איזון של שמחה ועצבות......כל הזמן שמח

שבוע טוב למי שאין כח לייהות עצוב שלא יקרא את ההמשך......

 

אתמול נפטר קרוב משפחה שלי הלכתי להלויה הרגשתי איזה עצבות כזאות של מתי שנפטר לך איזה קרוב.......

 

 

ואני לא ידעתי באיזה הרגשה צריכים ליהות מצד אחד יש לנו אמונה בקב"ה ובימיוחד אם הבנ"א הזה היה ממש צדיק.....

 

אבל מצד שני צריכים לבכות על הנפטר כך לפחות כתוב בפלא יועץ

 

אני פשוט לא יודע איך מחברים אותם ביחד אולי בזמן שבנ"א נפטר העבודה שלנו זה יותר יראת העונש ולהיזכר במשנה באבות שאומרת זכור שלשה דברים...."מאיפה באתה ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון" מי שיכול לעזור לי בעינין הזה אני יודה לו מאוד!!!

 

ועוד דבר קטן (אם כבר אז כבר)איך ההרגשה שלנו צריכה לייהות כל יום-האם אנחנו צריכים כל הזמן לפחד מיום הדין או שאנחנו צריכים לשמוח אם אמונה שלמה או שיש סוגים של בנ"א-שיש כאלה שזה שמתי שהם מפחדים ככה הם מרגישים אמונה ויש כאלה שמתי שהם שמחים ואומרים כל הזמן גם זו לטובה.....

 

אני למשל אם אני נכנס לקטע הזה של פחד אני מת מפחד למשל אתמול אחרי ההלויה נירדמתי רק ב4 לפנות בוקר אחרי שממש רעדתי וגם אח"כ חלמתי עליו(טוב דוקא היה אחלה חלום)

 

אני מצטער אם זה ציער מישהו כאן מחילה מחילה מחילה!!!

אתה פשוט בחור שיא המדהים!אח..
יודע, בגלל ששאלת שאלה כ"כ טובה, אני מזמין את הרמב"ן -
יאפ, כן, אחד מהראשונים (!!!) לבוא ולענות ב-ד-י-ו-ק על שאלתך.
 
 
כי עם קדוש אתה - [דברים, פרק יד']
ואינך כשאר כל הגויים, על כן לא תעשה כמעשיהם:
ולפי דעתי כי טעם "עם קדוש" הבטחה בקיום הנפשות לפניו יתברך, יאמר אחרי שאתה עם קדוש וסגלת ה' ולא ישא אלוהים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, אין ראוי לכם להתגודד ולהיקרח על נפש ואפילו ימות בנוער. ולא יאסור הכתוב הבכי, כי הטבע יתעורר לבכות בפירוד האוהבים ונדודם אף בחיים. ומכאן סמך לרבותינו (מו"ק כז ב): באסרם להתאבל על נפש יותר מדאי:
 
 
אז זהו אחי, הרמב"ן ענה לך תשובה מלאה.
לבכות, מותר, הזכת ת'פלא יועץ שמזכיר שמותר - אז הנה עוד לפניו הרבה אמרו זאת חז"ל. שכן, ששש, בשקט בשקט, מותר לבכות, כי זה הטבע שלנו הפנימי.
 
וואי אחי, אני בחור רגיש, ומכאן אתה מחזיר אותי למקרה שסבא שלי נפטר.
אני זוכר איך עמדתי בצד, אבא שלי בקש ממנו סליחה, ופשוט ברחתי הצידה מאחורי כלום.
בכתי, ולא כמו עכשיו ממש שהדמעות קצת זולגות לי מהעיניים שאני נזכר בזה, אלא ממש.
שאלתי את אבאל'ה, למה. למה אתה לוקח לנו אותו בבום. לא אבאל'ה בשמיים, לא...
אבל אתה יודע, זו הייתה בכייה אחרת. זה היה יותר מהלב. משהו פנימי שמגיע מהנשמה,
שאומר - וואו, עכשיו סבא שלי בן 3 בעולם הבא, וואו, הוא עכשיו ליד הקב"ה, נהנה מזיו השכינה. ה' קוטף את הפרחים הבשלים שיהיו לידו, אז באמת אין מה לבכות מעצבות, אלא כי הרגש הטבעי מתעורר - אז לא נעצור אותו. למה? כי הוא יכול לקרב אותו, אדרבה, וזה מה שאנחנו רוצים - לאבאל'ה.
 
 
"טוב לכת לבית האבל מלכת לבית המשתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל ליבו",
אז הנה אחי, עצם העובדה שאתה נותן את העובדה הזו אל ליבך, זה אומר שאתה חי.
אתה נושם, מתרגש, ח-י, ולא רק סתם בחור שקיים בעולם בלי כח מניע, האמונה.
אז יודע אחי, דוקא בגלל שאתה חי, מכניס אל ליבך את הדברים, אז הנה לך הנוסחא שתתן לך את מה שאתה מבקש. לך אחי הטבע הפנימי שלך, ההוא שהנשמה קשורה אליו ממש.
 
שאלת עם איזו הרגשה אתה עכשיו צריך להיות. אתה? לא רק אתה, זה כולנו ששומעים על כזה מקרה, אבל אצלך כמובן הרגש בוער יותר. אז מה ההרגשה באמת?
לבכות, מתוך אמונה. אי אי כמה שזה מתוק. זה דמעות שאמורות להיות מרות, מגיעות וממתיקות לנו את האמונה. במיוחד אם האדם היה צדיק, אז - אנחנו באמת, בוכים רק על עצמינו. הוא עכשיו כבר נהנה ונולד לעולם האמת. אז כן, נבכה, נוציא דמעות. אבל יודע מה נעשה איתם? במקום סתם לתת להם להמשיך מהלחי שלנו לריצפה - נתכופף קצת, נרכין את הראש קדימה לכיוון מטה, נראה הכנעה לאבאל'ה שם למעלה, ונתן לדמעות לנוח, על ליבו. על מקור הרגש, בשיא האמונה. דוקא משם, מהדמעות - שמוציאות אל החוץ מה שקשה להוציא מתוך הפנים, משם, נוציא אמונה, משם, ננשום התבטלות, משם, נקח את עצמינו בידיים שאבאל'ה יודע בדיוק מה הוא עושה, משם, נקבל התחברות לאבאל'ה, משם נחייה - אני חוזר, נפסיק עוד להיות קיימים בעולם ונתחיל לחיות - אמונה, בבורא העולם.
תזכור אחי, שדמעות, מוציאים מבפנים, מה שא"א להוציא בשכל בהסתכלות ראשונה. כמו כלה שמתחתנת היום ולא תופסת את זה אפילו, היא כולה מלאה דמעות של שמחה, כך אנחנו יכולים להוציא דמעות - להוציא את הפנים המרגיש שלנו, להיות שטופים דמעות, ולהוציא אחי, להוציא - אמונה בשיא הרגש וההתחברות האמיתית אי פעם שהייתה לנו, לבורא העולם. לאבאל'ה שהכי אוהב אותנו בעולם.
 
 
 
נקודה אחרונה אחי שנגע בה, זה האם כל היום צריך להיות ביראה או רק בשמחה?
יודע, לעניות דעתי, זה לא סותר. שמחה ו - יראה, ביחד. זה לא אני אומר, ככה ה' הדריך אותנו לחיות בעולם. "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה" (אז וווא ווא כמה מכות אתה תחטוף...) כלומר שצריך שמחה בעבודת ה', ומצד שני - "מה ה' אלוקיך דורש מעמך כי אם ליראה" אז גם צריך יראה, באותו הזמן. סותר? שיא הלא, אלא אדרבה, משלים זה את זה. לשמוח על זה שאנחנו יהודיים, ומצד שני, לבכות על "פלגי מים ירדו עיניי על לא שמרו תורתך". לשמוח על שהתקדמנו לעבר ה', ומצד שני, שאנחנו רוצים יותר. לשמוח על שהנה, יש חתונה, נבנה בית ביצר, אך מצד שני לזכור שאנחנו כאן בעולם רק לתקופה קצרה. וככה אחי, ככה בכל התחומים של החיים. אם נבין שאפשר לעשות את זה, לשמוח ולהיות בצער בד בבד, אז ממילא, בעז"ה גם נצליח לחיות במצב שכזה.
 
 
 
 
אם תרצה להרחיב אחי, יש פה. יודע מה? למה שמה דרך תגובה אחרת?
אם בא לך להרחיב או אפילו סתם לדבר, אני בש"א אחי, מחכה לך באמת.
שבוע טוב ומלא שמחה. אחי, שמחה אמיתית, דוקא מהדמעות שזולגות מתוך האמונה!...
 
 
אמ...בדיוק היה לחברה שלי יום הולדת...ד"ר אריק
בס"ד
לפני שבוע, ודברנו על ה"120 שנה הזה..." הגענו למסקנה, ש120 שנה זה לא טוב לאדם עצמו, אלא לאנשים מסביב =]
צריך לצמוח מתוך הכאב, לא אומרת שזה קל, אבל עדיין, צריך לנסות!
אח....אתה תותךכל הזמן שמח
אני רוצה קצת יותר להרחיב בדבר הזה של האיזון היום יומי למי שיש עוד דברים שיכתוב תודה!!!!
ח.. לא מכירה את זה כשמת בן אדם אני פשוט ממשיכה ולאאביהש
קולטת שזה קרה...
אז אני לא ממש מתלבטת לגבי זה...
 
אביהנשמה!=)
 
לעניות דעתי...הדרולה!!
קודם כול אני חושבת שההלכה אומרת שאסור לבכות יותר מדי ....
בהתחלה ממש לא הבנתי את הקטע אבל שחשבתי על זה זה ממש נכון...
וזה בעצם האמונה , שחיים את הרגע , מצטערים, כואבים וממשיכים הלאה ,
כי אין טעם לבכות עד אין סוף-זה לא מה שיחזיר את האדם לעולם...
אחות של המורה שלי נפתרה מורה שאני ממש קשורה אליה ואז שאלתי את עצמי למה בוכים וזה בעצם בגללנו ... לו טוב למעלה ,אנחנו נשראנו בלעדיו...
 
תחשוב עלזה =)
נועם.=)
 
כותבים "תותח"...אביה14
הייתי חייבת 

וואו, ב"ה אני ממש לא יודעת מה להגיד לך.
אבל- ברוך דיין האמת. מן השמיים תנוחמו.
אח.. חיזקת הדרוש=)
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הספר:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

את יכולה להפסיק להספיםנקדימון

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.


 

אולי די כבר?!

נשמע סיפור מענייןקעלעברימבאראחרונה
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

הנוער הדתי לאומי לאן הוא הולך בצבא ?אביגיל מלאך

האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?

הציבור הדתי לאומי - מגיע לכל היחידות והתפקידיםזמירות

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

..יהודי חסידיאחרונה

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

הפצות!!יהודי חסידי

ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.

 הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.

 

בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf

 

יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.

 

 

כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

 

אשמח לתגובות....

וואודומיה תהילה
מדהים!
קצת תמונות מהפעילותיהודי חסידי

וקצת תמונות מהאירוע בבניני האומהיהודי חסידי
סיפוריהודי חסידיאחרונה

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

 

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

מחפשים בני נוער לכתבהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

תודה  

כתבה לנוער על שמירת נגיעהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון 

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

 

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

 

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

 

תודה  

חיפוש קוראים לסיפור על נער מתבגר מאחורי מסך הברזלאורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 

אני חדשההרהמורניק

סתם אני לא אבל משעמם פה רצח!!!!!!!!

משתתף בצערךסוורוס סנייפ
תודה רבה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!ההרהמורניקאחרונה

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אולי יעניין אותך