שמה שאנחנו משדרים לה זה-לא רוצים אותך. זה כמובן לא נכון אבל קשה לה לקבל את זה. היא כל החיים שלה בהשרדות אז ברגע שאומרים לה משו היא נפגעת מזה עמוק יותר.. ואז היא המשיכה-אני יברח מהבית. נבוא הביתה ואני ינעל את עצנמי בחדר! ואז כבר לא יכולתי ובכיתי. כ"כ התביישתי וכל כך רציתי להיות אחרת. אהבל זה כ"כ קשה להיות נחמדה.
היא רק מתקרבת ואני נכנסת לכעסים. אוף...איך זה הגיוני שלבת מהכתה אני מתנהגת יותר טוב ממה שאני מתנהגת לאחותי?! אוףףףףףףףףף
אני מתפללת לקב"ה שיעזור לי. שיעזור לי לשלוט על עצמי. שחיעזור לי להיות ילדה טובה יותר,שיעזור לי לעבוד על המידות שלי.
הקב"ה עוזר אבל עדיין קשה. אני מרגישה שאני לא מסוגלת. זהו. כאילו נגמר הסבלנות. נגמר הכוח לעבוד על המידות. נגמר הכל.
תעזרו לי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
.
