נשמה ותיקה עזבה את העולם.

אם תרצה, תוכל לשמוח. אתה חייב לשמוח.

 

 

הרב אליהו עזב את העולם, הלך לעולמו.

שאומרים עליו "עולמו", אז אנחנו מבינים, שיש לו עם מה לבוא.

חביבים צדיקים יותר במיתתן מבחייהם.

לזכור חברים, לא הרב אליהו מסכן, אלא אנחנו מסכנים.

עכשיו - אנחנו גם נשמח בעז"ה, על האחיין שנולד.

 

 

בעז"ה, בתפילה שיזכה להחליף את הרב אליהו זצ"ל.

שתזכו לראות ממנו הרבה נחת, שכל עם ישראל יזכה לראות ממנו רק אור,

ו - יודע מה? נפטר ביום שנולד, מי יודע, אולי קשור אחד לשני?!...

הנסתרות לה' אלוהינו.

שנזכה לשמוע רק בשורות טובות, אמן.

 

עזבי, לא חושב שכדאי להכנס לעניין הזה עכשיו.

מי שמאמין - יש לו על מי לסמוך.

מי שלא מאמין - כמדו' שיש לו גם על מי לסמוך. [כמדומני שעל הרס"ג וכו']

 

הנושא הזה צריך בירור הרבה יותר עמוק מאשר בפורום.

אם תרצי, מוזמנת לפתוח ספרים וכדו'.

אבל בכללי, לא כדאי לפתוח כזה נושא 'בקטנה'...

 

 

כל טוב.

שנשמע בעז"ה רק בשורות טובות.

שני הדברים.

 

בס"ד

אמא!איזה יום מפחיד!!!!למה?

שתזכה רק לנחת!!!!אמן!!!

 

ופה אפשר לראות את מה שאומרים בהלוויה "ה' נתן ה' לקח יהי שם ה' מבורך"
ה' נתן לך אחיין ב"ה
ולצערינו לקח מאיתנו את אחד מגדולי הדור
בעז"ה שיהיה כפרה על כולנו..

אבל אני בוכה ולי קשה עם זה כי הוא היה אחד העמודים הכי חזקים שלנו.

ובאמת אני מבינה עכשיו שהכל הולך להשתנות.

הוא סבל בשביל העם, לקח ת'עבירות על הגב שלו.

אני בוכה וצר לי על העם שלנו... שעכשיו אין מי שיחזיק אותנו, ואני יודעת שהכל לטובה והכל נכון אבל בכ"ז בן אדם נפטר זה מאוד מצער!!! אתה בטח מבין...

שיהיה במזל טוב.

ב"ה נכנסת השמחה לתוך העצב.

 

 

 

הדמעות, זה צינור של הנשמה.

חס ושלום שאני אגיד לחסום אותו. אבל זה לא סותר,

דוקא שם, להכניס שיא האמונה.

 

 

 

באמת, תבכי. עוד דמעה של עוד בת ישראל,

זה הרבה מאוד. מאוד הרבה.

 

 

בשורות טובות בעז"ה.

שיזכה להמון טוּב, ושתזכה להיות דוד טוב.

כל שמחה בחיים שלנו מהולה בכאב [במיוחד אם מדברים על לידות..] , וזה כ"כ קשה.
[ואם כבר הזכרנו את רס"ג הצדיק- "לא יתכן שיהא שיעור האושר אשר כיון ה' לנפש הזאת כפי מה שהיא מוצאת בעולם הזה מאושר העולם ותענוגותיו, מפני שכל טובה בעולם הזה- יש עמה רעה, ועם כל אושר- יש סבל, ועם כל עונג- צער, ועם כל שמחה- יגון..."]

אין אפילו את ההבדל של "זצ"ל" בין הרמ"א הראשון לרמ"א השני...  

נכון שהרב לא היה רוצה שנחיה כל ימינו באבל, אבל האבלות היא לא כי לרב רע אלא כי לנו קשה. אם אנחנו שמחים זה פשוט אומר שקשה לנו בלעדיו,וזה נכון. אנחנו יודעים שלרב טוב עכשיו בגן עדן,ולכן, עוד מעט נתאושש מההלם והאבלות הראשוניים ויהיה לנו פחות קשה כי נדע שהוא במקום טוב, אבל התגובה הראשונית של העצב, היא לא רק לגיטימית אלא אפילו מכבדת את הנפטר ומראה שהוא השפיע בעולם. ופעם שמעתי שזה ממש ביזיון לאדם אם לא בוכים בלוויה שלו, או אם אף אחד לא בוכה במהלך השבעה, כי רק מי שלא עושה שום דבר בעולם ולא משפיע,לא אכפת לאנשים כשהוא הולך.