רב"י - ראשי תיבות ראש בני ישראל

בגוף האדם - אף שישנם תרי"ג חלקים כלליים ומליארדי חלקיקים ותאים וכו' לאין מספר, אך יש ראש שהוא המוביל והמחיה את המערכת כולה. גם בשנה - ישנם שס"ה ימים המתחלקים לרבבות שעות ודקות וכו', אך יש את ראש השנה שמנהיג את השנה כולה. כמו כן יש את הראש במקום - אף שיש את כל העולם המתחלק לרבבות קטעים בשטח העולם, אך יש את אבן השתיה שמשם הושתת כל העולם כולו. אם כן יש את עניין הראש הן במקום, הן בזמן והן בנפש. ובכל אחד ואחד מהם יש פרטים שהם כראש לחלק שלהם, בבחינת "שרי עשרות שרי מאות ושרי אלפים". כפי שנאמר בתניא פ"ב שישנם החכמים בכל דור שהם כראש לגבי נשמות הדור וכו'.

גם בתוך האברים עצמם יש חלוקה דומה. לדוגמא היד - יש בה את הראש שזה החלק העליון - הקיבורת, ואחר כך יש את החלק האמצעי שהוא כגוף והחלק האחרון שהוא כרגל. וכן בכל אצבע ישנה אותה חלוקה. כלומר - קיימת חלוקה כזו בכל אבר ואבר, אשר יש בו ראש, תוך - הגוף, וסוף - הרגל. ראשו של כל אבר דואג לנתונים לפיקוחו בלבד. רק הראש מפקח על הגוף כולו ומזרים לו חיות.

זה הנקרא בלשון החסידות: חב"ד, חג"ת, נה"י. כל אחד הוא כראש לבא אחריו, כנ"ל בשרי עשרות וכו'. כך גם בשנה יש חלוקה פנימית - ישנם ראשי החודשים שהם ראש לכל חודש, וישנן השבתות שהן הראש לכל השבוע. וכן במקום - לאחר הראש - אבן השתיה, יש את ההיכל בכללותו ואחר כך הר הבית ואחר כך ירושלים וארץ ישראל, וסמוכות שלה לסוריה ועבר הירדן וכו' וכו' חצי כדור עליון וחצי כדור התחתון, שכל אחד נחשב כראש לגבי הבאים אחריו.

אם כך באדם-שנה-נפש, קל וחומר שכך הוא בראש בני ישראל. ישנם מנהיגי ישראל שהם כשרי עשרות, מאות ואלפים, אך הראש הוא אחד - רבי. ועל זה נאמר: עד שלא שקעה שמשו של זה כבר זרחה שמשו של הבא אחריו, כי חייב להיות ראש עבור ההפעלה של כל הגוף וברור שאי אפשר שיהיה גוף בלי ראש, ובלעדיו אין שייך המשך של קיום וחיות.

ניתן להוכיח זאת על דרך המבואר בפוסקים האחרונים במעשה שהיה בתרנגול שפתחו את מעיו ולא מצאו לב. ובאה שאלה זו לפני הפוסקים הנ"ל, ופסקו שאי אפשר לבעל חי לחיות בלי לב, ועל כן אם ראינו שחי עד השחיטה - ואף שלא מוצאים לב - הרי ודאי שהיה לו לב אלא שאיזה חתול וכדו' לקח זאת. אך לא יכול להיות שיחיה בלי לב, ולכן פסקו שזה כשר. באותה מידה, אין אפשרות שגוף יחיה אם אין ראש...



המשכת חיות מן הראש - כיצד?

זו היא הסיבה שבגללה כל חייו של חסיד חב"ד סובבים סביב הרבי מלך המשיח. זו היא גם הסיבה אשר בשלה מחשיב החסיד כיום הולדתו את היום שבו הגיע לרבי בפעם הראשונה, או את היום שבו נכנס ליחידות או שמע מאמר חסידות בפעם הראשונה. מה הטעם לקבוע יום כזה כיום הולדת, וכי מה היה עד היום? הרי בסך הכל נוספה לו תוספת בעבודת ה', בתורה ובמצוות... התשובה היא שעד עתה היה בבחינת אחוריים, חי כבהמה אשר גם היא מקבלת את חיותה מהנשיא. ברגע שהוא קלט - כל אחד לפי דרגתו כנ"ל - את המושג של ראש בני ישראל - החלו אצלו חיים מסוג אחר לגמרי.

בסיפורים המועברים מדור לדור אנו מוצאים איך חסידים התייחסו לעניין זה בפשטות. כמו למשל כשאחד מחסידיו של אדמו"ר הריי"צ התעלף, ואמר הרבי מה"מ שיקראו באוזניו בשמו של אדמו"ר הריי"צ. עשו כן והוא התעורר מכיוון שהמשיכו לו חיות מהמקור - הוא ראש בני ישראל.

כמו כן מסופר על אחד מחסידי אדמו"ר הזקן שנקרא ר' יצחק והיה עשיר. והוא כלכל את אדה"ז והחסידים בעת שהיו בנסיעה מליאזנא מפני נפוליון. הארנק עם הכסף היה אצל אשתו וכל פעם היה צריך להתווכח איתה על מנת להוציא ממנה כסף. פעם חטף לה את הארנק ונפלה ומתה. אמר אדה"ז שיאמרו לה שתקום ולא הועיל, ואמר שיאמרו לה שהרבי אמר שתקום - ותיכף קמה, כי כשאמרו לה שזו הוראת הרבי נמשכה לה חיות.

שמעתי שפעם הופיע אצל הרבי חסיד אחד בפרשת נשא, והרבי לא היה בדעתו הקדושה - על כל פנים בגלוי - להתוועד, והחסיד ניגש לרבי ואמר: היות וזו פרשת הנשיאים, על כן זו פרשה של הרבי ומתאים שתהיה התוועדות. והרבי אמר לו: כן, באחת וחצי תהיה התוועדות!



אל כל בני ובנות ישראל

הרבי אומר שרבותינו נשיאינו היו נשיאי כל ישראל בכל הדורות. מסופר בשם אדמו"ר הצמח צדק שאמר על אדמו"ר הזקן אשר ביום שנתמנה לרבי גבהה קומתו במידת ראש וכך נשאר כל ימי חייו. זה היה הביטוי הגשמי של היותו לראש בני ישראל.

משום כך נהג אד"ש להזכיר את כל האדמו"רים במאמר החסידות בשני ימים בשנה בקביעות: בראש השנה וביו"ד שבט, כי אלו שני ימים של ראש, המשפיעים חיות לכל השנה, והעולם, והנפשות.

אך כשנדפדף בדברי הימים ההם, אין פוגשים זאת בגלוי שהם היו מנהיגי כל ישראל. לפועל, מה שנראה בגלוי היה רק איך שהם מנהיגים את קהל חסידי חב"ד. זה ברור לנו שהם היו ראשי בני ישראל כולם, אך בעולם זה לא היה מורגש ובני הדור לא ראו בהם מנהיגי כלל ישראל. מה שאין כן אצל אד"ש - הוכח בגלוי וכך גם קיבלו זאת כלל העולם שהוא המנהיג, ואף לבני נח. וכפי שאמר פעם הרב אליהו שליט"א שאד"ש גדול עוד יותר ממשה רבינו, כי משה היה נשיא ישראל ואד"ש נשיא כל העולם.

אנו רואים, למשל, שאף שאדמו"ר הזקן שהיה מקובל בפרט בדורות האחרונים כגאון בנגלה ובנסתר, אך הוא עצמו לא הופיע בעולם כמנהיג העולם כולו. ותוכיח זאת האגרת בתחילת התניא שהוא ספר היסוד לדרך ושיטת החסידות שיסד ופרסם ורצה להנהיג בעולם, ובכל זאת הכותרת שלה היא "אגרת השלוחה לכללות אנ"ש". וכן בהמשך - "אנ"ש במדינתנו וסמוכות שלה". וכן אצל שאר האדמו"רים לא מצינו ולא שמענו על הופעה שלהם כמנהיגי הדור, ורק אד"ש במכתביו פונה לכל בני ובנות ישראל.

גם ההתועדויות של הרבי היו לכל בני ובנות ישראל, אשר לכן חפץ הרבי שיהיו משודרות בטלביזיה ועם תרגום לאנגלית וכדו'. הרבי היה שואל לפני ההתוועדות להיכן יהיו השידורים, ולפעמים היו מודיעים לרבי באמצע ההתוועדות שגם למקום זה נוסף שידור וכו'.

אפשר אולי לאמר שהעובדה שהרבי נתן לפרסם את תואר פניו הקדושות בכל מיני אירועים ובכל מיני עתונים, מורה על כך שהרבי מצידו עשה פעולות שידעו שהוא המנהיג - ראש בני ישראל.



תורת החסידות מיועדת לכלל ישראל

כתוצאה מהיותו של הרבי מנהיג כלל ישראל, נובע הענין הכתוב ברבים ממכתביו שתורת החסידות היא לא לקבוצה מסויימת אלא לכל כלל ישראל, ללא הבדל השקפה ומפלגה. ענין זה ידוע מאז ומתמיד, ואף על פי כן בדורות שעברו לא נתנו ולא אפשרו לכל אחד לגשת אל הקודש ללמוד דא"ח, אלא היו בזה כל מיני הגבלות ונדרשו כל מיני הכנות. בדורנו בולטת ההנהגה הגורסת שאף שחסידות - זה עניינו של הרבי, אם הוא ראש בני ישראל - הוא מנחיל אותה לכלל ישראל.

עד כמה דרך זו שונה ממה שהיה מקובל בעבר, יעיד הסיפור אודות אחד מתלמידי ר' הלל מפאריטש שאמר לר' הלל שכדי להינצל ממחשבות זרות הוא חושב דא"ח. ר' הלל הוכיחו על זה במשל מהמטאטא שנמצא בבית המלכות שהוא עשוי משערות זהב כי עבור סוג האשפה שבהיכל המלך אפשר להשתמש במטאטא כזה. אך אם מאן דהוא ישתמש בו לניקוי האשפה בביתו, הרי זה חוצפה וביזיון. וכך בנמשל - אתה לוקח את האבן הטובה שבכתר המלך לטאטא בזה מחשבה זרה שלך?

לעומת גישה זו, הרבי מוריד ותובע להוריד את לימוד הדא"ח לכל אחד ואחד עד לחוצה שבחוצה. פעם זה נעשה על ידי מסירת רעיונות מדא"ח בקיבוצים של השומר הצעיר, והיום מוסרים ומפרסמים אותם לצעירים השקועים בעומק תחת שבתאוות העולם ובקצווי תבל, במקומות שהם היפך הקדושה והטהרה.

גם תקנותיו של הרבי מה"מ כמו חת"ת או לימוד הרמב"ם, הרי הן מיועדות לכל אחד ואחד, שלא כמו תקנות והוראות של האדמו"רים שהיו רובם רק לחסידי חב"ד.

ישנם גם מכתבים מאד"ש לשואלים על כל מיני סגולות והוראות והנהגות המובאים בספרים - האם יש לקיימם, ואומר הרבי שלא כל מה שנאמר על ידי אחד מגדולי ישראל ואף נדפס, מחייב את כלל ישראל ובכל זמן ומקום. מה שאין כן לגבי הוראות של הרבי, אשר היות שהם הוראות של הנשיא - הרי הן שייכות לכל הדור ולכל המצבים והזמנים.



מנהיג גם ליהודים הלבושים בבגדי עשו

הראש לא רק מנהל את הגוף. כדי לנהל אותו הוא צריך לחוש כל אבר, עד לקטן ולפחות ביותר.

על דרך דוגמא שבגוף האדם ישנם כל מיני אברים ועד האברים הנחשבים כאברים הפחותים כמערכת העיכול והמערכת המפרישה את הפסולת לכל סוגיה. כל ראש אבר דואג רק לאבר שעליו הוא מפקח, ורק הראש הוא זה המנהיג ומנווט את כל החלקים ועד לחלקים הנחשבים שפלים כנ"ל. רק הוא המנהיג האמיתי, ובעיניו כולם חשובים ולא משנה מה מצבם.

ממש באותו אופן מפורסמת דאגתו של הרבי לכל יהודי באשר הוא שם. התפרסם סיפור אודות חסיד סאטמער שכמה שנים אחרי החתונה ועדיין לא היו לו ילדים, ונכנס לאדמו"ר מסאטמער וביקש ברכה, לאחר שבירכו אמר לו האדמו"ר מסטמאער, שכעת יפנה לליובאוויטשער רבי ויבקש ברכה. זה היה בשנת תשי"ז לערך. הוא התבייש לבוא ל-‏770 פן יראו אותו זרים ויפרסמו שהוא הולך לליובאוויטש. וביקש שיקבעו עבורו תור להיכנס לאד"ש, ושזה יהיה בשעה מאוחרת בלילה. וכך הווה - הוא נכנס לאד"ש בשעה 4 לפנות בוקר, והרבי ברכו. אחר כך אמר לו הרבי מלבושך ניכר שאתה נמנה על חסידי סאטמער, היות ולאחרונה היה יום הילולא בסאטמער, על כן שיאמר איזה דבר תורה מרבו. ואמר שהסאטמער שאל על מה שכתוב בגמרא שאפילו פושעי ישראל מלאים במצוות כרימון, ואיך שייך שלפושעי ישראל יהיה ריבוי מצוות? ותיכף אד"ש הפסיקו ואמר לו: גם אני למדתי גמרא זו, ולי קשה להיפך - אם הם מלאים מצוות כרימון, איך שייך לקרוא להם פושעי ישראל?

וכן מסופר מהמזכיר של הרבי הרב מינדל, שהיה פעם אצל הרבי והרבי הכתיב לו כמה וכמה מכתבים למענות, ותוך כדי כך שאלו אד"ש מדוע היה צורך לרבקה אמנו להלביש את יעקב בבגדי עשיו, והרי היתה יכולה לבקש מבעלה יצחק שיברך את יעקב ובוודאי היה שומע בקולה? וכשהוא לא ידע מה לענות לרבי, אמר לו אד"ש כי רצונה היה שגם על יהודי הלבוש בגדי עשיו יחולו כל הברכות כולם (מתאים עם הנאמר בלקו"ת שברכות יצחק היו מבחינה נעלית ביותר שאינם תלויים במעשה התחתון, שלכן הן באו שלא בידיעתו של יצחק בכדי שיחולו גם על הנמצאים בשפל המצב).



כל אחד יהלום

לכן אד"ש הרעיש עולמות השכם והערב בכל דרך שהיא בעניין 'מיהו יהודי'. גדולי ישראל בתקופה ההיא אמרו: מה לנו ולכל אלו? שיתערבו הם עם גויים ואנו נעשה לעצמנו ספר יוחסין. מתאים לזה שבהיותם ראשים רק לחלק מסויים, על כן לא מעניין אותם מהנעשה בחלקים האחרים. ואד"ש הרעיש על זה ולא רק בגלל שעל ידי עוון זה מתמעט עם ישראל, אלא בגלל שחפץ להציל את צאצאיו של כל יהודי - אף כזה שהוא בשפל המצב. כי רק הראש והמוח מרגיש ומפעיל ודואג לכל האברים ואף השפלים ביותר. לכן גם כן טען הרבי מה"מ שאין זה טוב עבור הגוי המתגייר שלא כהלכה, כי הרבי הוא מקור החיות לכל העולם - אף לגויים.

גישה זו מודגמת בסיפור המפורסם על אשה ששאלה את אד"ש איך אינו מתעייף בחלוקת הדולרים, ואמר אד"ש כי כשסופרים יהלומים לא מתעייפים! בשביל ראש בני ישראל כל יהודי יקר כיהלום ממש.

באותו סגנון הגיב הרבי מה"מ בשנים הראשונות לנשיאות בעת שנכנסו אליו זקני החסידים, ובין הדברים בקשו מאד"ש שיקפיד יותר על שעות שינה מספיקות. אד"ש ענה להם: איך אוכל לישון אם ליהודי באוסטרליה אין פרנסה?! אם כן, כאב של כל אחד מהאברים - ולו גם רחוק ומדולדל - המוח מרגיש אותו כבעיה אישית שלו.

דבר זה מבואר במאמר "זאת חוקת" תשכ"ט (תנש"א) - שעניינו הפנימי והעיקרי של הרבי הוא שהוא רועה ישראל. ועל כן בעת שאד"ש פונה למאן דהוא או עונה למאן דהוא, הרי זה הכל כראש הפונה לאחד מהאברים.

לדוגמא - כשהרבי היה פונה למישהו בהתוועדות ואומר לו "לחיים", היתה בזה הוראה והכוונה וברכה לאותו אחד, ולא דרך אגב שהיות וראה אותו מחזיק כוס, על כן מתוך ג'נטלמניות ענה לו. זה ידוע לכל מי שזכה לראות בהתוועדות איך שהיו כאלו שחיכו וחיכו לתנועת ראשו הקדושה שיענה להם "לחיים" ולא זכו, אף שעבר בעיניו הקדושות למישהו לידם ואליהם לא פנה.

וכן כשנכנס זוג ליחידות עם תינוק על ידיהם ואד"ש דיבר עם האיש ואחר כך עם האישה, ואחר כך פנה לתינוק והניע בידיו הקדושות לעומתו וחיכה עד שהתינוק יגיב. אין זה כי הנימוס חייב שהרבי יפנה אל האשה ואחר כך מפני הנימוס או מפני שמחבב תינוקות, על כן פנה לתינוק. אלא זו היתה יחידות, ובה היתה פניה של הראש לכל אחד מהאברים לפי ערכו. וכן בעת חלוקת לעקאח כשנתן לקאח לתינוק וחיכה עד שהתינוק יקח זאת, שוב, משום שמשפיע דרך הלעקאח לכל אחד ואחד לפי ערכו כנ"ל. זכורני שפעם נגשה אחת מאנ"ש בהושענא רבה לקבל לקאח והחזיקה בידיה ילדה קטנה, ואד"ש נתן לילדה לעקאח והיא אמרה במתיקות לרבי "חני לא אוהבת לעקאח"... אד"ש נתן את פיסת הלעקאח לאמא שלה, משום שאולי אח"כ תרצה הילדה את העוגה...



לדעת ולהכיר מי הוא הראש

מי שקולט שהקשר לאד"ש הוא הקשר לראש של כל ראשי האברים, אין לו צורך לפנות לשום ראש אחר ולשום דבר שבא והונהג על ידי כל מי שלא יהיה, ואף אם זה מגדולי ישראל האמיתיים ואף שהיו ראשי בני ישראל בדורותיהם. כי אנו מקבלים רק מהראש שלנו שנמצא בדורנו ואם הוא נוהג בהנהגות אלו - הרי הם שייכים אלינו ואם לאו - אינם שייכים לנו אף שהיו שייכים לדורות שעברו.

זה מזכיר לי סיפור על אחד מאנ"ש שהשתתף בקורס בצבא. הפרופסור שדיבר לפני החיילים אמר שישנם יסודות הבריאה ויש כוח עליון שמרכיב ומחבר אותם, ובלי הכוח הזה אין מציאות. אותו חסיד אמר: כן, נכון! הכוח הזה הוא אלוקים. ונזדעק הפרופסור: לא! אין זה אלוקים, זה כוח שאין אנו יודעים מהו ומי הוא, וד"ל...

בדיוק כפי שהתכחשותו של הפרופסור להנהגה האלוקית גורמת לו עצמו הפסד רוחני בל ישוער, באותה מידה עלול להפסיד, חלילה, מי שמתכחש לעובדת היותו של הרבי מה"מ הראש הממשיך חיות לכל יהודי.

כלל זה תקף במיוחד בדורנו, שבו התגלה שאדוננו מורנו ורבינו אינו רק נשיא הדור, אלא המשיח היחידי בדור. ואם הביט על מאן דהוא הרי זה "ר קוק פון משיח", ואם אמר משהו הרי זו אמירה ופקודה של המשיח. אי אפשר לאמר: מה זה משנה? כי אם זה לא היה משנה - למה ומדוע פרסם זאת כמה פעמים והדפיס זאת באופן שייחקק לדורות, כידוע?

כמו שהיינו חייבים לדעת עד תקופה מסויימת שאד"ש הוא נשיא הדור ואף אחד לא שאל: לשם מה זה נוגע? מספיק שהוא מורה הדרך שלנו ומה זה משנה מה מקומו ומיקומו בבריאה ובתבל? היה ברור לנו שהידיעה שהוא נשיא ישראל נוגעת לגבי מילוי הוראותיו והביטול אליו, כפי שנתבאר בארוכה גם בשיחת יו"ד שבט תשכ"ב. באותה מידה עכשיו נוגע וחשוב לנו לדעת ולפרסם שהוא מלך המשיח. כי הידיעה הברורה שלה זכה דורנו שהוא הוא המשיח, מכוונת אותנו לכך שנדרש מאתנו ביטול עמוק יותר, ועוד יותר - מגלה לנו שישנם בדורנו כוחות נעלים יותר כי יש כאן "א קוק" של משיח, ריקוד עם משיח, תפילה עם משיח, וכו' וכו'.



לחשוב, לדבר ולעשות - משיח!

על כן, בהתקרבנו לג' תמוז עלינו להתחזק בהכרה שהוא הראש ואין אחר. אין כל מקום לסלקא דעתך לנסות ולחפש בכל מיני ציונים ואצל כל סוגי גדולי הדור - שעם כל הכבוד הראוי להם, הרי הם מקבלים מהראש ומושפעים מכוחו, ואם כן - צריך ללכת למקור!

עוד עלינו לדעת שהיות שהוא הראש היחידי של הדור, יש חיות רק ממנו, באמצעות ההוראות שלו. הוראות אלו הן הצינורות, הוורידים והעצבים שדרכם עוברת החיות לכל חלקי הגוף, וצריך לשמור ולהקפיד על שלימות הצינורות בדיוק כפי שציוונו.

המסקנה החשובה ביותר של המידע הזה היא שהחיות השופעת כיום מן הראש היא משיח, משיח, משיח! כפי ששמענו וראינו בכל פעם שהיינו אצל הרבי או שמענו ממנו שיחה וכדו', היה תוכו רצוף משיח, עד כדי "קרייזי אף משיח", בבחינת עצי שיטים - שטות דקדושה, כמבואר במאמר ההילולא.

במיוחד חשוב ששיחות הקודש של תנש"א - תשנ"ב, המכילות הוראות מעשיות בנושא, תהיינה נר לרגלינו. הרבי הורה לנו במפורש "מ'דארף האלטען אין איין טראכטען וועגען משיח, און אין איין רעדן וועגען משיח, און אין איין טאן וועגען משיח" [= צריך כל הזמן לחשוב אודות משיח, לדבר על משיח, ולעשות בעניין משיח].

מי שאינו עושה כן, אלא מפליג לשיחות והוראות של ימים עברו, דומה שניתן לאמר עליו את מה שנאמר על יוסף בפירוש החסידי לשאלה - מדוע שלח יעקב את יהודה להקים ישיבה שבה יתחנכו צאצאיו במצרים? הרי יוסף נמצא במצרים, והוא יכול להיות ראש ישיבה. אלא שיוסף קיבל אמנם את כל הפנימיות של נשיא הדור, כפי הנאמר "אלה תולדות יעקב - יוסף". אך זה היה עשרים ושתיים שנים לפני כן, ואיך אפשר לחנך את הדור הנוכחי עם פנימיות של לפני עשרים ושניים שנים? לכן שלח יעקב את יהודה, למרות (ואולי בגלל) שהיה בעל תוקף ואף בעל תשובה, וד"ל... 

בימים אלו נברך ונתברך "שנהיה לראש" - מחוברים ומקושרים אנו וצאצאינו לרבי - ראש בני ישראל שהוא מלך המשיח, ואשר בקרוב ממש ילוקטו האברים ונלך אל בית המקדש השלישי כשאדוננו מורנו רבינו ומלכנו משיחנו בראשנו.