בדיוק אתמול עברה לי מחשבה דומה לראש.. ושוב היסורי מצפון האלה - מצד אחד אתה רוצה ומצד שני אתה מבין תהשלכות ויודע למה לא

 

אני לא רבנית וגם לא טובה בלענות על דברים כאלה מהר

 

אבל עצה שלי - תחשוב טוב טוב על כל הדברים האלה שבגללם אתה שומר (חוצמההלכה כמובן) ותפנים את העניין , ושים לב ליסורי מצפון! כי עכשיו הם קטנים, אבל אם תפסיר לשמור הם יגדלו מרגע לרגע

 

אם אתה רוצה- אני באישי.

להסביר לעצמך בדיוק למה אתה רוצה להפסיק.

אני חושבת שאחרי שתעשה את זה תגיע למסקנה שזה סתם יצרים או רצונות פשוטים--

שעדיף להתגבר עליהם...

בהצלחה!

רוצה לעשות מה שבא לו שם פס על כולם מורידה את הגרביים מקצרת את החצאית אל תיתן לג'וקים האלה שניכנסים לך לראש לערוס אותך זה מתחיל מלא לישמור נגיעה נכון זה קשה אני מסקימה איתך אם אפשר לתת לך עצא תתרחק כמה שיותר מיבנות פחות תדבר זה מה שאני עושה כי אני יודעת כי אני יודעת שאם אני יתחיל לדבר עם בנים הראש שלי לא יפסיק לעבוד שעות נוספות כי זה קשה  וצריך לישמור את הקשר הזה לזמן שמעכשיו אני יוצא כי אני רוצה להתחתן וליבנות בית בישראל ליפני אני ממש מציעה לך תנתק קשרים עם בנות! בהצלחה! מקווה שתעמוד בניסיון שה' הביא לך

בס"ד

 

מזאת אומרת מורידה את הגרביים?!

 

ממתי דתיות לאומיות עם גרביים..

)נ.ב כמו שכבר כתבתי סתם נתתי דוג' אני ב"ה אולכתת אם חצאיות ארוכות) התקלקלתי

מה אני ואחותי? עיזים?! אנחנו הולכות עם גרביים ואנחנו דתיות לאומיות.

אין קשר למגזר ולגרביים!

ח... סתאם תהנו בחיים...

 

אבל יש הלכה אחת..

וההלכה אומרת לשים גרביים.. <לא ניכנס למחלוקת.. למי שבא-בכיף באישי..>

 

ואני דתייה לאומית עם גרביים. וואי, יא מוזרה.

ואני לא מאריאל ולא מעזרא. תנחשו מאיפה אני

ואני גם לא מתחרדת.

 

*די* להכללות, בבקשה!

שב"ש

זה לא ממש "הלכה אחת", יש דעות שלא צריך *לגרוב* גרביים. [המורה שלי ללשון תהיה גאה ]

נא לא להכליל ולהגיד דברים רעים על בנות ישראל הצדיקות.

ובאמת, אשכנזיות לא חייבות *לגרוב* גרביים (;))-לפי הדעות שאמרת, צחקן.. ספרדיות כן. רוב הפוסקים סוברים שמין הראוי שבת ישראל *תגרוב* גרביים...

 

וחס וחלילה!! ברור שלא באתי להוציא לעז וקלס על בנות ישראל הקדושות, הדוסיות והטהורות!

 

שבוע טוב שיהיה, עם המון אהבת חינם!=]

 

<סליחה אם פגעתי במישו'/מישי..>

 

בס"ד

 

אתם הולכות עם גרביים

 

איזה קצרות לבנות או צבע רגל שקופות כמו של החרדים?!

חחח אני מעדיפה לענות לך באישי.

רגילות- צבעוניות, לא קצרות מדיי... וממש לא שקופות!!!

זה לא קשור לפה.

בס"ד

דבר עם מדריך/ ר"מ/ אח גדול.. אולי תלמד איתם..

 

חוצמזה- שפשוט תדמיין ת'רגע שתיגע באשתך פעם ראשונה. לא שווה להתאמץ עכשיו כדי לזכות בטוהר של הרגע הזה??

 

ב"הצלחה!

אפשר באישי..

כמו בכל דבר, כדי להתחבר לחובה שמוטלת עלינו, אנחנו צריכים:

א. לשאול את השאלה ולהיות פתוחים לקבל כל תשובה אפשרית.

ב. להבין בשכל את התשובה.

ג. מתוך כך - גם הרגש יגיע.

 

את השאלה כבר שאלת. אם אתה מספיק פתוח לנסות להתחבר לתשובה, אני מוכנה לספק לך את המעט שאני יודעת.

אבל בסופו של דבר - המלאכה מוטלת עליך. גם אם התשובה שלי לא מספקת - אתה זה שצריך לחפש אותה.

אלה החיים שלך.

בהצלחה!

 

זה הופך את הקשר לגופני. ברגע שמתחילים לגעת, הקשר הופך להיות בשביל הגוף - בשביל ההרגשות הנעימות שקורות כשנוגעים, מתחבקים וכן הלאה.

כבר לא נדבר יותר מדי... וגם כשנדבר, לא על זה נחשוב. יהיה מותר ואפשרי יותר - אז לא ממש נשים לב שאנחנו לא חברים בגלל הנשמה שלנו.

 התדרדרות. זה מתחיל בנגיעה, ונגמר רחוק מאוד. אין כמעט מצב להפסיק את זה ובכל זאת לגעת.

למה לא להתנסות לפני החתונה? מה אכפת לנו להגיע למקומות אינטימיים ורחוקים?

שוב - כי הקשר הופך להיות גופני נטו. אין לנו את הזמנים שבהם צריך רק להשקיע בזוגיות, כי תמיד אפשר לעבור לחלק הכביכול-קל יותר שמתבטא במגע.

[אפשר להסתכל על החתימה שלי - דבר שבא בקלות, אין לנו משמעות. דבר שנרכש אחרי דחית סיפוקים, הוא בעל ערך רב יותר. מרגש יותר. שלם יותר]

הרגש מתכהה. בהתחלה הנגיעה מאוד חזקה וגורמת לנו להתרגשות - לאט לאט היא מתמעטת והולכת. צריך לחפש ריגושים אחרים.

כל הכיף, העונג והשמחה - נאבדים לנו עוד לפני החתונה...

 

הגוף שלנו כ"כ מיוחד ומקסים, בואו ניתן לו את הכבוד שלו ונשתמש בו עם כל הלב (ולא רק היצר...) רק בהזדמנויות המתאימות והמדהימות ביותר.

 

http://www.kipa.co.il//family/show.asp?id=38076&from=m שיעור על איסור נגיעה – יוני לביא

http://www.olam-jew.com/word/maga.doc "מגע הקסם" - חוברת שמסבירה את הערך העצום של המגע.

 

מה אתה מעדיף, שימאס לך לשמור נגיעה, או:

שימאס לך לגעת באשתך?

נגיעה קטנה באשתך עוד כמה שנים - רוצה שלא תתרגש מזה?...

 

אז אם ההלכה הייתה מתירה ולא אכפת לך, אז וואלה - גע בכל הבנות בעולם.

תעשה איתן מה שאתה רוצה. חופשי עד הגג אם לא אכפת לך מאשתך...

 

אבל, אחי, קודם כל לפני הכל -

יש הלכה. וכמה שמאוד קשה, מאוד קשה לקיים אותה -

זה האמת ואין עוד אחר. כל מה שמראים לנו בחוץ, זה הכל יענו דברים אמיתיים.

ממילא, ההלכה שומרת עלינו הכי טוב ולא נותנת לנו להגרר אחרי דברים שנצטער עליהם בעתיד,

אז הנה מגיעה ההלכה ואומרת: א-ס-ו-ר.

 

רוצה וואלה לחבק את ידידה שלך מכל הלב? וואלה, אסור.

איזה באסה, נכון?...

באסה באסה, אבל אם ניגע באפרת או ברחל, אז נחטוף. בשמיים יכאב.

 

ו - עכשיו אחי, אחרי שהבנו שזה אסור, אז לפחות בא לא ננסה לפרוץ גבולות,

אלא אדרבה, להנות מהאיסור הזה.

תגיד - אתה משוגע - תשאל אותי. להנות מזה שאני לא אתן נשיקה לחברה שלי?

מה אתה התחלקת על כל המוח?!...

כן אחי. יודע אחי? אני משתדל לשמור על העיניים, ולא לגעת בבנות וכדו',

יודעת מה עוזר לי? אני שנייה אחת מדמיין ת'צמי נשוי עוד לא הרבה שנים בעז"ה,

ואז אחרי החתונה, שאנחנו חוזרים ברכב הבייתה, אני אומר לאשתי בשיא האהבה -

"תקשיבי, יודעת איזו מתנה הבאתי לך ליום הנישואין שלנו? את העיניים שלי, את הלב שלי,

הנה, הוא שלך, כולו שלך ואין לאף אחד חלק בו"...

טוב, אז אני יודע שזה נשמע חלום רומנטי ביותר, אבל אחי, זה יקרה. גם לך, עוד כמה שנים.

אתה יודע איזה כיף זה לגעת באשתך ו - זו האשה הראשונה בחיים שלי שנגעתי בה...

וואו, אין הנאה יותר גדולה מזו. אז לשמור ת'רגש, לזו שהולכים להחזיק איתה ת'חיים לעולם.

אז נכון, אפרת, מיטל, ענת, רעות או כל מי שלא תרצה, אנחנו מ-ז-ה מתים עכשיו להביא לה,

כזה חיבוק, כי היא מזה נשמה טובה, איזה מתוקה, איזה חיוך הורס יש לה, יוווו היא הורגת...

אבל - בא זכור רגע את האהובה האמיתית שלנו לעולם, ונגיד בלב, אשתי, אני כבר מעכשיו אוהב אותך,

והנה, בזה מתבטא האהבה שלי אלייך כבר מהיום. אשמור עלי כל היום וכל הלילה - בשבילך.

עיור לא יכול להסתכל על השמש, יודע למה? לא כי הוא "חכם וגבור", אלא כי סף הרגש שלו לא קיים.

אז אנחנו בשביל להתלהב בעז"ה מהאשה בעתיד, אנחנו - כל אחד ואחת - חייבים לשמור את עצמינו,

רק בשביל האשה שלנו. אז מבין אחי מזה ה - "אסור" המפחיד הזה? תדמיין במקום זה פשוט שלט ענק שכתוב
עליו באותיות קידוש לבנה - "פססט, אתה מקשיב, אנחנו שומרים אותך שבשביל שתהנה הכי בעולם, שמור על עצמך
בחור, האחת והיחידה, האהובה והמדהימה מחכה לך לכל החיים, אל תתן ת'לב שלך למישהי אחרת"...

 

 

ו - יודע מה אחי?

זה קשה לעמוד מול הבת המהממת הזו ולחשוב על האחת השיא מדהימה שבעולם - אשתך.

בשביל זה, חכמים אמרו לנו - "שמור מרחק, אל תחכה עד שממש יהיה לך קשה, אל קח מטר אחורה".

אז נכון שגם זה קשה, לקחת ת'מטר הזה ולהבין שכמה שאני עכשיו פחות ידבר עם בנות אני יותר יהנה והלב

שלי יהיה יותר שלם בהמשך, אבל אחי, תנסה לחפור לך במוח על הנושא הזה, ווא ווא, כמה שהוא אמיתי ושומר

ת'כיף לחיים האמיתיים ולא על אחת שהיום פה ועוד כמה שנים כבר תשכח איך קוראים לך...

 

 

 

אחי, אם אתה רוצה לדבר בשיחה אישית, וואלה בשמחה.

פססט, שמור על עצמך בחור. בשביל הכי מתוקה בעולם, הכי מדהימה בחיים, הכי נוצצת שיש בעולם, הכי שתסחוף

אותך לחיים של אהבה, הכי חתיכה שיש בכל היקום, הלא היא...הלא היא...הלא היא...שלך כבר מעכשיו - אשתך.

היא סמסה שהיא "מתה" עלייך, ואם זה היה תלוי בה היא הייתה עכשיו לידך אוהבת לעולם. ההא, ובקשה שתשמור על עצמך כמה שיותר. שתוכלו בעז"ה בעוד כמה שנים, להיות הזוג הכי אוהבים ומאוהבים בעולם.

תגיד אחי, לא תשמע לאהובה שלך שמבקשת?....

בשמחה דבר איתי בש"א אם אתה רוצה,
הרבה בהצלחה אחי.

 

ו - יודע אחי,

 

 

_{ש. אם הרעיון הוא לחכות עד שמוצאים את האדם הנכון, מדוע לא לאפשר לזוגות מאורסים לקיים מגע פיזי?}

_{לו מחר היו הרבנים נותנים פתאום לזוגות מאורסים את האור הירוק לקירבה פיזית, אני מוכנה להמר שהזמן שהיה עובר בין ההיכרות והאירוסים היה מתקצר מאוד. והיינו שומעים על מספר חסר תקדים של אירוסים (ואירוסים מבוטלים, ואירוסים חדשים ועוד אירוסים מבוטלים...). חשוב לי לציין, שאינני מתייחסת לאלה שלגמרי מודעים למה שהם עושים ומדוע.}

_{אני מדברת על אותם אנשים שמתוך תשוקתם הטבעית והחזקה לקירבה פיזית עם בן המין השני, משלים את עצמם וחושבים שהם מצאו את בן-זוגם, ועכשיו הם יכולים להתארס ולהתחיל לחוות כבר את אותן תחושות מענגות.}

_{כל פסיכולוג יעיד על כך, שיש כל מיני מניעים נסתרים בתת-מודע שלנו וביכולתו ל"שחק משחקים" מורכבים מאוד. המשחק הזה, יחסית, שקוף מאוד.}

_{באמצע שנות ה-70 עדיין בערה בחברה האמריקנית קדחת האשליה-העצמית (לפני שנתקררה בציניות של סוף שנות ה80-). באותו זמן, התגוררה מאחורי ביתנו אשה בת שלושים ומשהו, אם לשלושה ושמה אנה. היא נפרדה קודם לכן מבעלה שעזב את הבית. לאחרונה, שמתי לב שבחור בן עשרים ומשהו מרבה להסתובב שם. יום אחד ראיתי אותו בחצר של אנה, מתאמן בכדורסל. ניגשתי לגדר המפרידה בין הבתים שלנו, סקרנית לברר מה קורה, "בזמן האחרון ראיתי אותך מסתובב פה די הרבה", שאלתי בתמימות. "עברת לגור בשכונה"? "כן". הוא ענה והוסיף בדרך אגב, "אני חי עם אנה", בהיותי צעירה ודי תמימה קצת הופתעתי. אבל בהיותי גם "דוגרית", שאלתי אותו ישירות, "למה שלא תתחתנו?''}

_{בתגובה כמו-מתגוננת לשאלתי הישירה, הוא החליט כנראה לחנך אותי. "אנחנו לא צריכים להתחתן", ענה, תוך שהוא ממשיך לקלוע לסל.}

_{"לחיות ביחד זה אותו דבר. אנחנו יודעים שאנחנו אוהבים אחד את השני ומחוייבים זה לזה. אנחנו לא צריכים חתיכת נייר שתוכיח את זה".}

_{הוא כידרר עוד כמה פעמים ושוב קלע לסל. "חוץ מזה", הוסיף, "אני עוד לא מוכן להתחתן". רק מאוחר יותר קלטתי את הסתירה בדבריו:}

_{לחיות ביחד זה כמו להיות נשואים, אבל... הוא עוד לא מוכן להתחתן. ואז הבנתי שיש פה מישהו שמשלה את עצמו. בדיוק כשם שהחבר של אנה ידע היטב, עמוק בפנים, שיש הבדל גדול בין נישואים לבין חיים ביחד, כולנו יודעים שיש הבדל גדול בין להיות נשוי ולהיות מאורס.}

_{בנישואים, שני אנשים מחברים את חייהם, באופן חוקי, זה לזה, באירוסין - לא.}

_{מחד, נוצר פחד אדיר מהאפשרות להיכנס לנישואים ה"לא-נכונים" ומהצורך לסיים אותם. הגירושים עלולים לגרום לכאב רגשי בל-יתואר ולהכתים לא רק את הרקורד המשפחתי של אדם אלא גם את נשמתו. ומאידך, הרבה פחות חמור להפר הסכם אירוסין, שהוא מילולי בלבד. למרות שבאופן זמני הדבר עשוי להיות מאוד לא נעים ומכאיב.}

_{אי שם בעומק הכרתנו אנחנו יודעים שהוא ניתן להיעשות בקלות ובמהירות, וזה לא סוף העולם. לעולם אל תפחיתו בערכו של התת-מודע, הוא יודע היטב את ההבדלים.}

_{יש סיכוי גדול יותר לבלבול בין תשוקה פיזית גרידא לבין "הקשר האמיתי". אם כל מה שנדרש כדי לתת פורקן ליצריות הוא להתארס. ואם אכן נפלת למלכודת הזו, הרי שמצבך לא טוב בהרבה ממי שהתקשרויותיו נעשות בדרך הבלתי-דתית.}

_{הסיכונים יהיו אותם סיכונים - אובדן האובייקטיביות, אובדן הסיכוי שמשהו עמוק יותר יתפתח, כאב כאשר היחסים יסתיימו, וסביר להניח שכך יהיה - בהבדל אחד, שנקראת "מאורסת" ולעומת "נפגשת עם מישהו" ואז העניינים מתחילים להידרדר. ואם אמנם התקדמת מאירוסין לנישואין, קיימת אותו הסבירות שהתחתנת עם האדם הלא נכון על סמך אשליה.}

_{בשורה התחתונה, האירוסים אינם מהווים מחוייבות מוחלטת, אלא רק "התחייבות להתחייב מאוחר יותר". רק הנישואים עצמם, כמחוייבות אמיתית ומוחלטת המחלחלת להכרתו של האדם, מסוגלים לספק את המסגרת הטובה ביותר לחווית הקירבה הפיזית, בפחות סיכונים וביותר אושר.}

 

 

 

 

עבודה עצמית!

 

קרה לי כבר כמה פעמים שהמחשבות שלי היו דומות ובכל אותן פעמים החזקתי ב"ה מעמד

כי אמרתי לעצמי "אני אתחרט על זה"!!!! ואח"כ אי אפשר לתקן."

אם אני רוצה שהאדם הראשון שאני אגע בו בעז"ה יהיה בעלי, אני לא יכולה לתת לאיזו תאווה או רגש

פתאומי לשנות את זה כי אח"כ זה כבר לא יהיה האדם הראשון.

 

באותו הרגע זה ממש קשה, אבל אם מחדירים טוב למח שזה מה שאנחנו רוצים ושזה מה שטוב לנו

אז נצליח בעז"ה להתגבר.

ועוד משהו... צריך לחשוב איך נהיה גאים בעצמנו אם נצליח!

 

בהצלחה רבה!

בוא נחשוב רגע... נגיד אני מזה בטוחה שההוא שם בצד הולך להיות החתן שלי, אין אין שום דבר לא מזיז אותי מההחלטה הזאת.

 

 "מה קרה לך אני מכירה אותו כבר שנה ואנחנו שומרים נגיעה אבל בגלל שאנחנו בטוחים שאנחנו זוג משמיים אז אהה מותר לנו לגעת"....

ומי אמר לך שהבחור ההוא יתחתן עם אותה אחת? מי אמר? איך אתה כ"כ בטוח? ברגע אחד אפשר לגלות כמה אנחנו לא מתאימים וכ'.

 

תאמין לי מציאת זיווגים זה לא דבר קל- טוב שיש מנהל לעולם שהוא מסדר את זה בדיוק ברגע הנכון ומשיך כל אחד לבת זוגו ולהפך.

 

אין דבר הברור מאליו, החיים לא ככה, הכל משתנה ברגע אחד!!

 

חוצמיזה מי אמר שאותה אחת תשמור לך אמונים עד החתונה? מה היא חייבת לך משו?

בגלל זה אי אפשר להיות בטוחים בזה שהוא או היא יתחתנו בעתיד.

 

הצעה שלי.. אישתך תבוא מתישהו- בזמן הנכון עם תפילות אל תנסה למצוא אותה, זה רק יקלקל.!

ב"הצלחה רבה! 

 

למה את רוצה להפסיק לשמור נגיעה-

זאת-אומרת- זה בגלל שיש ללחץ חברתי? אם כן, אז תחדיר לך היטב שכמו שאתה בטוח בעצמך כשאתה עושה משהו שכולם ירימו עליך גבה, תחשוב שעכשיו (בגלל כל החשיבות של זה) אתה מודיע לכולם חד משמעית שאתה שומר נגיעה!! וכמו שמרגישים כל אלה שבטוחים בעצמם שהם לא שומרים נגיעה, תהיה בטוח בעצמך בזה שאתה שומר!

אולי זה בגלל שאתה לא מבין למאתה עושה את זה.. ואני חושבת שיש לך כאן תשובות מעולות...

או שזה מין יצרים כאלה  שאז אתה צריך לחשוב על איך להתגבר עליהם.. שלא הכל פשוט בחיים... וכו...

בהצלחה!!

הייתה לי חברה פעם ואני רק בן 15..ישבנו אחד ליד השני,אני ישבתי קצת רחוק,יענו לא ממש ממש קרוב והיא אמרה לי בקול מתפנק שקשה להגדיר"נו,בוא.."..אז התקרבתי..זה היה הזמן שרציתי כל כך לגעת בה..ב"ה נפרדנו מאז,אני מדבר עדיין עם בנות אבל שומר נגיעה..ואני גם מאוהב במישהי מעל הראש וגם יש לי סיבות לחשוב שגם היא מכל מיני רמיזות של אנשים וכדו' אבל אני לא מדבר איתה בכיוון הזה כי אני לא רוצה חברה כי זה יהרוס את הסיכויים..אבל לפעמים באמת בא לי לחבק את הידידה,בא לי לגעת בזאת שאני אוהב...אתמול ראיתי זוג דתי שלא שומר נגיעה והיא משעינה עליו את הראש והנה הוא משעין עליה ואני כולי נמס שגם אני רוצה..אבל אני לא רוצה!!אני יודע כמה זה רע ואני מפחד שאני אפול..אולי זה חזק ממני..קשה לי לעמוד בזה..אני רוצה שהראשונה שאני אגע בה תהיה אשתי..איך אני אחזיק מעמד??

אאה רגע, איך אפשר אם כ"כ הרבה ניסיונות ולהחזיק ככה מעמד?!

זה כבר חשבון אחר.. אם אתה באמת רוצה אבל באמת באמת, אז תעשה ת'חישוב שלך אם מתאיחם לך עכשיו ידידות וכאלה.

 

אגב האהבה הזאת שאתה מרגיש כלפי אותה אחת היא זמנית והיא תיכבה במהרה

זו אש בלי עצים מתחת.

ז"א אהבה לא אמיתית שהיא נכבית..!

אין כזה דבר שיחסים עומדים, או שהם עולים או שמפסיקים קשרים והקשר יורד!

ב"הצלחה@!

יש כאלו שהיו ביחד 7 שנים ואז נפרדו, לא התאים להם להתחתן מה זה משחק?!

אתם בקשר, איך לא תרגיש משו?!

 בלי התפלספויות-  זאת לא אהבה.

אהבה זה דבר שמגיע רק מנתינה.

לכן גם אהבה בין בני זוג צריכה להתפתח אחרי החתונה- מתוך הנתינה אחד לשני.

וזה מה שקורה בדור שלנו- כל האנשים חושבים שאהבה זה פשוט מין ריגושים כאלה ופרפרים כאלה שיש בקשר למי ש"אוהבים". אז זהו שלא!

הריגושים האלה זה פשוט ריגושים...(עמוק!) זה לא אהבה..

אבל בגלל שזה מה שמראים לנו בטלויזיה, שלטי חוצות, וכו', נדמה לנו שזה אהבה..

לכן יש היום כ"כ הרבה גרושים!

אנשים מתחתנים, והם חושבים שאהבה זה הריגושים האלה, ובאיזה שהוא שלב הם נעלמים.. ולא נשאר כלום!!

אנשים היום מתחתנים כדי לתת ולא כדי לקבל.. ולכן המצב היום כזה עצוב..

אהבה זה דבר שנוצר מנתינה- גם בין איש לאשתו, בין חברים, ואני יכולה להגיד לך שרק מתוך נתינה לחברות לדוגמא האהבה שלי אליהן גדלה...

ב"הצלחה!! 

סתם אחי, אני רציני, זה מזה רומנטי הסיפור שסיפרת...

רק היה חסר שהוא היה מושיט לה פרחים בצבע אדום עם אמרה "הנני (יענו דבש) - אוהב אותך"....

וואי, אשכרה ממיס. אבל יודע? זה יכול להמיס רק לב שעוד איכשהו קצת שלם.

לא אחר, שכבר שבר את עצנו לחתיכות, זה לא יעשה עליו "המסה". זה לא זה...

 

 

אני מצטט לך אחי מהתגובה הקודמת שכתבתי למעלה:

ללכת לשיעורים בנושא, או סתם לחשוב למה אתה שומר..

בס"ד

 

לא שווה לך. מעולם לא שמרתי נגיעה ואני אומרת לך שלא שווה לך. לא יודעת מה כתבו לך ואם נתנו לך סיבה מספיק טובה למה לא כדאי לך (יותר מידי תגובות..) אז אם את רוצה תפני אלי באישי...