בס"ד
יום מלא בדמעות
יום מלא בתפילות
יום מלא בתחינות וזעקות.
אני יושבת על הריצפה,צמודה לרדיו,והדמעות לא מפסיקות לרדת.
אני בכה ובכה,העיניים שרופות לי,אבל זה לא מה שמטריד אותי עכשיו.
אני מנסה לעכל,לקלוט,להפנים שזהו.עמ"י איבד עמוד חזק,שהחזיק אותו !
מנסה קצת להבין מההספדים ,איזה רב ענק היה לנו,איזה חלל עצום יש עכשיו בעמ"י.
כמה ניסים גלוייים הוא עשה.
אני שומעת את הרב הבוחצריא בהספד מספר שהרב אליהו זצ"ל ויתר על ההבטחה שלו לזכות ולראות את ביאת המשיח,את הגאולה!לקבל את פני הגואל!
כי נגזרו גזרות קשות על עמ"י והוא ע"י מיטתו רצה לכפר 
הוא סיפר שהרב אמר לו בוא,נשתה לחיים הגזרות התבטלו.
אתם יכולים לחשוב מה היה קורה ללוא זה?!
הרב סבל,כאב,התייסר בשבלינו.בגלל החטאים שלנו.
ועכשיו,הרב נפטר אנחנו חייבים להתחיל להתעורר מעצמנו,להתחזק,לחזור בתשובה.
כבר אין לנו את הרב שיתפלל עלינו,רק יגן בעדנו מלמעלה.
עמ"י חי,אבל המצב שלנו קשה!אנחנו זקוקים לניסים,עכשיו המושכות בידיים שלנו.
אחד המספידים אמר שנוער של היום זה הכי קשה בגלל האינטרנט,בגלל היצה"ר העצום שיש בדור הזה.בגלל הפלאפונים.
בואו אנחנו נוכיח לקב"ה שיש לו נער חזק,נוער שרוצה גאולה!נער שרוצה לקיים מצוות!
ובע"ה נזכה להגאל!
ת.נ.צ.ב.ה
