בס"ד
דברי התורה השבת מוקדשים להצלחת עם ישראל, ולרפואת חיילי השייטת.
דבר תורה נקודתי
בפרשת השבוע אנו קוראים על חטא המרגלים. 12 מרגלים שלח משה לבדוק כיצד ניתן לכבוש את ארץ כנען, כולם אנשים חשובים וצדיקים. כשחזרו המרגלים למחנה ישראל, הם החלישו את העם וסיפרו בגנותה של הארץ. יהושע וכלב שהגנו על כבודה של ארץ ישראל ויצאו נחרצות נגד דברי שאר המרגלים, קיבלו בתגובה מהמון העם הזועם אבנים וגידופים, צעקות וקיטורים.
העונש על חטא המרגלים היה חמור ביותר, כל דור המבוגרים נפטר בתוך 40 שנה, ורק יהושע וכלב זכו להישאר בחיים ולהיכנס לארץ יחד עם בניהם של בני דורם.
רק אדם היודע לעמוד על שלו, להילחם על דעתו ולצעוק אותה בקול רם. רק אישיות היודעת כי דבר ה' הוא הצודק, ומוכנה להסתכן למען אמירתו בגאון – רק אנשים כאלה הם הזוכים להמשכיות ולקיום, הם הראויים להיכנס לארץ ישראל- ארץ הקודש.
מדהים לראות את התאמת פרשתנו לאירועי הזמן. שעה בה העולם עומד נגד עם ה', זמן בו אומות העולם יוצאות נגד זכותנו המוסרית והבסיסית להגן על עצמנו. לקח חשוב נישא עמנו מכלב ויהושע. מסר הכרחי לנו כיחידים וכאומה. נלמד לעמוד על שלנו, להילחם למען האמת מתוך מוכנות לשלם מחירים, וכך- ורק כך, נזכה לשבת לבטח בעז"ה.
שבת שלום ומבורך!
דבר תורה מעמיק
קוראים אנו השבת את פרשת "שלח". בפרשתנו, משה רבנו שולח 12 מרגלים לבדוק את ארץ כנען. מצווה עליהם משה לבדוק את הארץ אותה ינחיל להם ה' בבוא השעה, להסתכל על מצב העם היושב בה, לבחון את טיב ההתיישבות שלו, את מעמדו הצבאי והכלכלי, ונתונים שונים שיעזרו לעם ה' לנחול את ארצו. המרגלים היו צדיקים גדולים וקדושים מראשי בני ישראל, והיוו את ההנהגה של העם.
במשך ארבעים יום מסתובבים המרגלים בארץ הקודש, הם בוחנים את המצב ומתכוננים לעדכן את משה רבנו.
יום חזרתם של המרגלים היה אמור להיות יום שמח במיוחד. חגיגות גדולות היו אמורות לפרוץ, ואולי אף היה נוסד "חג ארץ ישראל". אולם באופן מפתיע ביותר, האירוע נגמר אחרת לגמרי. המרגלים חזרו והציגו בפני העם תמונת מצב כוללת של החיים בכנען. הם סיפרו על הפירות המשובחים הגדלים בארץ, ואף הביאו עמם דוגמאות מרשימות של ענבים, רימונים ותאנים. סיפרו על החוזק הצבאי של התושבים, ועל הביצורים הגדולים שהם בנו במקום. עם ישראל שומע את דברי המרגלים ומתמלא ייאוש, בני ישראל מתחילים לבכות ולהתלונן על משה ואהרון. מדוכאים ונרגנים מתחילים אנשים בעם לדבר על אפשרות של חזרה למצרים.
ה' כועס מאוד על עמו וחושב להשמידו. לאחר תפילתו הנרגשת ומסירות-נפשו של משה רבנו, מודיע ה' לבני ישראל כי כל הדור הבוגר ייפטר מן העולם במשך 40 שנה, והם לא יזכו להיכנס לארץ ישראל. מלבד יהושע וכלב שהגנו על כבודה של הארץ, כל שאר המבוגרים לא יזכו לראותה.
צריך להבין מדוע חטאם של המרגלים והעם היה כזה גדול, והוא גרר אחריו כעס וחולשה כ"כ גדולים. המרגלים הצטוו לתור את הארץ, וזה אכן מה שהם עשו, האם ייתכן שכל עונשם ועונש העם הוא בגלל שהוסיפו מספר משפטים בגנותה של הארץ?
אלא, שאכן דיבור בגנות הארץ הוא חמור ביותר, אולם חטאם של המרגלים היה עמוק בהרבה, וחמור בהרבה. חטאם של המרגלים והעם היה בפרשנות שהם הביאו לדברים. משה שלח אותם לבחון את המציאות העובדתית, מי ביקש זאת מידכם לתת פרשנות? מהיכן קיבלתם סמכות לקבוע מי יהיה ומה לא?
הפרשנות מעידה על חוסר אמונה במשה רבנו, היא נובעת מפקפוק בהנהגתו. כשאר המנהיג מקבל תמונת מצב על המציאות, מחליט הוא האם לשתף את העם בדברים, ועד כמה להכניס אותם לעומקו של עניין. לפעמים ידיעת הפרטים עלולה להלחיץ ולהחליש, ולכן על המנהיג לבחור את מי לעדכן וממי להסתיר. הפרשנות שנותנים המרגלים לדברים היא אנושית ובסיסית, אולם העובדה שהם מפרסמים אותה לכל העולם מעידה על פקפוק במשה.
"ויאמינו בה' ובמשה עבדו" – האמונה בה', והאמונה למשה-לנביא, קשורה הן זו בזו בקשר אמיץ. כשעם ישראל נותן פרשנות למצב בארץ, כשהוא מתייאש בראותו את חוזקם של העמים – הוא בעצם כופר בהבטחת ה' להנחיל לעמו את הארץ.
הקב"ה הבטיח לנו את הארץ, ואנו אכן נקבל אותה. חובה עלינו לעשות כל השתדלות ומאמץ כדי להכיר את השטח, להכין תוכניות כיצד לכבוש ודרכי פעולה אפשריות, אולם חובה עלינו לזכור שאחרי הכול ומעל הכול- אנו מאמינים בהבטחת ה'. אנו מאמינים בהשגחה פרטית - בידיעה האלוקית המוחלטת, אסור לנו להיכנס לחשבונות מיותרים בעקבות מציאות קשה ומסובכת.
אנו נמצאים בימים בהם העולם כולו עומד נגד ה' ועמו. מצויים אנו בתקופה בה מדברים על אתגר בטחוני גדול שאנו ניצבים בפניו. חובה עלינו לעשות כל מאמץ והשתדלות, צריכים אנו להיות ערניים וזהירים, חזקים ואמיצים. עלינו לקחת אחריות על עתידנו ולא לסמוך על הנס. אולם לאחר כל זה, חייבים אנו לזכור את השגחתו של בורא עולם עלינו. צריכים אנו להבין כי הוא המנחה את צעדנו, ולשנן את העובדה שאם נפעל נכון, הוא יקיים לנו את כל הבטחותיו.
את המציאות עלינו לבדוק בקפדנות וביסודיות, ולכלכל את צעדנו בהתאם, אולם את הפרשנות למציאות, את ההחלטה האם נצליח או לא – נשאיר לבורא עולם.
נכונים הדברים במישור האישי, כמו גם במישור הלאומי. יהי רצון שנשכיל לעשות כך, ובעז"ה נשב על אדמתנו לבטח - כיחיד וכרבים.
שבת שלום ומבורך!
האם כלב ויהושע אכן היו צריכים לסכן את עצמם בשביל דעה?
האם יש משהו במושג "ארבעים יום"? (משה בהר סיני, המרגלים בארץ ישראל)
עד כמה חובה עלינו להשתדל, ומאיזה שלב יש להאמין?
כיצד הצליחו המרגלים לסחוב עימם פירות ענקיים כ"כ בלי שהתושבים ישימו לב?
כל השאלות, כל התשובות...
כמידי שבת, אתם יותר ממוזמנים לדיון הפתוח שלנו על פרשת השבוע. זה המקום שלכם לשאול ולתרץ, להקשות ולענות, להבין ולהתעמק.
אל תחמיצו:
http://www.facebook.com/topic.php?topic=13962&uid=160950736023
