1. נהגו אומות העולם להיאבק זו בזו מדי ד' שנים בכיבוש שערים עד אשר יימצא זה אשר הגביע בידו, כדכתיב: ובשנה הרביעית יהיה לכדור קודש הילולים למונדיאל. וכיוון שהכיבוש משחית הוא, נוהגים ישראל להחמיר ולא לכבוש שערים כלל, ותחת להתחרות במונדיאל, מסתפקים בצפייה בו, בבחינת אותו תראה ושמה לא תשחק.
2. מצוות הצפייה במונדיאל מצוות עשה שהזמן גרמא היא, ועל כן נוהגת בגברים בלבד, וטוב שיתכוון הגבר להוציא אשתו מהבית בזמן המשחק.
3. יש לצאת בכל תוקף כנגד אותן נשים שעושות עצמן כמתעניינות בכדורגל, ותחת להניח לנפשם של הגברים, מציקות הן בקושיות סבוכות על חוקי המשחק בדיוק כשמסי פורץ לרחבה, וידוע מאמר חז"ל כי המלמד את אשתו כדורגל כאילו מלמדה תיפלות, שהוא מלמדה פרק בהלכות נבדל והיא שואלתו על שום מה נבדלים צבעי מדי הנבחרות אלה מאלה, ואינה מכירה בין תכלת של ארגנטינה ללבן של אנגליה.
4. נתייחדה מצוות הצפייה במונדיאל, שעל אף שמצוות עשה היא, יש בה משום שב ואל תעשה, שדי לו לאדם שירבץ בכורסתו אל מול המסך כדי לקיים המצווה. וכיוון שחביבות מצוות על ישראל נהגו להוסיף למצוות הרביצה גם פיצוח גרעינים קליות ואגוזים, לגימת בירה ומתן הוראות לשחקנים, ומתפללים שייעשה להם נס וישמעו השחקנים את הוראותיהם דרך המסך.
5. אין צופין במונדיאל אלא בחבורה, וממנים את הקטן שביניהם לסינג'ור והוא המוציא והמביא להם בירות מן המקרר, ומי שצופה לבדו אין לו חלק לעולם הבא וסופו שמפספס כל הגולים כשמביא בעצמו הבירה. בשעת הדחק יש להתיר לצפות ביחיד, אולם העושה כן יקפיד להתקשר מדי ח"י רגעים לחבריו כדי לשאול: "ראית את זה???".
6. מאימתי צופין? משלב הבתים ועד לגמר. ויש אומרים: משלב הבתים ועד שלב הרס הבתים, כשנוטשת אשתו את הבית ועוברת לגור אצל אמה. במקצת קהילות נהגו לצפות במשחקי הנוקאאוט בלבד, ולא טוב הם עושים, שככל שמתקדם המונדיאל הולכים ומשתעממים משחקיו, שרעדה אוחזת ברגלי השחקנים ותחת להיות כגיבורים הכובשים את גוליהם, עומדים הם כחומה בצורה ואין מבקיעין כלל (בונקער בלע"ז).
7. אין צופין במונדיאל לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש אלא מתוך כורסה של מצווה, וטוב שיכוון ליבו למשחק, יבטל עצמו כליל, ולא יתיק עיניו מהמסך לא ימין ולא שמאל, שאם לא כן עובר ב"לא תתורו". הנצרך לנקביו באמצע משחק טוב שיתאפק וימתין למחצית עת מלהגגים הפרשנים במילתא דבדיחותא וזורקים זה לזה קלישאות קלישאות חבוטות חבוטות.
8. משנתרתקו הגברים לכורסאותיהם ואינם נעים ואינם זעים מהן, יוצאות הנשים לפזז ולכרכר בקעניונים, בלא גברים שידחקו בהן לסיים השופינג, ומנהג זה הוא בבחינת זה נהנה שאשתו לא בבית וזה חסר בחשבון הבנק. ומכל מקום טוב שתקפיד האשה על קיום הלכות שופינג בכל דקדוקיהן ופרטיהן ותרי"ג שקיות התלויות בהן.
9. תחילה נהגו ישראל להתחלק בין אוהדי ברזיל, אנגליה והולנד (אחינו הכתומים). משנתמרמרו כל צבועי העולם על המרמריס, ונמצאו כל אומות העולם שונאות לישראל, אין זה חשוב את מי יאהד, ובלבד שינקוט צד מבעוד מועד וידבק בו, שלא יהיה כפוסח על שתי הסעיפים מדי משחק.
10. ר' כילי אומר: כל המסכים כשרים לצפייה, אפילו מסך שפופרת יד' אינץ' מתקופת האנטימחיקון התחתון. ר' סקאל אומר: לא יפחת ממסך מהודר עשוי פלעזמה בגודל לב' אינץ', שאותיות HD כסופות חקוקות בחזיתו. מנהג המפרסמים ליפות סחורתם ולהכתירה בשלל תכונות הכתובות בצופן עשויה צירופי אותיות משונים, ובמיוחד נהגו להרבות במספר היציאות שבגב המסך, כדכתיב: יציאות המסך שתיים שהן ארבע. ועוד נהגו לפרסם את ניגודיות המסך, ולא ידעתי עניין הניגודיות מהו עד שהתנגדה אשתי שאקנה המסך.
11. שלושים יום לפני המונדיאל מעלין את מחירי כורסאות הטלוויזיה, המסכים, ושאר תשמישי הקדושה של המונדיאל, ברמ"ח אחוזים, כדי להורידם לאחר מכן במבצע של "עד 50%". מנהג נאה נהגו לכתוב את ה "50%" באותיות קידוש לבנה בגודל 42 אינץ', ואת ה"עד" באותיות טל ומטר בגודל מחצית האינץ' בלבד. ייזהר הציבור מאוד מרכישת אותם מסכים המפארים עצמם כ"מותג מוכר" ונמכרים במחצית מדמיהם של מסכים בעלי יחוס, שחזקה היא שאם היה המותג מוכר למישהו מלבד לזה המוכרו, הרי שהיו מפרסמים את שמו.
12. שבת הקודמת לפרוץ המונדיאל היא שבת הגדול, ונהגו לפרסם בה מוספי ספורט מגודלים הסוקרים כל אחד ואחד מאחד-עשר כוכביא של נבחרות העולם, ועושין מי שברך לפצועים. גדולי פרשני הדור עוסקים במלאכת הניחוש, וכל נבחרות העולם עוברות לפניהם כבני מרון, וכותבים את גזר דינן: מי תעלה ומי תודח, מי בנגיחה ומי בבעיטה, מי בפנדלים ומי בשער זהב, וסופם שנמצאים ניחושיהם כחרס הנשבר וכצל עובר וכחלום בלהות יעוף.
13. מצווה מן המובחר שלא לשחק במונדיאל בכדור שרגילין לשחק בו בשאר ימות השנה, אלא לייחד מבעוד מועד
כדור חדש שלא עלה עליו עול, ורגל אדם לא בעטה בו, בבחינת וישן מפני חדש תוציאו. על כן נהגו גדולי ישיבת ההנהלה של אדידעס לברוא מדי מונדיאל, יש מאין, כדור חדש בתכלית החידוש (ג'אבולעני בלע"ז), ובכל מקום שדבר הכדור החדש מגיע אבל גדול לכדורגלנים ומתבכיינים בקול גדול, וטוענים שגדולי אדידעס שמים עליהם שלושה פסים.
14. מודים אנו לקב"ה ששם חלקנו מהבועטים נעלי הבית כשיושבין על הכורסא ולא שם חלקנו מבועטי קרנות. שאנו משכימים לצפות במשחק של צפון הונדורס נגד דרום ניגריה, והם משכימים לעוד אימון כושר, אנו רצים למקרר להביא עוד בירה, והם רצים כמשוגעים אחר הכדור, אנו עמלים לפצח הפיסטוקים והם עמלים לפצח ההגנה של היריב.
15. מייד כשיסתיים משחק הגמר, יכבה את הפלעזמה, יקום מכורסתו, ינער היטב קליפות הפיסטוקים, ויאמר: יהי רצון שכשם שזכינו לצפות במונדיאל זה, כן נזכה לשחק במונדיאל הבא בכדור מעורו של לוייתן.
2. מצוות הצפייה במונדיאל מצוות עשה שהזמן גרמא היא, ועל כן נוהגת בגברים בלבד, וטוב שיתכוון הגבר להוציא אשתו מהבית בזמן המשחק.
3. יש לצאת בכל תוקף כנגד אותן נשים שעושות עצמן כמתעניינות בכדורגל, ותחת להניח לנפשם של הגברים, מציקות הן בקושיות סבוכות על חוקי המשחק בדיוק כשמסי פורץ לרחבה, וידוע מאמר חז"ל כי המלמד את אשתו כדורגל כאילו מלמדה תיפלות, שהוא מלמדה פרק בהלכות נבדל והיא שואלתו על שום מה נבדלים צבעי מדי הנבחרות אלה מאלה, ואינה מכירה בין תכלת של ארגנטינה ללבן של אנגליה.
4. נתייחדה מצוות הצפייה במונדיאל, שעל אף שמצוות עשה היא, יש בה משום שב ואל תעשה, שדי לו לאדם שירבץ בכורסתו אל מול המסך כדי לקיים המצווה. וכיוון שחביבות מצוות על ישראל נהגו להוסיף למצוות הרביצה גם פיצוח גרעינים קליות ואגוזים, לגימת בירה ומתן הוראות לשחקנים, ומתפללים שייעשה להם נס וישמעו השחקנים את הוראותיהם דרך המסך.
5. אין צופין במונדיאל אלא בחבורה, וממנים את הקטן שביניהם לסינג'ור והוא המוציא והמביא להם בירות מן המקרר, ומי שצופה לבדו אין לו חלק לעולם הבא וסופו שמפספס כל הגולים כשמביא בעצמו הבירה. בשעת הדחק יש להתיר לצפות ביחיד, אולם העושה כן יקפיד להתקשר מדי ח"י רגעים לחבריו כדי לשאול: "ראית את זה???".
6. מאימתי צופין? משלב הבתים ועד לגמר. ויש אומרים: משלב הבתים ועד שלב הרס הבתים, כשנוטשת אשתו את הבית ועוברת לגור אצל אמה. במקצת קהילות נהגו לצפות במשחקי הנוקאאוט בלבד, ולא טוב הם עושים, שככל שמתקדם המונדיאל הולכים ומשתעממים משחקיו, שרעדה אוחזת ברגלי השחקנים ותחת להיות כגיבורים הכובשים את גוליהם, עומדים הם כחומה בצורה ואין מבקיעין כלל (בונקער בלע"ז).
7. אין צופין במונדיאל לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש אלא מתוך כורסה של מצווה, וטוב שיכוון ליבו למשחק, יבטל עצמו כליל, ולא יתיק עיניו מהמסך לא ימין ולא שמאל, שאם לא כן עובר ב"לא תתורו". הנצרך לנקביו באמצע משחק טוב שיתאפק וימתין למחצית עת מלהגגים הפרשנים במילתא דבדיחותא וזורקים זה לזה קלישאות קלישאות חבוטות חבוטות.
8. משנתרתקו הגברים לכורסאותיהם ואינם נעים ואינם זעים מהן, יוצאות הנשים לפזז ולכרכר בקעניונים, בלא גברים שידחקו בהן לסיים השופינג, ומנהג זה הוא בבחינת זה נהנה שאשתו לא בבית וזה חסר בחשבון הבנק. ומכל מקום טוב שתקפיד האשה על קיום הלכות שופינג בכל דקדוקיהן ופרטיהן ותרי"ג שקיות התלויות בהן.
9. תחילה נהגו ישראל להתחלק בין אוהדי ברזיל, אנגליה והולנד (אחינו הכתומים). משנתמרמרו כל צבועי העולם על המרמריס, ונמצאו כל אומות העולם שונאות לישראל, אין זה חשוב את מי יאהד, ובלבד שינקוט צד מבעוד מועד וידבק בו, שלא יהיה כפוסח על שתי הסעיפים מדי משחק.
10. ר' כילי אומר: כל המסכים כשרים לצפייה, אפילו מסך שפופרת יד' אינץ' מתקופת האנטימחיקון התחתון. ר' סקאל אומר: לא יפחת ממסך מהודר עשוי פלעזמה בגודל לב' אינץ', שאותיות HD כסופות חקוקות בחזיתו. מנהג המפרסמים ליפות סחורתם ולהכתירה בשלל תכונות הכתובות בצופן עשויה צירופי אותיות משונים, ובמיוחד נהגו להרבות במספר היציאות שבגב המסך, כדכתיב: יציאות המסך שתיים שהן ארבע. ועוד נהגו לפרסם את ניגודיות המסך, ולא ידעתי עניין הניגודיות מהו עד שהתנגדה אשתי שאקנה המסך.
11. שלושים יום לפני המונדיאל מעלין את מחירי כורסאות הטלוויזיה, המסכים, ושאר תשמישי הקדושה של המונדיאל, ברמ"ח אחוזים, כדי להורידם לאחר מכן במבצע של "עד 50%". מנהג נאה נהגו לכתוב את ה "50%" באותיות קידוש לבנה בגודל 42 אינץ', ואת ה"עד" באותיות טל ומטר בגודל מחצית האינץ' בלבד. ייזהר הציבור מאוד מרכישת אותם מסכים המפארים עצמם כ"מותג מוכר" ונמכרים במחצית מדמיהם של מסכים בעלי יחוס, שחזקה היא שאם היה המותג מוכר למישהו מלבד לזה המוכרו, הרי שהיו מפרסמים את שמו.
12. שבת הקודמת לפרוץ המונדיאל היא שבת הגדול, ונהגו לפרסם בה מוספי ספורט מגודלים הסוקרים כל אחד ואחד מאחד-עשר כוכביא של נבחרות העולם, ועושין מי שברך לפצועים. גדולי פרשני הדור עוסקים במלאכת הניחוש, וכל נבחרות העולם עוברות לפניהם כבני מרון, וכותבים את גזר דינן: מי תעלה ומי תודח, מי בנגיחה ומי בבעיטה, מי בפנדלים ומי בשער זהב, וסופם שנמצאים ניחושיהם כחרס הנשבר וכצל עובר וכחלום בלהות יעוף.
13. מצווה מן המובחר שלא לשחק במונדיאל בכדור שרגילין לשחק בו בשאר ימות השנה, אלא לייחד מבעוד מועד
כדור חדש שלא עלה עליו עול, ורגל אדם לא בעטה בו, בבחינת וישן מפני חדש תוציאו. על כן נהגו גדולי ישיבת ההנהלה של אדידעס לברוא מדי מונדיאל, יש מאין, כדור חדש בתכלית החידוש (ג'אבולעני בלע"ז), ובכל מקום שדבר הכדור החדש מגיע אבל גדול לכדורגלנים ומתבכיינים בקול גדול, וטוענים שגדולי אדידעס שמים עליהם שלושה פסים.
14. מודים אנו לקב"ה ששם חלקנו מהבועטים נעלי הבית כשיושבין על הכורסא ולא שם חלקנו מבועטי קרנות. שאנו משכימים לצפות במשחק של צפון הונדורס נגד דרום ניגריה, והם משכימים לעוד אימון כושר, אנו רצים למקרר להביא עוד בירה, והם רצים כמשוגעים אחר הכדור, אנו עמלים לפצח הפיסטוקים והם עמלים לפצח ההגנה של היריב.
15. מייד כשיסתיים משחק הגמר, יכבה את הפלעזמה, יקום מכורסתו, ינער היטב קליפות הפיסטוקים, ויאמר: יהי רצון שכשם שזכינו לצפות במונדיאל זה, כן נזכה לשחק במונדיאל הבא בכדור מעורו של לוייתן.
