ומנגן בחלילית, אותו צפונבון.
כמעט בכל ערב הם היו שרים רוקדים ומנגנים בתופים, אותם הברסלבים בדירה מעל.
כמעט בכל ערב היה הבחורצ'יק בדירה ממול, יושב ומנגן באורגנית, כן! ההסדרניק שחזר לדירה אחרי יום ארוך של לימוד תורה.
כמעט בכל ערב היא היתה יושבת לנגן בפסנתר, הנערה בבית מימין לכל המנגנים.
כמעט בכל ערב השכנים היו שומעים מקהלה, אותו הניגון שמבטא את הנשמה!
היום, כבר כמעט הכל השתנה, רק היא היחידה ברחוב שמנגנת לה, ומאוחר בלילה עולים צלילי המנגינה.
יום אחד אותה אחת ניגנה בשעות הצהריים, וכשסיימה, היא פתאום שמעה מחיאות כפיים!
אהה כן.. אלו אותם ההסדרניקים הצדיקים, דירה לידה.
לפעמים היא מנגנת בערך בחצות, כשכולם ישנים, בשקט בשקט היא מתחילה בניגון חרישי של תפילה.
יום אחד היא ניגשה אל אחת השכנות ושאלה 'תגידי, אני לא מפריעה?'
ואותה שכנה ענתה 'לא ממש, ממש לא הילדים נרדמים והמנגינה כל כך מרגיעה...'
אותה נערה עוד מתגעגעת לימים שיחזרו אותם אנשים, אותה המקהלה, וכל הרחוב החרישי יהיה שוב בשמחה וצהלה.
לא אותו צפונבון, לא אותם הברסלבים, לא אותו ההסדרניק, אבל היא..כן! היא עדיית מנגנת ועושה את שלה.
אגב, היא תמיד אומרת ש "אומרים שהיכל הנגינה סמוך לעולם התשובה, ואני אומר(ת) שהיכל הנגינה הוא עולם התשובה" (האדמו"ר ממודזיץ)
