תנאי רביעי – אהבת חברים
זהירות מגאוה
בשעה שאדם עולה מעלה במסלול התקדמות אישי, עלולות לצוץ במוחו ובלבו מחשבות גאוה וזלזול בבני אדם, שאינם הולכים ומתקדמים עמו. כך הוא טבעו של אדם, שכאשר הוא רואה את האור בוהק לנגד עיניו, אינו יכול להבין את האנשים המתהלכים בחשיכה.
אולם אנו מזהירים, כי יחד עם השמחה הגדולה על שזכינו להיות מעובדי ה’, לילך לאורו ולהסתופף בצילו, עלינו לדחוק מכל וכל את רגשות הגאוה, וכ”ש את מחשבות הזלזול בחברים. עלינו להכיר תודה לה’ ששם חלקינו עמו, ולהבין שגם שאר החברים, בניו אהוביו של הקב”ה הם, וגם הם עושים ופועלים כפי כוחם וכפי ההארה שהאיר להם ה’.
גדלות וזהירות בכבוד הבריות
וכבר הורה לנו רואה האורות, מרן הראי”ה זצוק”ל, שלעתים כשהאדם הולך ומתגדל ומברר לעצמו אמיתויות חדשות, גורם לו הדבר ללעוג ולבזות את חבריו, אך אע”פ שהדבר נובע משורשים של קדושה, צריך להזהר מזה מאד. ובלשון קדשו (אורות הקודש, ח”ג, עמ’ רמ”ה):
פעמים, מתוך גדלות רוחנית מתחזקות גם כן המדות הרעות, ומתבלט הדבר בלעיגה וביזוי לחברים, כשיש איזה טינא בלב ביחוד עליהם. אף על פי שלכאורה התביעת הלבית דורשת הרחבה זו, ולפעמים יש מקום לצדד גם כן שאין בביזוי ההוא משום לשון הרע והתכבדות בקלון חבירו, שאין הכונה להרע כי אם להרחיב את אופיו הפנימי, שהוא בעיקרו קודש - בכל זאת הזהירות מזה היא יפה, והרי זה בכלל: אַל תֹּאמַר אֲשַׁלְּמָה רָע קַוֵּה לַד’ וְיֹשַׁע לָךְ (משלי כ, כב).
תנאי רביעי - אהבת חברים
ולפיכך:
נו מתנים בתנאי כפול, שלא תגרום ח”ו חברתנו שום התגבלות עצמית ופירוד שאר ישראל שאינם בחברתנו. אדרבא, ראשית ויסוד חברתנו הוא אהבת ישראל ואהבת חברים באופן היותר חזק. משל לשריפה בעיר ובאו חברי מכבי אש לכבות ולהציל באמצעים שמתאימים לדעתם ולרוחם, האם בשביל זה ישנאו ויתרחקו משאר בני העיר שגם כן מצילים ומכבים כל אחד כפי יכלתו. התכלית היא אחת לכולם – לכבות ולהציל את הנפשות הנמצאות בלהבי אש, רק כל אחד מציל כפי אמצעיו, והחברה יותר מצליחה בזה.
[בני המלך, הרב יצחק שטרן
